מהרגע שמפא"י ההיסטורית הפסידה בבחירות לכנסת בשנת 1977, נציגיה פעלו בכל הכוח כדי להעביר כוחות מהמוסדות הנבחרים (כנסת, ממשלה) אל המוסדות הלא נבחרים, ובראשם בג"ץ. מעבר כוח זה שירת היטב את אלו שרואים את עצמם כיורשים "החוקיים" של מפא"י ההיסטורית, כי הם שולטים במוסדות הלא נבחרים, ותחת המעטה של "המקצועיות" הם לוקחים לעצמם עוד ועוד כוח פוליטי.
במושב הקרוב של הכנסת שייפתח בעוד שבוע יידרשו נבחרי העם להחזיר את הריבונות לעם ישראל. ואם הרפורמה נכשלה מכיוון שהממשלה לא רצתה להגיע לאי ציות לבג"ץ, צריך למסגר את הסוגיה מחדש: זה לא שהממשלה "לא מצייתת" לבג"ץ ומבזה את פסיקותיו, אלא זה שבג"ץ "מורד" בעקרון היסוד של הדמוקרטיה: ריבונות עם ישראל. וכנגד מרד מהסוג הזה, יש להפעיל כלים של דיכוי מרד, הקבועים בחוק השב"כ.