לפני שהכנסת מתפזרת, מופנית כאן בקשה לחבריה: עשו מעשה אחד למען ישראל, אזרחיה והדמוקרטיה שלה. ודאו שהקול שלנו בבחירות יכובד, ושיהיה לנו פחות על מה לריב.
בימים של חוסר ודאות פוליטי ומנהיגותי, הציבור הישראלי מבקש ודאות. הוא רוצה לחזק את האמון בשיטת הממשל שלו, בדמוקרטיה שלו. הוא רוצה לדעת שהקול שלו חשוב ונחשב. לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה יש מנדט ויש חובה לבצע שינויים נדרשים בחוק יסוד: הממשלה, כך שיחזקו את התחושה של העם שהקול שלו נחשב. חוק יסוד: הממשלה חייב להיות חד, ברור ונטול עמימות. לא עוד ממשלות חלופיות, לא עוד הסכמים שמרוקנים את הכרעת הבוחר מתוכן. בחירות אינן רק מנגנון לבחירת הנהגה. הן האקט הדמוקרטי שמכריע ויכוחים ציבוריים.
יתרה מכך, גם הבחירה המצומצמת הזו יכולה להתהפך יום לאחר הבחירות בלי שלציבור תהיה אפשרות להשפיע על כך. החוק מאפשר לנבחרים לשנות את הכרעת הבוחר באמצעות הליך ההמלצות לנשיא, ובכך להביא להטלתה של הרכבת הממשלה על מי שלא זכה לאמון רוב הציבור. כך אירע כשנפתלי בנט, שעמד בראש מפלגה שזכתה בשישה מנדטים בלבד, נעשה ראש ממשלה.
האזרחים נדרשים למלא את חובותיהם למדינה, בתשלום מיסים ובשירות בצבא. פעם בארבע שנים הם מקבלים את הזכות להחליט מי ינהיג אותם. כותבי החוקה האמריקאית הגדירו גבולות ברורים לכוחם של הנבחרים. אצלנו הגבולות הללו עמומים מדי. ואכן הציבור בוחר, אך המערכת מאפשרת את עקיפת הבחירה. הגיע הזמן לעבור משיטה של "נראה מה יהיה אחרי הבחירות" לשיטה שמבטיחה ודאות.
לא מסובך לייצר את זה. כדי להחזיר את האמון לא נדרשת מהפכה, אלא כמה תיקוני חקיקה בסיסיים: קביעה כי ראש המפלגה הגדולה ביותר ירכיב את הממשלה; הגבלת כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות; ביטול האפשרות להפלת ממשלה בהצבעת אי־אמון ככלי פוליטי שגרתי, שכן ממשלה צריכה לעבוד - לא לעסוק בלשרוד; ושריון חוק יסוד: הממשלה כך שיידרשו לפחות 80 מנדטים כדי לשנותו.
מי שלא מכבד את הכרעת הציבור כי הוא חושב שהוא יודע טוב יותר מהציבור מה טוב לציבור – הוא שמערער על יסודות הדמוקרטיה.
התרעות פיקוד העורף