מדינת ישראל ניצבת באחת מנקודות השפל הקריטיות בתולדותיה. המציאות המתוארת כאן אינה רק תמרור אזהרה; היא זעקה של מי שרואה את הקיר מתקרב, בעוד המערכת כולה שקועה בכיבוי שריפות נקודתי. לא מדובר רק במלחמה טקטית, אלא בקריסה מערכתית רב-זירתית: ביטחונית, מדינית ופנימית.
האשליה שהפצצות לבדן יכניעו את איראן מתנפצת מול מציאות שבה משטר ששורד יחזור בעוצמה כפולה, חדור רצון נקמה ודהירה לפצצה גרעינית.
חזון ל-20 שנה: לא רק ביטחון, אלא תקומה לאומית
התיקון הנדרש אינו יכול להסתכם בהחלפת פרסונות בלבד. עלינו לגבש אסטרטגיה לאומית ל-20 השנים הבאות, כזו שאינה "פלסטר" לעכשיו, אלא תוכנית עומק בכל תחומי החיים.
כלכלה ותשתיות: יצירת מנועי צמיחה שיסגרו את הבור התקציבי באמצעות השקעה בתשתיות לאומיות: מתחבורה חכמה, דרך הייטק והסתמכות רבה יותר על ייצור עצמי, ועד עצמאות אנרגטית שתאפשר למשק הישראלי לשגשג למרות איומים חיצוניים.
בריאות וחינוך: שינוי סדרי העדיפויות כך שהפריפריה והמרכז יזכו לשירותי רפואה מתקדמים ולמערכת חינוך שמכשירה את הדור הבא למנהיגות, למדע ולחשיבה ביקורתית, במקום לעסוק רק בהישרדות תקציבית.
דמוגרפיה והתיישבות: תכנון ארוך טווח לפיזור האוכלוסייה, חיזוק הגבולות והבטחת חוסן חברתי המבוסס על שוויון בנטל ושותפות גורל בין חלקי העם.
זווית אישית: המנהיגות כצוואה
בניית כוח מגן והשבת האמון של הציבור במערכות המדינה אינן המלצות; אלו תנאי הישרדות. אם לא יקום מנהיג עם אומץ לב ציבורי שיבצע "ניתוח לב פתוח" במערכות המדינה ויציג אלטרנטיבה של תקווה וחזון, הניצחון בקרב על ראשות הממשלה יהיה רק פרולוג להפסד במערכה על עתיד המדינה.
השעה היא שעת חירום, והיא דורשת מנהיגות שרואה רחוק.
התרעות פיקוד העורף