בעודו מצלם אותה בעת שנכנסה לבית המשפט בתל אביב, ככל הנראה לפני תחילת עדותו של נתניהו, הוא אמר לה, תוך צילום מקרוב: "גבירתי השופטת בתיק נתניהו, רק שתדעי לך הוא ייצא זכאי. אני אומר לך, אנחנו יודעים שתופרים לו תיקים, לביבי המלך. הוא ייצא זכאי. יום טוב לך גבירתי השופטת. אנחנו יודעים שמעלילים עליו עלילה. הוא ייצא זכאי, ביבי אח שכול, ייצא זכאי".
ככתב משפט כיותר מעשור, הדבר היחיד שאני אומר לשופט בבית משפט או מחוצה לו זה "שלום כבודו" וזה הכל. כך מרבית מבקרי בית המשפט: לא מנהלים שיחות חולין ולא זורקים הערות. אמור להיות כבוד ודיסטנס כלפי השופטים והשופטות.
דוד לא היה הראשון שפנה לשופטים מחוץ לאולם במשפט נתניהו. לפני כמה שנים באחד הדיונים בירושלים ראיתי תומך נתניהו ניגש מחוץ לאולם לשופטת פרידמן-פלדמן ומבקש "לשוחח איתה על התיק". המשמר מיהר להרחיק אותו.
חופש הביטוי חשוב, אבל איפה עובר הגבול? אסור ששופט בתיק התקשורתי במדינת ישראל ירגיש מאוים לרגע. זה נכון גם לתובע, פרקליט או סנגור - אם אלו יחששו מתגובות ברחוב, הם לא יוכלו לעשות את העבודה שלהם או עלולים להיות מושפעים מכך. דמיינו שלא מרדכי דוד ניגש לשופטת, אלא 300 איש, חברים של נאשם כלשהוא, שרק רוצים להבהיר לשופטת נקודה "שהוא זכאי".
אז מה יעשו לדוד? מכיוון שהאירוע התרחש שלא בשטח בית המשפט עצמו, למשמר בתי המשפט אין שם סמכות בנושא. הכניסה מוגדרת כשטח ברחוב - כלומר בשיפוט המשטרה. אלא ככל שבדקתי תלונה של הנהלת בתי המשפט לא התקבלה אתמול במשטרה.
"מי שרודף שופטת ברחוב, מצלם אותה ומנסה להלך עליה אימים בטענה שהתיקים 'נתפרו' - חוצה קו אדום של פגיעה בשלטון החוק. אסור להותיר התנהלות עבריינית שכזו ללא חקירה ומיצוי הדין", כתבו.
עד כה דוד עושה כל מה שהוא רוצה ברחובות. אדישות המשטרה, חוסר האונים או הפחד מהשלטון שמחבק אותו גורמת נזק אדיר לאמון בה.
גם הנמנום של שאר בכירי מערכת אכיפת החוק - פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה שלא התבטאו פומבית נגד התופעה - משדר לרחוב כי הכל מותר. עד שיקרה אסון.
התרעות פיקוד העורף