המתח שבין חופש הפולחן והאמונה הדתית לבין שלטון החוק והאחריות לשלום הציבור, בעיקר לנוכח אירועי העבר הטרגיים והמציאות הביטחונית המורכבת בצפון, מראה על חוסר אחריות אזרחית ושלטונית. יש חוק לציבור וחוק אחר לחלק ממנו.
האירוע יוצר ואקום מנהיגותי שבו איש הישר בעיניו יעשה. הטענה "השם יעזור" היא בניגוד לצו המוסרי "ונשמרתם לנפשותיכם", שלא לדבר על פיקוח נפש שדוחה אפילו את השבת.
ישנה קבוצה הבוחרת לקחת סיכון ולהפר חוק, וכפי שראינו באסון מירון הנורא מלפני חמש שנים, האחריות מגולגלת מיד לפתחה של המדינה. נציגי אוכלוסייה זו יושבים סביב שולחן הממשלה ומקבלים החלטות, בעוד המוסדות שהם מייצגים מצפצפים על אותן החלטות.
נוצר כאן מצב של מדינה בתוך מדינה, כאשר אלפים מגיעים למקום שיכול להוות סכנת חיים, והמדינה לא רק משקיפה מן הצד אלא גם מאפשרת לאותו מגזר להכתיב סדר יום שבו החוק הוא המלצה בלבד.
אם אותם פורעי חוק מוכנים למות במקרה שבו, חס וחלילה, ייפול עליהם טיל או כטב"ם, אינני מוכן שתיפול שערה משערות ראשו של שוטר שבא להגן על החוק ונמצא שם בעל כורחו.
התרעות פיקוד העורף