דבר אחד כבר ברור, נשיא ארה"ב והקבינט שלו הוציאו את הצבא למלחמה עם הערכות חסר לגבי הנחישות האיראנית, הישרדות השלטון והפסיביות של העם האיראני – שלא מילא את חלקו בהפלת המשטר בהסכם הבלתי חתום ואינו יוצא בהמוניו לרחובות. היציאה למלחמה לא לוותה כנראה בסט מספק של "מקרים ותגובות", ללא "מנגנוני יציאה" מדורגים וללא תיאום בדעת הקהל בארה"ב לגבי "מה ייחשב כהישג".
חוסר ההכרעה, ההתנהלות הגמלונית של ארה"ב והפטפטת הבלתי נלאית של הנשיא עלולים חלילה (מנקודת מבט ישראלית) להוביל להורדת קרנה של ארה"ב במזה"ת ובמפרץ, וגם בתוך דעת הקהל בארה"ב, לרבות במפלגת הבית של הנשיא דונלד טראמפ. וזה כמובן עלול להקרין עלינו.
שאלתי השבוע אדם חכם מדוע תושבי איראן לא יוצאים לרחובות לגרש במו ידיהם את שארית ממשל האייתוללות. תשובתו הייתה שלצד הפחד מכוחות דיכוי המשטר, שעדיין חזקים – הציבור באיראן שקצה נפשו מהמשטר חושש שארה"ב הגיעה לא כדי לסייע להם, אלא כדי להשתלט על משאבי המדינה. כמו כן, ציין כי באיראן אין פיצוי לאזרחים על פגיעה בבתים וברכוש כתוצאה מהמלחמה, ושרבים כועסים ועצובים.
רוצה לומר, עוד ארוכה הדרך אל המנוחה והנחלה, גם מול איראן, גם בעזה וגם בצפון. כדי לעמוד במשימה ולשמר חוסן ולכידות, נזדקק לצה"ל ולצבא המילואים חזקים, מיומנים ומצוידים; לממשלה סמכותית, בוטחת וערכית; ולחברה ישראלית מלוכדת ומאחדת.
קיימת סברה שנשמעת דמיונית, אך לדעתי אין לפסול אותה – שאם יעריך שהוא פוסע להפסד מהדהד, הוא יעדיף מכל היבט להגיע לעסקת טיעון ולפרוש מהחיים הציבוריים. הוא מיטיב להבין שאחרי הפסד בבחירות, המחיר עבור עסקת טיעון גבוה הרבה יותר. בינתיים הוא נערך במרץ רב לבחירות, ומנהל בליץ של מינויים ביודעו שאם יכריז על בחירות בספטמבר, הוא יהיה מנוּע מהחודש הבא למנות פקידים לתפקידי מפתח, ומנסה להשפיע על הרשימה לכנסת שמרחיקה ציבורים שלמים ממנו ומהקואליציה שלו. אם ינצח, יאמר שהעם זיכה אותו וילטוש עיניים לכס הנשיאות.
גם הדרך שבה נכנס ויצא מממשלותיו של נתניהו עם כוונותיו הטובות, לא הייתה נכונה. לא ביציאה המאוחרת הראשונה, שבה התפתה וקיווה שנתניהו בכל זאת ייתן לו להיות ראש ממשלה ברוטציה, וגם לא בפעם השנייה עם איזנקוט. אינני יודע מה יעשה גנץ, ואם ישרוד בהרכב כזה או אחר. אני כן יודע שלא כל כך מהר מספידים פוליטיקאים, ואני יודע ומקווה שהוא לא יפגע בצורך הדחוף להחליף את הממשלה הרעה הזאת.
אני רוצה לשתף אתכם במפעל נוסף של התנועה הקיבוצית - מפעל שקט וצנוע של אימוץ חיילים בודדים. בצה"ל משרתים כידוע אלפי חיילות וחיילים בודדים - 550 מהם ללא גב משפחתי או כלכלי, שמאומצים בקיבוצים. זה מתרחב משנה לשנה, וההצלחה כבירה. 60 קיבוצים נוטלים חלק בפרויקט "אימוץ בקיבוץ", והרכזת שלו, יונתי עוז שור מקיבוץ מענית, מספרת בגאווה כי "עבורם זה בית וקהילה חמה, ולא פתרון דיור. אנחנו פותחים לא רק דלת, אלא גם לב. נותנים בית, כביסה, אוכל – ובעיקר תחושת שייכות". יונתי גאה בכך שמתוך 550 החיילים שלה, חמישה היו מצטייני הנשיא ביום העצמאות. והתנועה הקיבוצית, זו שהפכה לתנועה שכולה ואבלה, מתרוממת, זוקפת גב ומנסה להרחיב גם את הפרויקט הזה שאין יפה וראוי ממנו, לצד פרויקטים נוספים. המשימה היא שאף חייל בודד שעזב את משפחתו בנכר ובא לשרת כאן – לא יישאר לבד.