הפגיעה במכליות נפט במים הטריטוריאליים של עומאן חושפת את פגיעותם העצומה של נתיבי הסחר הימיים. לא מדובר רק ב"פגיעה חמורה בריבונותה של הסולטנות", כפי שנמסר ממשרד החוץ העומאני. מדובר במכה ישירה לתפקידה הקריטי של עומאן כמתווכת מרכזית בין איראן לארצות הברית ובין איראן ליתר נסיכויות המפרץ - תפקיד שמבוסס על אמון אזורי ביכולתה לגשר בין יריבים.
המתקפה האיראנית על עומאן אינה "עוד" אירוע טקטי, אלא חלק מהרחבת טווח הפעולה של טהרן, שבמסגרתו שוגרו כטב"מים במיוחד לעבר מתקני נפט ומכליות בנמלי דוקם, סוהר וסלאלה. אף שמוסקט גינתה בחריפות את התקיפות - שחלקן הוכחשו על ידי איראן - היא המשיכה למתוח ביקורת על הפעילות האמריקאית-ישראלית באזור, שלטענתה תרמה לערעור היציבות. מיקומה הרגיש בקצה הדרומי של מצר הורמוז הופך את עומאן ליעד פגיע במיוחד ומעלה את הסיכון לגלישת הלחימה לשטחה, ובפרט לחצי האי מוסנדאם, המנותק ממנה גיאוגרפית על ידי איחוד האמירויות.
גלי הדף אזוריים
זאת ועוד. החרפת המתיחות מגבירה את חוסר הוודאות בתוך מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) ומערערת את האיזון העדין שעליו נשענת מוסקט. אף שהנזק הפיזי הישיר היה מוגבל, ההשלכות הכלכליות ארוכות הטווח משמעותיות בהרבה. הפגיעה בנמלים דוגמת סלאלה ודוקם - המשמשים כנתיבי סחר עוקפי הורמוז וכמרחב עורפי לוגיסטי אסטרטגי עבור מדינות המפרץ וכוחות אמריקאיים - מצמצמת את מרחב התמרון האזורי ומגבירה את הלחץ על כלל השחקנים. הוצאתם הזמנית מכלל פעולה היא אינה רק מכה תפעולית, אלא פגיעה במנגנוני החירום שנועדו להבטיח רציפות תפעולית ואנרגטית גם בעת משבר במצר.
גלי ההדף מאיימים על פיתוח אזורי החופים - עמוד תווך מרכזי בחזון עומאן לשנת 2040 - ועלולים לפגוע באמון המשקיעים, בעלויות ביטוח הספנות וביציבות נתיבי הסחר העוברים בסמיכות למצר הורמוז. עומאן מושכת אליה מדי שנה השקעות זרות בהיקף של מיליארדי דולרים, ובהן השקעות מסין, שותפת הסחר הגדולה שלה, אשר ייבאה כ-70% מהנפט שלה ב-2025 ורואה בעומאן ציר חיוני במסגרת מיזם "החגורה והדרך" (BRI).
מדינות נוספות משקיעות בעומאן בתחומי סחר, אנרגיה ירוקה ותשתיות, לרבות פרויקטים אסטרטגיים כמו "המסדרון הכלכלי" (IMEC), המחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה. החרפת המשבר במצר והסבירות להמשך המתקפות עליה עלולות לפגוע בביטחונה הלאומי ולהרחיב את מרחב הסיכונים האזוריים - סיכונים שכבר עתה מטילים צל כבד על יציבותן וצמיחתן של כלכלות המפרץ.
עבור עומאן, משבר הורמוז מחדד את חשיבותה של אסטרטגיית האיזון המסורתית שלה. על אף היותה הקטנה מבין כלכלות המפרץ (תמ"ג של 106.1 מיליארד דולר ב-2025 ושיעור צמיחה של 2.3%, לעומת 571.6 מיליארד דולר של איחוד האמירויות באותה שנה), היא מתגלה כעמידה יחסית בפני שיבושים ממושכים בזרימת האנרגיה והסחר במצר. בעוד רוב יצרניות האנרגיה תלויות במעבר דרך הורמוז עבור היצוא שלהן, תשתיות יצוא הנפט והגז המרכזיות שלה ממוקמות מחוץ למצר, מה שמקנה לה גמישות תפעולית גבוהה יותר.
דיווחים אחרונים מצביעים על כך שטהרן ומוסקט בחנו מנגנוני תיאום ביניהן בנוגע למעבר בו, מה שמדגיש את מרכזיותה של הדיפלומטיה העומאנית במניעת הסלמה ובשימור מערכת היחסים שלה עם איראן, מבלי להפוך לזירת עימות ישירה. עם זאת, אין להפריז בחוסנה של עומאן: עלויות סחר ומשלוח נותרות רגישות לשיבושים אזוריים, ותקריות הרחפנים האחרונות המחישו כי גיוון גיאוגרפי אינו מבטל לחלוטין את החשיפה לחוסר יציבות אזורית.
עומאן נחשבת לאופציה פחות חשופה יחסית - אך לא למקלט כלכלי חסין - בשעה שעימות ממושך עלול להכביד על זרימת הסחר ועל המשך הצמיחה. על פי הערכות, שיבושים במצר הובילו לעלייה של 0.8% בתמ"ג של עומאן, לעומת התכווצות שנעה בין 0.6% ל-1.9% בתמ"ג של יתר כלכלות המפרץ באותה תקופה.
היערכות לשיבושים נרחבים
בראייה אסטרטגית רחבה, הפגיעה בעומאן ממחישה כי המערכה מול איראן מתנהלת בממד הגיאוכלכלי, וכי מטרתה של טהרן לערער "בכל מחיר" את יציבותו של המפרץ הפרסי ולפגוע בשרשראות האנרגיה, הסחר והלוגיסטיקה הגלובליות. מציאות שבה יעדים אזרחיים, כלכליים ולוגיסטיים במדינות שקטות כמו עומאן הופכים למטרות תקיפה, מחייבת ארגונים, חברות ומדינות לאמץ מודל ניהול סיכונים חדש - דינמי, רב-ממדי ומותאם לשיבושים מתמשכים: לסגירת נמלים מרכזיים, להסטת נתיבי סחר ולעיכובים בשרשראות אספקה.
אף שישראל נסמכת בעיקר על ייצור גז עצמאי, היא חשופה להשפעות המאקרו: אינפלציה, עלויות ביטוח ושינוע גואות ושיבושים בנתיבי סחר בינלאומיים. התקיפה על עומאן היא "תמרור אזהרה" בעל השלכות ביטחוניות וכלכליות כבדות. מעבר לאיתות מצד טהרן על נכונותה לפגוע גם במדינה ניטרלית - ובכך לערער כל הסדר אזורי, כולל הסכמי שלום ונורמליזציה - מדובר במהלך שמחדד את הסיכון לאסקלציה רב-זירתית: הורמוז, הים האדום ולבנון. פגיעה בתשתיות קריטיות של עומאן ושליטה באש המכוונת לעבר אתריה האסטרגיים עלולות להוביל לסגירה הרמטית של נתיבי סחר - מצב שמשמעותו הטלת וטו איראנית על הכלכלה העולמית.
עבור ישראל, המשמעות היא עלייה דרמטית בסיכוני אספקה - מציאות שמחייבת אימוץ גישה פרואקטיבית ופרגמטית, שתבטיח את חסינותה הכלכלית והאסטרטגית. גישה זו כוללת האצה של פרויקטי תשתיות וקישוריות יבשתית, הגדלת מלאים אסטרטגיים של מזון, אנרגיה ורכיבים תעשייתיים וטכנולוגיים וצמצום התלות בספקים או בנמלים בודדים.
התרעות פיקוד העורף