עמדה זו היא תוצר של שטיפת מוח קולקטיבית שאטמה את אוזני הציבור בפני כל נרטיב שונה. כמו הרתיעה מהתובנה שהמלך הוא עירום ב"בגדי המלך החדשים", שמשמיע ילד חולני ופסיכוטי, אשר מכחיש את קיומם של הבגדים המקוריים המביאים לידי ביטוי את טעמו המיוחד של המלך בבגדים. "איש חולני", "פסיכוטי" וגם "חלאה", הם חלק מרפרטואר הכינויים שהודבקו לסמוטריץ' בשל אמירת האמת הבוטה שלו.
אבל לשיטתי, גם סמוטריץ' טועה כשהוא מחפש שורשים נורווגיים לתקלה שאירעה ב-7 באוקטובר, אשר עומדת בפני עצמה ושום קונספציה לא גרמה לה. הורתו ולידתו של הטבח איננה בהסכמי אוסלו, שהכניסו 40 אלף מחבלים לעזה, ולא בהתנתקות, שהעבירה עזה "יודנריין" לידי הרשות הפלסטינית. וגם לא בהזרמת משכורות לפקידים בעזה. כל אחד מהאירועים הללו אינו רלוונטי לתוצאה האסונית.
יש מי שחושבים אחרת לגופם של עניינים, אבל אין לדבר מכל אלה קשר סיבתי לאסון. מדובר בתאונה שקשורה לרשלנות ולליקוי מאורות בזמן אמת, ללא קשר סיבתי לאירועים קודמים. כי לא אוסלו, לא ההתנתקות ולא התחמשות חמאס בעזה הפכו את הטבח לבלתי נמנע. כדי למנוע את מתקפת 7 באוקטובר או לגדעה באיבה, די היה בהקפדה על תקינות מתקני ההתרעה ובשמירת הנהלים.
לכן רק שתי קבוצות אנשים נושאות באחריות לאסון. הראשונה מונה את כל מי שהיו מופקדים בדרגי השטח על קיום נוהלי התחזוקה של הגדר, המצלמות וכיו"ב, על הסד"כ, ובעיקר על נוהלי הדיווח. הקבוצה השנייה מונה את כל מי שהיה שותף לליקוי המאורות ששיתק את דרגי הפיקוד, שקיבלו בליל האירוע מידע מודיעיני ברור על מה שעומד להתרחש - והלכו לישון.
שריד שווה יותר מטיבי?
יוזף גבלס טעה. גם מול שקר שחוזרים עליו אלף פעמים - סופה של האמת לנצח. בניגוד לעמדת מגדפיו, סמוטריץ' דיבר אמת. דווקא החלק השני במשוואה שהציג בריאיון לרדיו 103FM הוא מורכב יותר: שאלת הלגיטימיות של הכרעת השיח הפוליטי הישראלי על ידי "הקול הערבי" נלחשה, עד לבחירות אלה, בחדרי חדרים. כי גם שאלת הלגיטימיות של עצם השיח בסוגיה הלגיטימיות של הכרעות רוב בשיח הליבה הישראלי על ידי "הקול הערבי", לא עמדה מעולם על הפרק.
בעבר הפרה-היסטורי, לפני האסון פוקח העיניים של 7 באוקטובר 2023 - בשנים שבהן מרבית השמאל הישראלי תמך באמת, ובעיקר בתמים, בפתרון שתי המדינות - נחשב השיח בשאלת לגיטימיות ההצבעה הערבית ל"מוקצה". לכן נדחקה השאלה הזו מהשיח הלגיטימי והגלוי, ולכן לא נבדקה השאלה מדוע כאשר אחמד טיבי ויוסי שריד דוגלים בהקמת מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, עמדת שריד לגיטימית יותר מעמדת טיבי.
התשובה נעוצה כל כולה במניע. שריד, חרף מודעותו לסכנה שבה, תמך בנסיגה לגבולות 67', שאותם הגדיר חברו לשובך, אבא אבן, כ"גבולות אושוויץ". אבל לשיטתו של שריד, "מדינה דו-לאומית" או "אפרטהייד" היו אפשרויות רעות יותר ליהודים. לכן הוא תמך בהקמת מדינה פלסטינית, בתקווה שתימצא דרך למנוע את הפיכתה לקרש קפיצה להגשמת החלום הפלסטיני של "מדינה אחת מהנהר לים". לעומתו, לא בטוח אם טיבי שותף לחששות הללו מפתרון שתי המדינות. לדעת רבים, במקרה הטוב - הוא אדיש לאפשרות שהחששות יתממשו.
סמוטריץ' טרפד וצדק
לקראת הבחירות הבאות, החשש מהקמת ממשלה הנשענת על קולות של מי שאינם מזדהים עם המדינה ואופייה תופס נפח משמעותי בשיח יותר מבכל מערכות הבחירות בעבר, כולל האחרונה, שאולי בגללה עלתה לכותרות סוגיית הלגיטימציה של ההישענות על חברי הכנסת המייצגים קולות אזרחים, שספק אם בסכסוך בין ישראל לאויבותיה מזדהים עם מדינתם ומייחלים להצלחתה בשדה הקרב. מדובר בציבור שנציגיו הבכירים בכנסת ובבתי המשפט לא נתפסו מעולם שרים את ההמנון הלאומי, או מחברים את דגל מדינתם לרכבם ביום חגה הלאומי.
600 אלף הערבים שחיו בראשית המאה ה-20 בארץ ישראל משתי גדות הירדן היו ערב רב של אריסים, שעסקו בחקלאות עבור בעלי קרקעות שישבו בלבנון. הגורמים הפוליטיים בירושלים, חברון ושכם קיוו לשחרורה של סוריה הגדולה מעול העות'מאנים, וראו את עצמם כאנשי מחוז דרום סוריה הלוחמים לעצמאותה.
זה לא הפריע להם להילחם בתנועה הציונית ולחתור להקמת מדינת רוב פלסטינית בארץ ישראל המערבית, לאחר שהגדה המזרחית עתירת השטחים הפוריים נמסרה לעבדאללה, שהקים בה את הממלכה ההאשמית - ירדן. לאחר מלחמת העצמאות סופחו יו"ש לירדן, ועזה - למצרים. הערבים שנותרו במדינה היהודית חיו בשנים הראשונות תחת ממשל צבאי. עם ביטול הממשל הצבאי, בתמיכה נלהבת של הליכוד, ניתן הקול הערבי רובו ככולו למפלגות אנטי-ציוניות.
כעסתי על סמוטריץ' בזמנו, אבל בדיעבד ייתכן שהצדק היה עימו. אני מאמין למנסור עבאס, אבל כמנהיג מפלגה פוליטית הוא חייב להתפשר עם חלקים רחבים של צמרת מפלגתו, פעיליה והאלקטורט שלו, שאינם מזדהים באמת ובתמים עם תפיסתו. ייתכן שאם אחוז החסימה היה חוזר לממדים יותר סבירים, עבאס היה יכול להקים מפלגה בצלמו ובדמותו, שמאחוריה ציבור ערבי הגאה בישראליותו ורוצה לשמר את ישראל כפי שהיא. אולם במתכונתה הנוכחית, הצטרפות רע"ם, כפי שנתגלתה בממשלת בנט, לממשלת ימין - הייתה מפרקת גם את הממשלה וגם את רע"ם. בדיעבד אני לגמרי לא בטוח אם סמוטריץ' צייר שדים על הקיר, כשהתנגד להקמת ממשלת מיעוט התלויה ברע"ם.
התרעות פיקוד העורף