"איך אמר לי עיתונאי מסוים: 'אם היית מהשמאל, היית המלכה שלנו'"

״אני יכולה להדליק את הטלוויזיה?״, אני שואלת מישהו. הנה זה, מעל כל גלי האתר. קביעתו המושכלת של מבקר המדינה, יוסף שפירא, כי ״ההוצאות בבית ראש הממשלה חרגו מעקרונות היסוד של סבירות, מידתיות, חיסכון ויעילות, המהווים נורמות-על אשר חלות על יישום נוהל משרד ראש הממשלה״, וכי ההוצאות של בית ראש הממשלה על ארוחות קייטרינג ובהזמנה, כמו גם על ניקיון, היו מוגזמות.
 

חצי שעה מאוחר יותר, סוף־סוף לוויתי למשרדה של הגברת הראשונה. בדרך עברתי דרך מעונו הרשמי של ראש הממשלה, המצוי בלבו של דוח המבקר. בכל מאודי חיפשתי תקרות מוזהבות וחפצי עתיקות מיובאים, אך כל מה שראיתי היה בית מקסים במצב של הידרדרות שאיש אינו עוצר. ידיות הדלתות שרוטות. המטבח מרוצף פורמייקה כחולה - להיט עיצוב הפנים של שנת 1971, השנה שבה הגעתי לארץ כעולה חדשה - הרהיטים פשוטים, נעימים וחסרי כל ייחוד. לא יכולתי להימנע מההשוואה לרהיטים של שכנתי, בפגישה של ועד הבית המשותף, שאני מתגוררת בו בשכונת קטמון הישנה. הרהיטים בבית שכנתי היו יפים הרבה יותר, ובוודאי חדשים הרבה יותר.
 

אם לומר את האמת, די מביך לחשוב שמנהיגי העולם מוזמנים לכאן. לדעתי, מזמן הגיעה העת לשיפוץ משמעותי כמו זה שעבר לא מזמן בית הנשיא שמעון פרס, בעלות של מאות אלפי דולרים. אבל סביר להניח שעכשיו הזוג נתניהו לא יוכל לעשות דבר.
 

משרדה של שרה נתניהו פשוט, מעוטר בתמונות המשפחתיות האהובות עליה וכן בתמונות שלה ושל בעלה עם מבקרים נכבדים, כמו הנשיא ג׳ורג׳ וו בוש ואשתו לורה, הגברת הראשונה מישל אובמה, ואפילו מדונה. תמונה אחת של שרה ובעלה לכדה את תשומת לבי במיוחד: היא רוכנת לעברו, עיניה עצומות בעת שהיא משלבת את זרועו בזרועה. יש לי תמונה זהה עם בעלי זה 45 שנה. זאת תמונה של שני אנשים שלא יכלו להיות קרובים יותר.

למרות החדשות הרעות, שרה נתניהו מגיעה בחיוך, מטופחת ואופנתית, בתלבושת פשוטה ומחמיאה של מכנסיים שחורים, חולצה שחורה וסוודר. היא נראית מלאת אנרגיה, אפילו אחרי יום של חדשות רעות ועוד התקפות אישיות, שהיה בוודאי מאכזב ומאתגר.

משפחת נתניהו. צילום: קובי גדעון, לע"מ
 

״תרצי לומר משהו על דוח המבקר?״, אני שואלת מיד, כדי להוציא את הפיל מהחדר.

״התזמון מפתיע״, היא אומרת, ״שבועות ספורים לפני הבחירות. ואין כל תחושה של פרופורציה. הייתה צריכה להיות השוואה, שורה מול שורה, בין הוצאות התפעול של בית ראש הממשלה לעלויות התפעול של מוסדות דומים כמו בית הנשיא. בלי זה, איך האדם הממוצע אמור לשפוט את העניין?״.
 

לא יכולתי שלא להזדהות עמה. העברתי שנים באולם בית המשפט של יוסף שפירא - כאשר הוא עדיין היה שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים - במאבקי בשני תיקים על הפרת זכויות יוצרים, שבהם ספגתי ממנו החלטות שהיו, לדעתי, בלתי עקביות, לא הוגנות ולא צודקות. בג״ץ דחה אותן בערעור. לזוג נתניהו אין אפשרות לערער.

מציאות מול תדמית

"לפני כל זה, בואי נדבר קצת על משהו נעים יותר״, אני אומרת במהירות. ״בואי נתחיל מילדותך. קראתי הרבה מאמרים על אודותייך, אבל מעולם לא שמעתי אותך מדברת על ילדותך״.

״זה מפני שאף אחד אף פעם לא שואל ואף אחד לא מתעניין״, היא עונה, ומספקת לי הצצה ליחסיה המורכבים עם התקשורת הישראלית, שלדעתה רודפת אותה כבר שנים ומפתחת נארטיב שבו היא מתוארת כשילוב בין המכשפה הרעה מ״הקוסם מארץ עוץ״, מארי אנטואנט ואימלדה מרקוס. ״היא האישה השנואה ביותר בישראל״, מישהו כתב לי לא מזמן בטוקבק.

והנה אני יושבת ליד האישה שהיא מושא ללעג כמעט תנ״כי בעת שהיא מושכת כיסא כדי לשבת לצדי, במקום להתבצר מאחורי שולחן העבודה, ומשיבה על שאלותי תוך שאנחנו מביטות יחד בתמונות מימיה כתינוקת. ״המשפחה שלנו הייתה קרובה מאוד. לא הייתי אומרת שההורים שלנו פינקו אותנו - היה מעט מאוד כסף לפינוק בימים ההם - אבל הם בילו איתנו, והחינוך היה חשוב להם מאוד. זה היה בית חם ומטפח״.

איך ההורים שלך הכירו זה את זה?

״בכנס בירושלים. אבי (שמואל בן ארצי - נ״ר) היה מחנך, חוקר ומשורר, שהגיע לישראל כשליח הישיבה שלו בפולין, לפתוח סניף בבני ברק (הוא גם לחם עם הלח״י ועם ההגנה - נ״ר). אמי, חוה, הייתה דור שביעי בירושלים, אישה משכילה ביותר שעבדה כמורה בבית ספר יסודי. אבא שלי סיפר לנו שהיא הייתה כל כך צעירה ויפה, שהוא מעולם לא ציפה שהיא תסכים להינשא לו. לקח לה הרבה זמן להגיד כן, אבל הוא התעקש. אני זוכרת שהבית שלנו שימש כמקום מפגש לשכנים ולחברים, שבאו להתייעץ עם אמא שלי לגבי הבעיות שלהם ולשמוע את עצתה. אני חושבת שמשם נבע הרצון שלי להיות פסיכולוגית״.
 

בשירות הצבאי שלה שרה הייתה מאבחנת פסיכוטכנית בחיל המודיעין. היא השלימה תואר ראשון בפסיכולוגיה בתל אביב ותואר שני בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. כמה פעמים בשבוע היא יוצאת לפרבר ירושלמי, שם היא אחראית על ייעוץ פסיכולוגי לתלמידים ולהורים בשני בתי ספר. היא חולקת משרד זעיר עם אנשי צוות נוספים: ״כשאני הולכת לעבוד, אני מנקה את הראש מכל דבר אחר שאני מעורבת בו. אני 100% שם. אני אוהבת את העבודה שלי״.

עבודה עם ילדים ובני משפחותיהם, שמטרתה להעניק להם חיים טובים יותר וחוויה חינוכית טובה יותר, לא מתאימה לנארטיב המוכר של האישה המפונקת והאקסטרווגנטית המוצגת בתקשורת. אלא ששרה מנידה בראשה לאי הסכמה עם הרעיון שהעולם כולו נגדה. ״לא הייתי אומרת את זה. יש את התקשורת, ויש את העם. אנשים ממש מעריכים מה שאני עושה. כשהלכתי לבית החולים לבקר חיילים במלחמה (במבצע צוק איתן - נ״ר), או לבקר משפחות שכולות, האנשים שפגשתי תמיד אמרו לי אותו דבר: 'אל תשימי לב לתקשורת. אנחנו אוהבים אותך'״.

ברק אובמה, בנימין ושרה נתניהו. צילום: פלאש 90
 

בספטמבר היא הלכה לבקר חיילים בודדים שנלחמו בקיץ. ״חשבתי: ראש השנה מגיע. מה שהממשלה לא תחליט לעשות למענם, אני לא אתן לחיילים שלי, שנלחמו במלחמה הזאת, להרגיש חסך. זה ממש הטריד אותי. בערך בתוך יומיים הצלחתי לגייס 400 אלף שקל כדי לוודא שהם וחיילים נזקקים אחרים יקבלו מה שהם צריכים לחג״.

בשנים האחרונות שרה אימצה חולת סרטן צעירה, היא מבקרת אותה, מזמינה אותה אליה ושולחת לה מתנות יום הולדת. בדומה לכך, היא קרובה לילדי משפחת פוגל, שהוריהם ואחיהם נרצחו באכזריות על ידי מחבלים. ״עד היום אני בקשר עם הסבא והסבתא שלהם״. היא שומרת על קשר קרוב גם עם רחל אטיאס, הילדה הקטנה שהייתה הניצולה היחידה בתאונת הדרכים שהרגה את כל משפחה. ״הלכתי לבקר אותה, והזמנתי אותה לכאן״.

רוצים להשפיל אותי

בזמן שהקשבתי לה, לא יכולתי להפסיק לחשוב. הייתי חייבת לדעת. איפה זה התחיל, הדימוי הציבורי הנוראי שלה כפזרנית יהירה, שמנצלת את עובדי משק הבית שלה, מבזבזת כספי ציבור ומתקמצנת על כספה, מרפדת ברוב פאר את הקן שלה על חשבון משלם המסים תוך שהיא אוספת בקבוקים ולוקחת לעצמה את דמי הפיקדון? מה באמת עומד מאחורי הסיפורים השערורייתיים האלה, השבים וחוזרים בצורות שונות?

״כל מי שעובד איתי יודע שהתקשורת מחכה לו״, היא אומרת, ״לתת לו כבוד ואולי כסף בתמורה לכך שיגיד משהו שלילי עלי. כל מי שיש לו משהו רע להגיד עלי הוא פתאום פופולרי מאוד בתקשורת״.

״זאת שאלה שהלוואי שהציבור היה שואל. הגשתי בעבר תביעות דיבה וזכיתי״.

אני שוב מסתכלת על התמונה שלה ושל בעלה המחבק אותה. צרות כאלה יכולות להרוס נישואים, או דווקא לחזק אותם מאוד.

כולם מסכימים שאת ובעלך קרובים מאוד. יש כאלה שטוענים שאת אפילו משפיעה על ההחלטות שלו. זה נכון?
״אני לא משתתפת בישיבות ממשלה. בכנות, יש נשים, ואפילו בעלים, של חברי כנסת, שהרבה יותר מעורבים ממני בעבודתם של בני הזוג שלהם״.

בעלה של ציפי לבני, מומחה ליחסי ציבור, מנהל כביכול את הקמפיין שלה.
״זאת גישה אליטיסטית ושוביניסטית שמאשימה את האישה, שאומרת שהכל חייב להיות באשמת האישה. זאת גישה סקסיסטית מאוד - ניסיון מכוון להשפיל את אשת ראש הממשלה בתפקידה הטבעי כשותפה שלו וכעזר כנגדו״, היא ממשיכה.
 

״מה שנכון זה שראש הממשלה הוא גם בן אנוש שצריך מישהו לדבר איתו. זה טבעי לכל אדם לדבר עם אשתו. הוא לא מבקש את עצתי בענייני הממשלה, הביטחון או הכלכלה, שבכולם אני לא מבינה כלום. אבל אחרי הכל, אני פסיכולוגית והנאמנות שלי אליו לא מוטלת בספק. האם היועצים שלו יותר חכמים ממני כשמדובר בנושאים שמשפיעים על רווחתו של בעלי? אז כמובן שזה טבעי שהוא מדבר איתי על דברים. לכן אני אוהבת להיות איתו בנסיעות שלו. הוא מתקשר אלי לפעמים ואומר שחבל שאני לא איתו. בסוף היום, קשה להיות לבד, לחזור לחדר מלון ריק בלי אף אחד לדבר איתו. אם אני שם, אני יכולה גם לדאוג לו, לוודא שהחליפות והחולצות שלו נשלחות לניקוי יבש, לבחור את העניבות שלו...״.

האם יש לכם תוכניות לחגיגת חתונת הכסף שלכם? היא תתקיים בשנה הבאה.
היא נדה בראשה לשלילה. ״אין זמן״. ואז, בהיסוס, היא מספרת לי על טיול שעשתה פעם עם חברה לרומא. ״במקרה, ביקרתי בבית הכנסת שם. יש מנהג ייחודי ליהודי רומא - זוגות שחוגגים את חתונת הכסף או הזהב שלהם עומדים שוב מתחת לחופה בבית הכנסת. חשבתי: כמה זה מרגש!״.

היית רוצה לעשות את זה?

״אולי לכבוד חתונת ה-50 שלי״, היא מחייכת. כרגע אין להם אפילו זמן לצאת יחד בערב.

אתם הולכים אי פעם יחד לסרט?

היא מהססת. ״פעם בשנה. אולי פעמיים״.

את יכולה לפחות לשים סרט בווידיאו, להתרווח על הכורסה ולצפות בו עם בעלך?

היא נדה בראשה לשלילה. ״לפעמים אני רואה סרטים לבד. או עם הבנים שלי״.

מה באמת מטריד

איך היא מתמודדת עם כל הלחצים האלה - חובותיה כאשת ראש הממשלה, עבודת ההתנדבות שלה, חובותיה כפסיכולוגית בית ספר, היותה רעיה ואם - שלא להזכיר את כל התביעות, התקשורת השלילית, הצורך להתגונן תמיד?

הזוג נתניהו עם אבנר ביום גיוסו לצה"ל. צילום: קובי גדעון, לע"מ

״דבר ראשון, אני אישה חזקה מאוד, פסיכולוגית ורגשית. אדם רגיל, ממוצע, היה מתמוטט מזמן. העובדה שאני מודעת למוטיבציה של ההתקפות האלה עוזרת לי. אני נמצאת תחת מבטם מאז 1996. היינו זוג צעיר מהצד הלא נכון של המפה הפוליטית. נראים לא רע, משכילים, עם ילדים קטנים וחמודים״. היא מקישה על השולחן מתוך אמונה טפלה, ואומרת ״ברוך השם״ לפני שהיא ממשיכה, ״היינו צעירים מדי ומצליחים מדי באותו זמן. כמו שעיתונאי אמר לי, 'אם היית מהשמאל, את, בדיוק כמו שאת, היית המלכה שלנו״.

יש עוד מקור לחץ שלא דיברנו עליו, שאני מעריכה שעולה על כל האחרים. איך זה כשיש בן בצבא? אבנר, נכון?

 ״מאוד אמוציונלי״.

היא נושמת עמוק ומתנשפת. ״כמו לכל אמא בישראל. מישהו סיפר לי לא מזמן שבאתר אינטרנט איראני יש תמונות של הבנים שלי עם סימני מטרה עליהם. אני לא עושה מזה סיפור, אבל אנשים לא מבינים שהיום הבנים שלי - בצבא ומחוץ לצבא - הם מטרות״.

אז זה מה שמטריד אותך?

״בדיוק״, היא מאשרת. ״בהשוואה לזה, כל דבר אחר (שזורקים עליה - נ״ר) הוא כל כך נמוך, כל כך פתטי, כל כך עלוב״. היא חוזרת למני נפתלי, כמו לפצע שאי אפשר להימנע מלגעת בו. ״מטרידה אותי המחשבה שיש אנשים שמתפרנסים מלזרוק רפש על אחרים, על המוניטין שלהם. ולא סתם אנשים, אלא אנשים שעבדו בשבילך, שהיו לצדך. מישהו הפקיד בידיך תפקיר חשוב, שילם לך משכורת טובה, נתן לך מכונית ועמדת חשיבות, ואחר כך אתה מסתובב ובוגד באמון שלו. אם אתה לא מרוצה בעבודה, למה שלא פשוט תעזוב? למה אתה צריך לירוק לבאר ששתית ממנה? איזה מין אדם עושה דבר כזה?״.
 

אני לא יכולה שלא לחשוב על סדרת n־BBC ״אחוזת דאונטון״, עם אינטריגות המעמדות שבה, אנשי הצוות המחבלים תחבולות, והקדירה המבעבעת של רכילות אינסופית. כאן, כמובן, הבעיות הרגילות שכרוכות ביצירת שביעות רצון של אנשים מעבודתם אולי מלוות גם בפיתוי התהילה וההון למי שעורק ומוסר כמה מעדני פרטים עסיסיים לתקשורת, הרעבה לעיבוי נארטיב ״שרה המרשעת״.

״בין שאתה ראש הממשלה או אדם מהשורה, כל אחד זקוק לפרטיות, למקום שבו אתה יכול לזרוק את הגרביים שלך לכביסה, ללכת לשירותים, או לבקש כוס קפה בלי שישפטו אותך״.

האם יש פתרון?

היא מושכת בכתפיה. ״להמשיך ללכת, ולחיות עם הפחד. את פוחדת לדבר פה, פוחדת לומר משהו שם, פוחדת ממה שיהיה וממה שלא יהיה. מי מקשיב? איך הם יעוותו מה שאת אומרת? מתי תראי אותם פתאום בטלוויזיה ותשמעי אותם ברדיו״.
 

״ההרגשה היא שאת חלק מתהליך, מעורבת באופן אינטימי בכל מה שהוא מקווה להשיג. אני רואה ביחסי איתו אחריות עצומה. ככל שהוא לוקח יותר על עצמו, כך הוא צריך יותר מישהו לצדו. זאת אני, אלה הילדים שלנו. אני חושבת שהוא יודע, שבסופו של דבר, יש לו את המשפחה שלו, שאנחנו תמיד נהיה שם בשבילו. אני מאמינה שהוא אדם שייזכר בהיסטוריה כמנהיג דגול, של כל האנשים שמרגישים שהם חלק מהעולם החופשי, אנשים שמתנגדים לזוועות של דאע״ש ולתוכניות הגרעין של איראן. אבל כאן ועכשיו, התקשורת בישראל כל כך עוינת אותו. זה כואב לי. הוא כל כך נערץ בשאר העולם. התקשורת שלנו מנסה להציג אותו כאישיות מבודדת בפוליטיקה העולמית. זה לא נכון. בכל מקום שאליו הוא מגיע בעולם, מנהיגים עולמיים אחרים מבקשים את חברתו ואת דעתו. הוא מוערך מאוד״.

איזו עצה תוכלי לתת לאישה הבאה שתמצא את עצמה כאשת ראש הממשלה?

היא שותקת לרגע. ״אני לא יודעת מה לומר לך. יש את מקומה של אשת ראש הממשלה, ויש את מקומה של שרה נתניהו. אני לא מאמינה שהם יעשו אי פעם למישהי מה שהם עושים לי״.