לנדב הלפרין, עובד ביחידת הסדרנים של הכנסת, היה חלום צנוע: למסור פתק באולם המליאה לידיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. יום אחד זה אכן קרה, ואת הרגע הזה נדב נוצר בלבו.



"פרח לרנר, היועצת של נתניהו לענייני הכנסת, קראה לי ואמרה שהיא מבקשת ממני להעביר מסמך לראש הממשלה בתוך המליאה. זה היה מרגש מאוד. ניגשתי אליו ונתתי לו את המסמך. נתניהו אמר לי 'תודה רבה'. מאז, בכל פעם שהוא רואה אותי הוא שואל מה שלומי", הלפרין מספר בהתרגשות.



הלפרין בן ה־31 סובל משיתוק מוחין. הוא אחד מ־19 עובדים בעלי מוגבלויות שמועסקים בכנסת במשרה מלאה, כעובדים מן המניין. מדובר בגברים ונשים בגילאי 30 עד 50, חלקם בעלי משפחות, דתיים וחילונים, יהודים וערבי אחד. חלקם לוקים בשיתוק מוחין, אחרים באוטיזם, בתסמונת דאון ותסמונת אספרגר. מיעוטם משוקמים של משרד הביטחון, בעלי אחוזי נכות גבוהים.



הלפרין וחבריו מועסקים כעובדי סיוע ביחידות שונות בכנסת: מרכזייה, מחלקת דפוס, תחבורה, לשכה משפטית, חשבות, מרכז מבקרים, אגף משאבי אנוש ומדור רכש.




הלפרין ונתניהו. צילום מסך


"פרויקט השילוב בעבודה של אנשים עם מוגבלויות החל עוד בימיה של יושבת ראש הכנסת לשעבר דליה איציק. הוא מקודם ומטופח גם בתקופת כהונתו של יולי אדלשטיין. המודל הזה מצליח ויכול לשמש גם גופים אחרים במדינה", אומרת מירה פיירשטיין, ראש אגף משאבי אנוש בכנסת, האחראית על העסקתם של עובדים אלה.



ואומנם, בימים אלה שיגר מנכ"ל הכנסת, רונן פלוט, מכתב בנושא ל־26 מנכ׳׳לים של כל משרדי הממשלה, ובהם משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד החוץ. פלוט גם מזמין את עמיתיו לסייר בכנסת ולהתרשם במו עיניהם מקליטתם ומתפקודם של העובדים בעלי המוגבלויות. הוא רואה בכך שליחות חשובה.

"הכל התחיל בשנת 2006", מסבירה פיירשטיין. "הכנסת התקשרה עם עמותות "אלווין" ו"שק"ל", המפעילות תוכניות שיקומיות לבעלי מוגבלויות. העובדים נקלטו כאן בעבודה, אך משכורתם שולמה על ידי העמותות. הם קיבלו שכר מינימום לאחר שעברו מבחני התאמה והתברר שיש להם כושר עבודה של מעל 50%".
יכולים לעשות הכל
המפנה, כאמור, הגיע בתקופתה של איציק, שהחליטה להעסיק את העובדים בעלי המוגבלויות כעובדי כנסת לכל דבר ועניין, במשרה מלאה, עם כל התנאים וההטבות. "כשקיבלנו אותם לעבודה היינו צריכים להתגבר על שני סוגים של קשיים", אומרת פיירשטיין. "קשיי הקליטה של העובדים עצמם, שהיו צריכים להסתגל לנורמות של עבודה, וקשיי הקליטה של הסביבה, שהייתה צריכה להכיל אותם. עשינו פעולות הכשרה לא רק לעובדים בעלי המוגבלויות אלא גם לסביבת העבודה שלהם בכנסת. שני הצדדים היו צריכים לגלות הרבה סבלנות והרבה סובלנות".
לא תמיד זה עבר חלק, אך למרות הקשיים הצליחו כל העובדים שהתקבלו לעבודה במרוצת השנים להחזיק מעמד, וכמה מהם אף התקדמו בעבודה. "היו גם כאלה שביקשו לשבצם מחדש במחלקות אחרות, והיו שדרשו לגוון את העבודה, ואף לקבל קידום", מספרת פיירשטיין.
היום יש להלפרין ולחבריו סוג של גאוות יחידה. "אני רוצה לעודד את המדינה להעסיק עובדים מיוחדים כמונו. למרות העובדה שאנחנו מיוחדים, אנחנו יכולים לעשות הכל ויש לנו גם אמצעי עזר, כמו מחשבים וכלים נוספים. רוצים אותנו בעבודה, אנחנו תורמים לכנסת ויכולים לתרום בכל מקום אחר", אומר הלפרין, שאף מככב בימים אלה בסרטון תדמית של עמותת "אלווין".
מי שמתקשר למרכזיית הכנסת נענה ב"כנסת שלום, מדבר שמוליק". האיש שמאחורי הקול הסימפתי הוא שמוליק בנאי, בן 41, נכה המרותק לכיסא גלגלים ומוגבל מאוד בתנועותיו. הוא מועסק בכנסת בחצי משרה. "אני עובד חמש שעות ביום", הוא אומר. "לפעמים יש לי קושי למצוא מספרי טלפון שאנשים מבקשים ואז אני נעזר בחברים שלי במרכזייה. אני גר במעון של 'אלווין' ומגיע כל יום לכנסת בהסעה. אני מאוד נהנה מהעבודה כאן, מבסוט מזה שאני יכול לתרום".
גיא כהן, בן 33, עובד כבר שמונה שנים במדור תחבורה ותקשורת. יוצא עם נהגי המשכן גם מחוץ לכנסת, לשליחויות שונות. "מתנהגים אלי כאן יפה מאוד", הוא אומר. "לא קשה לי בכלל. אני אוהב את העבודה ואת האנשים פה. הכל בזכות דליה איציק. אני אוהב אותה כמו את אמא שלי".
משה בנימין פישמן, בן 28, מועסק שמונה שנים וחצי במדור רכש. "אני עובד תוך כדי לימודים באוניברסיטה הפתוחה", הוא מסביר. "אני עושה קורסים בתקשורת. הכנסת מאפשרת לי גם ללמוד וגם לעבוד. הייתי רוצה שגם אנשים אחרים במצבי ייקלטו לעבודה בכל משרדי הממשלה".
את אבי זר, בן 41, כולם מכירים בכנסת. הוא עובר כל בוקר עם עגלת העיתונים וכתבי העת. "כבר בשבע אני מתחיל לחלק עיתונים. בכנסת קוראים לעגלה שלי 'מרצדס'. יש לי מזל גדול שקיבלו אותי לעבודה פה. גם אמא שלי שמחה מאוד. היא מרגישה שמאוד אוהבים אותי כאן ושטוב לי בעבודה. יום אחד היא אפילו באה איתי להשתלמות", הוא מספר בסיפוק.
כשמסתכלים על תמר קליין, עובדת במדור הדרכה והשתלמות, קשה להאמין כי מאחורי המראה הקורן והחיוני שלה מסתתרות התמודדויות לא פשוטות עם קשיי החיים. "אני כבר שמונה שנים וחצי פה. האם קשה לי? כל החיים זה עליות וירידות", היא אומרת. "עבדתי פעם במשרה מלאה וירדתי לחצי משרה מסיבות אישיות. אני שמחה שהכנסת הלכה לקראתי. הכנסת בשבילי היא משפחה, או בעצם המשפחה השנייה שלי".
לתת דוגמה
"אין ספק שמדובר בפרויקט שמוסיף גאווה לכנסת", אומר היו"ר אדלשטיין. "הוא מחמם לב - אמיתי - ומודל מנצח לשילוב אנשים בעלי צרכים מיוחדים במקומות עבודה. ההצלחה של הפרויקט היא מוכחת ונמשכת כבר לאורך שנים. הן הכנסת והן העובדים יוצאים נשכרים, בכל מובן. אין לי ספק שמוסדות ציבור ומשרדי ממשלה, ראוי להם שיביטו אל הכנסת וישקלו לאמץ את המודל הכל כך יפה הזה".

"מודל מנצח לשילוב בעלי צרכים מיוחדים במקומות עבודה". אדלשטיין. צילום: פלאש 90 
 
"בכנסת יש 550 עובדים. לקלוט 19 בעלי מוגבלויות זה יפה מאוד. ההישג הגדול ביותר שלנו הוא שהעובדים האלה הפכו לחיוניים. כשאחד מהם לא מגיע לעבודה, מרגישים בחסרונו", אומרת פיירשטיין, מנהלת משאבי האנוש. "הם עברו אצלנו דרך ארוכה ועם כל הקשיים הפכו לאנשים הנחוצים למערכת".
מנכ"ל הכנסת פלוט משבח את העובדים בעלי המוגבלויות ומספר כי הוא עצמו מתרגש לראותם משתלבים בעבודה. "יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ואני רואים את חשיבות הפרויקט הזה עין בעין", הוא אומר. "בעיני מדובר בפרויקט מבין החשובים ביותר שיש לנו בכנסת, מכל הבחינות. אנחנו רוצים לתת דוגמה גם למשרדי הממשלה וגם למשרדים אחרים במגזר הציבורי והפרטי. קבלת עובדים כאלה יכולה להיות טובה גם למקום העבודה וגם לעובדים עצמם. הגענו למסקנה שהם נותנים שירות מאוד טוב ומקבלים יחס טוב מהסביבה. אלפי מבקרים בכנסת פונים אליהם לקבל שירות. אף פעם לא שמענו תלונה כלשהי אלא רק שבחים ורק דברים טובים".
בינתיים, הפנייה למנכ"לים של משרדי הממשלה השונים לאמץ את המודל של הכנסת מתחילה להניב פירות. הראשון לענות על מכתבו של פלוט היה מנכ"ל משרד התחבורה. "הוא הודיע לי שלמרות שאצלו במשרד מועסקים מספר עובדים בעלי מוגבלויות, הוא החליט לקלוט חמישה נוספים", מתלהב מנכ"ל הכנסת.
ועד שזה יקרה, ממשיך גיא כהן בשליחויות, אבי זר מתנהל כל בוקר עם המרצדס שלו במסדרונות הכנסת, ושמוליק בנאי עונה לשיחות הנכנסות למשכן. החבורה הזאת הפכה כבר מזמן לחלק מהנוף בכנסת, וכעת העיניים נשואות למשרדי הממשלה האחרים.