"בליכוד כל אחד דואג לחלקת האלוהים שלו"

לו אני ראש הממשלה כיום, לא הייתי נותן לשרת התרבות מירי רגב לעמוד לבדה במערכה שנפתחה נגדה, גם אם אני לא מסכים לכל דבר שהיא אומרת. בנימין נתניהו מעדיף לא להתערב כדי לא להסתבך. אני מצפה שראש הממשלה יגלה מנהיגות. כן, גם לגבי הרעש סביב חבר הכנסת הצעיר אורן חזן״.

 

כך אומר גדעון פת, 82, מראשי הליכוד בעבר, מי שהיה 15 שנה שר בממשלות ישראל ו־26 שנה חבר כנסת, ועקב בשישי האחרון מביתו השליו בסביון אחר הסערה בטקס פרסי התיאטרון - ולא האמין למראה עיניו. ״בזמני, ראשי הממשלה בגין ושמיר (משום מה פת מדלג על שמעון פרס, שגם תחתיו שירת תקופה לא ארוכה - יב״א) לא היו נותנים לדברים כאלה לקרות״, אומר לי פת.

"איש ברזל ונחושת". שמיר

 

חזן מושך את תשומת לבו ולא במובן הטוב של המילה. ״אני בכלל לא מבין כיצד הטיפוס הזה הגיע לכנסת״, משתאה פת. ״זה לא ייאמן. פתאום לקחו אחד שהיו סביבו לכאורה כל מיני סיפורים מפוקפקים בחוץ לארץ ואיכשהו שמו אותו ברשימה לכנסת. נוצר סביבו עניין כאילו הוא הדבר הכי חשוב במדינה״.

 

למרות הסתייגויותיו, כשפת נשאל כמעט 20 שנה לאחר פרישתו מהפוליטיקה אם הליכוד עדיין מהווה לו בית, הוא מפגין נאמנות. ״גם אם הייתי רוצה לראות ליכוד יותר טוב, אין לי בית פוליטי אחר״, מבהיר השר לשעבר. ״אפילו שאני לא מרוצה מכל דבר שקורה במפלגה שלי, לא אבעט בה״.

 

״מהתייחסויות בין חברים, כשכל אחד דואג לחלקת האלוהים הקטנה שלו״.

 

לא הופתעתי במיוחד. הרי לא היה כל כך במי לבחור״.

 

 

״זה לא חדש. כך היה גם בתקופה מסוימת בשנות ה־80. זה מאוד תלוי מי עומד בראש הממשלה״.

 

כשפת נשאל על ראש הממשלה שלו, מנחם בגין, ניכרת בו המיית געגוע: ״אם הייתי מתקשר אל בגין בבוקר ואומר לו: 'מנחם, אני צריך לראות אותך', והוא היה תפוס בשעות היום בפגישות רשמיות, בגין היה מזמין אותי לכוס תה בערב, אצלו בבית. אז כבר היה לגמרי לבד, כשאשתו עליזה הייתה מאוד חולה. בבית שלהם היו בלוני חמצן בכל מקום וכל מיני צינורות, והוא היה מכין לנו את התה בעצמו. הייתי מאוד מקורב אל בגין, גם אם באתי מהליברלים ולא הייתי חירותניק. אהבתי אותו. המשכתי לבקר אצלו גם לאחר הפרישה שלו. הייתי בא אליו בשקט ויוצא ממנו בשקט, עם רצון לבכות, כשראיתי מה נהיה איתו. לאחר פרישתו האיש עדיין היה במלוא שכלו והמשיך להפגין את הזיכרון הבלתי רגיל שלו. תאר לעצמך שלאחר עשר שנים זכר לשאול על משפחה מבאר שבע, שקיבלה מאיתנו עזרה לאחר שנולדה לה שלישייה״.

 

 

״הוא ובן גוריון היו הגדולים מכולם, יחידים בדורם. בן גוריון היה משכמו ומעלה בהעזה הפוליטית שלו, כשלצד

זה ידע להוריד את הידיים של מתנגדיו. לעומתו, בגין היה הגדול שבגדולים בנושא הלאומי״.

 

 

״כראש ממשלה, שמיר היה קשוב לשריו. השתדלתי לא להפריע לו בין אחת לארבע בצהריים. בשעות אלה או שישן או שהיה מרוגז ועצבני. אחרי זה היה נהדר, כמו ילד שקם משינה. בהיסטוריה יזכרו את ימי שמיר כימים טובים, כשכראש ממשלה עמד איתן על האינטרסים של ישראל לטווח הארוך. אולי לא השתדל להיות נחמד ולא התאמץ לחלק את מחשבותיו עם אנשים, אבל הוא היה איש ברזל ונחושת. שמיר שמר על ארץ ישראל כמו צוק הגיברלטר״.

 

 

פת נולד בירושלים בשם גדעון מרקוס. ״אמי נפטרה כשהייתי ילד בן 7״, הוא מספר. ״למעשה, כמעט אומצתי על ידי דודתי, חיה פת, שהייתה אישיות מוכרת בירושלים ולפי רצונה קיבלתי את שמה״.

 

בפוליטיקה היה פת בן טיפוחיו של יוסף ספיר, מראשי הציונים הכלליים. כשהלה היה שר התחבורה, באמצע שנות ה־50, פת היה לעוזרו עם שחרורו מצה״ל. כעבור שנים, ב־69', כשספיר, שר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית, הפך לשר המסחר והתעשייה, הציע לו לשמש כראש לשכתו.

 

כשנבחרתי לכנסת בשנת 70' (בגיל 37 - יב״א), זה היה דבר עצום, אם כי מהר גיליתי בה כאלה שבכלל לא הבינו מה עשו בה״, פת מפגין את ההומור שלו. ״מבחינתי, הכל השתנה במהפך 77', כשבשיחה של רבע שעה ראש הממשלה בגין הציע לי להיות מיניסטר בממשלתו״.

 

 

״אכן, כשנשיא מצרים, אנואר סאדאת, בא לבקר אצלנו בכנסת, יצא לי לשבת לידו. אני זוכר אותו כאדם חביב מאוד. 'תעזור לי להביא שלום', הוא אמר לי״.

 

 

״שדות הנפט היו שלנו? הרי כבשנו אותם! חצי האי סיני היה אי פעם חלק מארץ ישראל, הארץ המובטחת? הרי נכנסנו לשם כדי להבטיח את הביטחון שלנו. אם היה לנו מרווח כה גדול בינינו לבין הסורים, הייתי תומך בפשרה טריטוריאלית גם בגולן. כעת, ברור שעלינו להישאר שם כדי לא לסכן שוב את יישובי הגליל העליון״.

 

 

״כשר, אם היה לי מה לומר בתחום המדיני, אמרתי בממשלה. אם זה היה נושא עדין, הייתי משוחח עליו בארבע עיניים עם ראש הממשלה. לא הייתי רץ מישיבות הממשלה ישר לזרועות העיתונאים, שלעתים נדמה היה שהם היו מוכנים לשוחח אפילו עם חתול אם היה יוצא מישיבות אלה. דע לך שהשרים שרצים הכי מהר אל המיקרופונים הם השרים שמשתתפים הכי פחות בישיבות הממשלה. על שר לטפל קודם כל בנושא שהוא אחראי עליו״.

 

מבין הדמויות שהכיר בפוליטיקה, לא היה פת ממעריציו של ראש הממשלה יצחק רבין וגם לא חסך ממנו את שבט לשונו. כשרבין חזר ואמר: ״אני אנווט!״ הציע לו פת לומר ״אני ארנווט״, על משקל ארנבת. ״כמו שפן, הוא היה לעתים מתקפל בפני לחצים שונים״, מסביר פת את מקור הכינוי. ״אבל הערכתי את ההגינות שלו״.

 

 

פת, שלמד כלכלה באוניברסיטת ניו יורק, היה בעיקר שר כלכלי. מהפך 77' הביאו לתפקיד שר הבינוי והשיכון, משרד שבו היה מופקד על פרויקט שיקום השכונות, וממנו עבר למשרדי התעשייה והמסחר, התיירות והמדע והפיתוח. מעודו לא דגל בפתרונות של קסם. ״אני לא חושב שאפשר לפתור בעיות על ידי יותר מסים או פחות מסים״, אומר כיום פת. הוא נחשב בזמנו כשר וכחבר כנסת עצמאי, שבתקופת ממשלת רבין, שבה כיהן כיו״ר ועדת הכלכלה, צידד בגלוי ובניגוד לעמדת מפלגתו בשר האוצר דאז, אברהם שוחט, שקידם מהלך למיסוי הבורסה.

 

כשהוא נשאל לגבי הישגו הגדול ביותר כשר, מצביע פת בלי היסוס על הנהגת סחר חופשי בין ישראל לארצות הברית, מה שהסיר את הגבלות הסחר בין שתי המדינות ופרץ את הדרך להסכמים עם מדינות נוספות. ״גם במפלגה שלי היו שלא הבינו את חשיבות ההסכם עם ארצות הברית״, מציין פת. ״היו שהרחיקו לכת וטענו שזה יחסל את המשק הישראלי, תוך כדי הצפתו ביצוא. דבריהם הוכחו כשטויות. הודות להסכם עם ארצות הברית זכינו למציאות כלכלית חדשה, כשהשוק האמריקאי פתוח בפנינו״.

 

גולת הכותרת בפעילות פת כשר התיירות הייתה אילת. כיום, כשהעיר הדרומית מרושתת בבתי מלון וניכר בה פיתוח תיירותי מואץ, קשה להאמין שלפני קצת יותר מ-30 שנה היו בה בקושי כמה מלונות. פת היה שר התיירות שמשך לעיר את איל ההון היהודי מלונדון, דיוויד לואיס, לייסד את רשת מלונות ״ישרוטל״, ״כשהמצב עדיין היה קטסטרופלי שם״.

 

 

״כשאתה בא לאדם כזה, שיש לו פוטנציאל של השקעה ואתה מדבר איתו באופן ישיר והגון, אתה מצליח לשכנע אותו. לא רק שהבאתי אותו להשקעה הגדולה שלו באילת, אלא אפילו הצלחתי לשכנע אותו להשקיע בנגב, במצפה רמון, לא בדיוק אזור של בתי מלון״.

 

שכר העתק של הבכירים במשק מקומם אותו. ״אצלנו, בתקופה שאני הייתי בממשלה, זה לא היה קורה״, הוא טוען. ״מה שקורה היום בנושא הזה זו הפקרות, פשוט הפקרות. איך זה יכול להיות שמנהלי בנקים, שהם שכירים, משתכרים מיליוני שקלים, שכולנו מממנים אותם״.

 

 

״אני לא אוהב את זה. גם זה בכלל לא היה בתקופה שבה הייתי בממשלה. מי שיש לו חוב, עליו לפרוע אותו עד הסוף. אני לא מבין איך אפשר לוותר לעשירי המשק על פירעון החובות שלהם״.

 

 

״כחלון הוא בחור עם תבונה, גם בחור הגון, שיש לו כוונות טובות ובסך הכל יש לו סיכוי להצליח, אם כי אני לא לגמרי בטוח שהוא הדמות שיכולה להנהיג את המשק. אין לו מספיק ניסיון. נושא הטלפון שבו עשה שינויים הוא בסך הכל דבר קטן. עם זאת, אל נשכח שלא צריך להיות גאון פיננסי כדי לתפקד כשר האוצר״.

"יש לו כוונות טובות". כחלון

 

פת - ״אף פעם לא היו לי דיוויזיות במפלגה״ - כשל בפריימריז לקראת בחירות 96' ונפלט מהפוליטיקה לבלי שוב. ״זה היה כמו פוטש, כשלא הציבו את גדעון במקום גבוה ברשימה״, מעירה רעייתו אן. אז הציע לו שר האוצר דן מרידור הצעה שאי אפשר לסרב לה, לכהן כנשיא הבונדס בארצות הברית. ״בתקופה שלי גייסנו שם כשבעה מיליארד דולר, וזה נראה היה לי לא פחות חשוב מלהיות שר בממשלה״, אומר פת. ״הבאנו הון תועפות״.

 

פת חי ברווחה בסביון עם רעייתו, בתו של אחד ממייסדי בורסת היהלומים. שניים משלושת ילדיהם מתגוררים ביישוב עם משפחותיהם. מאז שובו מארצות הברית, מכהן פת כנשיא המועצה לישראל “ יפה. ״אין כמו הפעילות שלנו בקרב הנוער״, הוא סבור.