שדולת חברי הכנסת למען שימור וטיפוח מורשת התרבות של יהודי ארצות ערב והאיסלם התכנסה היום (שני) לראשונה. חבר הכנסת איימן עודה, ראש סיעת חד"ש והרשימה המשותפת, נשא דברים באירוע השקת השדולה.
עודה ביקר באופן מרומז את שרת התרבות מירי רגב ואמר:"מדברים הרבה על חשיבותה של תרבות פלורליסטית בימים האלה, ולצערי מדברים יותר מדי על ערבים מצד אחד ויהודים מהצד האחר, מהלכים איימים על תיאטראות ערבים, ומנגד שואלים מדוע אין השקעה תרבותית בפריפריה. התרבות של יהודי ארצות ערב, היהודים הערבים, היא מפתח לאפשרות אחרת".
עודה הזכיר יהודים בולטים בתרבות הערבית כמו לילה מורד במצרים ושמואל עדיה, משורר יהודי מחצי האי ערב מהתקופה שקדמה לעליית האסלאם. עודה אף ציטט את הפיטן היהודי מרוקאי דויד בוזגלו: " שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים. וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה."
"אך לצערנו המציאות של מדינת ישראל לא הרשתה את העושר התרבותי הזה, לא רק משום שהתרבות הזאת נחשבה ל"נחותה", אלא כי היא טישטשה את הגבול שניסתה ההגמוניה התרבותית לצייר בין יהודים וערבים. אסור היה להעלות על הדעת שיהודים וערבים יכולים לשאוב מאותה תרבות משותפת. זו הסיבה שאנחנו חייבים, למעננו, למען העתיד שלנו, להעלות על נס את התרבויות הנשכחות הללו, שהיה בהן עושר גדול שרובו אבד" המשיך עודה.
עודה הזכיר יהודים בולטים בתרבות הערבית כמו לילה מורד במצרים ושמואל עדיה, משורר יהודי מחצי האי ערב מהתקופה שקדמה לעליית האסלאם. עודה אף ציטט את הפיטן היהודי מרוקאי דויד בוזגלו: " שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים. וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה."
"אך לצערנו המציאות של מדינת ישראל לא הרשתה את העושר התרבותי הזה, לא רק משום שהתרבות הזאת נחשבה ל"נחותה", אלא כי היא טישטשה את הגבול שניסתה ההגמוניה התרבותית לצייר בין יהודים וערבים. אסור היה להעלות על הדעת שיהודים וערבים יכולים לשאוב מאותה תרבות משותפת. זו הסיבה שאנחנו חייבים, למעננו, למען העתיד שלנו, להעלות על נס את התרבויות הנשכחות הללו, שהיה בהן עושר גדול שרובו אבד" המשיך עודה.
את נאומו בחר עודה לסיים באופטימיות ואמר כי: "לשמחתי, יותר ויותר צעירים יהודים וערבים מגלים בתרבות הזאת עניין מחודש, ויש יוזמות חדשות לחפש את החיבורים שכמעט נעלמו. מרגש לשמוע את התזמורת האנדלוסית הישראלית, שמנגנים בה ביחד יהודים וערבים, ומכעיס שהיא צריכה לדרוש בכל פעם מחדש תקצוב ראוי כפי שזוכות לו התזמורות המערביות הקלאסיות. מרגש לפגוש את הצעירים המזרחים החוזרים למורשת סביהם ולומדים מחדש את השפה הערבית, לא למטרת "דע את האויב", אלא כדי להכיר את עצמם, את מורשתם, ודרכה מחפשים חיבורים של פיוס וחיים משותפים".