העולם הערבי נחלק לשלושה חלקים בכל הנוגע להתייחסות לאיראן: השמחים, המפחדים והמחכים. בצד שממש שמח על ההסכם אפשר למצוא בעיקר את סוריה וחיזבאללה, שלהן ברית הדוקה עם איראן. מבחינתן הסיבהלחגיגה היא שלפחות 100 מיליארד דולר השייכים לאיראן והוקפאו עד עתה בבנקים במערב ישוחררו בעקבות ההסכם.
המשמעות: לאיראן יהיה עכשיו הרבה יותר כסף לשפוך במסגרת מדיניות החוץ שלה, התומכת במשטר אסד ובחיזבאללה. עם זאת צריך לזכור כי איראן מחויבת פחות לאסד עצמו ויותר למשטרו. לכן גם אם יוזרם סיוע נוסף למשט ר הסורי לא בטוח שהאיראנים ימשיכו לתמוך באסד בכל מחיר. בקבוצה אחרת של מדינות ערביות, העוינות את איראן ופוחדות ממנה, נמצאות בעיקר סעודיה, נסיכויות המפרץ ומצרים. מטבע הדברים, המדינות הללו אינן מרוצות כל כך מההסכם, שיחזק את איראן.
מנגד, הן לא מדברות בלשון של נתניהו, שלא עושה חשבון לאף אחד, ולא מתעמתות בגלוי עם המעצמות ובראשן ארה״ב. אפשר להבין מדוע המדינות הללו חוששות להגיד את מה שהן חושבות באופן גלוי, אף כי ברור שבפגישות דיפלומטיות הן יאמרו זאת וכנראה שגם יהיו רמיזות, שמהן יהיה אפשר להבין את התחושה - הן מאוד לא מרוצות.
בקבוצה השלישית נמצאות מרוקו, אלג׳יריה, תונימיה וסודאן. הן אינן אויבות של איראן, אף גם אינן בברית איתה. במדינות אלו - שהן סוניות, בניגוד לאיראן השיעית - לא כל כך מרוצים מההסכם, בעיקר בגלל ניסיונות של האיראנים להמיר את דתם של הסונים לשיעה. אבל למרות חוסר שביעות הרצון לא ימחו מדינות אלו על ההסכם בשום אופן, ואפילו יתמכו בו באופן מרוסן מאוד כדי לשמור על קשרים טובים הן עם איראן הן עם ארה"ב.
חשוב לציין כי גם בתוך המחנה האנטי־איראני, בעיקר בכמה מהנסיכויות, אפשר לזהות התחלה של חישוב מסלול מחדש. המדינות הללו מתחילות לגלות סימני התקרבות לאיראן כי הן מזהות שכעת, בתמיכת ארה״ב, תהפוך כנראה איראן למעצמה הראשית במזרח התיכון, והן מתחילות לחשוב שכדאי להצטרף אל החזק. בקרוב נדע מהם פני הדברים על סמך ביקורים של שרי חוץ וראשי מדינות ממדינות אלו בטהרן וביקורים של מנהיגים איראנים במדינות המפרץ.
בעניין דאע"ש אני סבור כי ההסכם עם איראן לא ישנה הרבה. ארגון דאע"ש הוא גם האויב של איראן וגם האויב שלנו. היום הוא נמצא במלחמה באיראנים בעיראק ובסוריה, ונלחם גם באמריקאים, רק בשטחי עיראק. הארגון לא יושפע מההסכם בצורה רצינית, ואולי ייגרם לו רק נזק מסוים כתוצאה משיתוף פעולה צבאי אפשרי בין האמריקאים לאיראנים בעיראק.
בנוגע לפלסטינים - באופן כללי הם אינם מתנגדים להסכם עם איראן ואפילו תומכים בו ברמות שונות. אבל הפלסטינים תמיד יתמכו במי שמתנגד לישראל. זו תגובה אוטומטית, ולכן זה לא צריך להפתיע אותנו וגם לא צריך להפריע לנו להידבר איתם.
אחת הנקודות המעניינות שאני רואה במצב החדש לאחר ההסכם היא שאם נדע לפעול נכון יהיה אפשר להדק מאוד את הקשרים המעשיים שלנו עם סעודיה, מתחת לפני השטח. זאת מפני שהסעודים מודאגים ממש כמונו בנושא הזה ואולי אף יותר. כך למשל חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, בכל דרג שהוא, יוכל לעזור מאוד לסעודים להתקרב אלינו ולפעול איתנו בשיתוף פעולה.
במזרח התיכון השאלה הנכונה היא לא את מי אתה אוהב אלא ממי אתה חושש יותר. הסעודים לא אוהבים אותנו ואולי אנחנו לא אוהבים אותם, אבל גם הם וגם אנחנו חוששים מאיראן, כך שיש כאן מקום לשיתוף פעולה.
הכותב הוא מומחה למזרח התיכון וראש המרכז לחקר עיראק באוניברסיטת חיפה