ממשל למתקדמים: הוויכוח על הסכם הגרעין קורע את הקהילה היהודית

שעת ערב בפרבר וושינגטוני מנומנם. למרות החום הכבד, הכל ירוק מסביב ורוח נעימה החלה לפזר את הלחות שהעיקה על העיר. בחצר הפורחת של סטיב רבינוביץ' הכלב זיק מקווה לקבל נתח בשר מהברביקיו שעורכת הקהילה היהודית בעיר לכבוד ביקור תא הכתבים המדיניים מישראל, שהגיע לסקר את השבוע הטעון ביותר בנוגע להסכם הגרעין עם איראן. זהו השבוע האחרון לפני שהסנאט יוצא לפגרת הקיץ, השבוע האחרון לשכנועים האגרסיביים שעורכים הממשל האמריקאי וממשלת ישראל. כל אחד רוצה לשכנע בצדקת דרכו, כשבתווך נראה שבינתיים כולם מפסידים.

"הוויכוח על ההסכם עם איראן הביא אותנו למלחמת אחים בקהילה היהודית", אומר גרג רוזנבאום, יו"ר המועצה היהודית־דמוקרטית, "זה מאיים לקרוע אותנו מבפנים. כבר עברנו את שלב הדיון והוויכוח. אני לא בטוח שנוכל לשקם את יחסינו. כל מי שמצדד בהסכם מקבל תגובות נוראיות. קוראים לנו נאצים, אומרים שנביא להשמדת ישראל. למתנגדים יש תגובות אפוקליפטיות. זה הגיע עד כדי כך שאנחנו חוששים שאנשים יריבו ביניהם ולא יקיימו פעולות משותפות של הקהילות היהודיות. המצב מדאיג אותי. יש אנשים שלא מדברים בגלל הוויכוח על ההסכם עם איראן. זה יצא מכלל שליטה".

לצדו של רוזנבאום יושב נח פולק, מנכ"ל ועדת החירום לישראל - ארגון ימני שהוקם במטרה לשכנע את יהודי ארה"ב לא לתמוך בברק אובמה לנשיאות ב־2012, ועכשיו מוביל קמפיינים עתירי תקציב נגד ההסכם עם איראן.

"צר לי שאלה התגובות שאתם מקבלים", הוא אומר, "אבל ההסכם הזה לא ייגמר טוב. זה כמו לתת לנערים מופרעים וויסקי ומכונית מהירה, ואז לשבת ולקוות שהם ילכו הביתה להכין שיעורי בית. זה פשוט לא עובד ככה. האיראנים ייקחו את המכונית ויתנגשו בעץ".

רוזנבאום (מימין) ופולק. "יש מלחמת אחים בקהילה היהודית". 

הרוחות בארוחה מתלהטות עוד יותר כשעולה שמו של בנימין נתניהו. הוא אומנם ראש ממשלת ישראל, אבל בבירה האמריקאית כיום אין מי שלא מתייחס אליו כשחקן מרכזי גם בפוליטיקה האמריקאית, לטוב ולרע.

פולק: "אובמה תוקף באופן אישי את נתניהו. לא נראה דבר כזה. נתניהו פשוט מטריף את אובמה. ולדימיר פוטין פולש לאוקראינה, באיראן תולים אנשים, ואובמה לא מגנה את מנהיגי המדינות האלה. אבל בנתניהו הוא כאילו רואה סנאטור רפובליקני ותוקף אותו".

רוזנבלום: "נתניהו הביא את זה על עצמו. הוא לא תקשר עם הבית הלבן או בערוצים דיפלומטיים, וההידרדרות החלה בנאום שלו בקונגרס".

כעת כולם נושאים עיניהם לקונגרס ולסנאט שיכריעו את גורל ההסכם. בעוד פחות מחודשיים תתקיים בקונגרס ההצבעה הגורלית, ואף על פי שאובמה יוכל להטיל וטו על התנגדות של הקונגרס לעסקה, ההשפעה הציבורית של מהלך כזה ברורה לכל הצדדים, המנהלים קרב על כל קול.

מי שעשויים להכריע בסוגיה הם דווקא הסנאטורים הדמוקרטים, שנכון לעכשיו כ־15 מהם מוגדרים מתנדנדים וקולותיהם אינם מובטחים בעד ההסכם. לפי דיווחים של כלי תקשורת בוושינגטון, אחד הבולטים שבהם הוא הסנאטור הוותיק צ'אק שומר, שלפי מגזין ה"פוליטיקו" לשכתו הוצפה כבר בלא פחות מעשרת אלפים שיחות טלפון בנוגע להסכם.

בתחילה, מאבקו של נתניהו לסיכול ההסכם נראה אבוד, אבל בשיחות עם חברי סנאט הדברים נראים אחרת. "כמו בבחירות בישראל", אמר לי בכיר בגבעת הקפיטול, "אסור להספיד את נתניהו מהר מדי. אבל גם לאובמה יש עדיין כמה מהלכים בשרוול".

"יש תזוזה בנושא", אמר נתניהו בשיחה עם תא הכתבים המדיניים והוסיף, "ככל שאנשים יודעים יותר על ההסכם, כך הם מתנגדים לו".

מלחמת הסקרים

במהלכים של נתניהו תומכים בעיקר חברי קונגרס וסנאט שמתנגדים להסכם ומובילים עבורו את מסע השכנועים. הסנאטור הרפובליקני טום קוטון מארקנסו נחשב לילד הפלא בסנאט. הוא רק בן 39, והתנגדותו החריפה להסכם תרמה למעמדו החדש לא מעט. לאחרונה עמד מאחורי מכתב למנהיגי העם האיראני, שעליו חתמו כמחצית מחברי הסנאט. במכתב הזהיר קוטון כי כל הסכם שייחתם בין ממשל אובמה לבין טהרן יבוטל לאחר שהנשיא יעזוב את הבית הלבן. בכירים בוושינגטון ובטהרן גינו בחריפות את המכתב.

בשימוע בקונגרס בתחילת יולי חשף קוטון את קיומם של הסכמי צד חשאיים בין סבא"א לאיראן, הקובעים כי האיראנים הם שיאספו דגימות חשודות מהאתר בפרצ'ין. הוא הביך את מזכיר המדינה ג'ון קרי, כשפנה אליו ושאל אותו אם קרא את ההסכמים הצדדיים. קרי הודה במבוכה כי לא קרא אותם. קוטון המשיך בחקירה ושאל את שר האנרגיה, ארנסט מוניז, אם ראה את ההסכם. כשגם הוא השיב בשלילה, שאל קוטון בתסכול אם ישנו אדם אחד שראה את ההסכם בכל הממשל האמריקאי.

כשהוא נשאל במשרדו בסנאט על אירועים אלה הוא השיב בחיוך: "ההנהגה האיראנית לא מבינה את מערכת החוקה האמריקאית. לכן שלחתי את המכתב. הם לא מבינים שאנחנו בסנאט יכולים לדחות את ההסכם. ההנהגה האיראנית חייבת להבין שלא נכבד את ההסכם".

קוטון מתגרה חזיתית בנשיא אובמה ומצהיר: "יש מספיק קולות לגבור על הווטו הנשיאותי בסנאט. כמה דמוקרטים כבר אמרו שיתנגדו להסכם. זה הולך לקרות. יותר ויותר דמוקרטים יתנגדו. זו לא עסקה רפובליקנית. הם לא צועקים מוות לרפובליקנים או לדמוקרטים, אלא מוות לאמריקאים ולישראלים". לקוטון חשוב להעביר מסר. מבחינתו, האופציה הצבאית היא הכרח: "זה קריטי שהכוח הצבאי יגבה את המדיניות שלנו בנושא איראן".

הסנאטור רוברט מננדז מהמפלגה הדמוקרטית חריג בדעותיו. הוא נחשב למקורב מאוד לנתניהו, וגם הוא ממובילי הלובי נגד ההסכם: "יש כ־12 דמוקרטים שטרם החליטו. כל השאר, אנחנו יודעים מה הכיוון שלהם, והשכנוע קשה. אם אתה דמוקרט שמצביע נגד הנשיא זאת עמדה בעייתית, אבל אני נשבעתי עבור ארצי ולא עבור מפלגתי. כל אחד יסתכל פנימה ויחליט. זה מזכיר לי את ההצבעה על המלחמה על עיראק, וזה מה שאני אומר לחברי בסנאט: חשבו על זה ככה".

גם על נתניהו מגן מננדז בחירוף נפש: "אם דיוויד קמרון יכול לבוא לבית הלבן, לעשות לובי בעד העסקה ולכנס מסיבת עיתונאים, אני לא מבין למה זה לא בסדר שראש ממשלת ישראל יעשה זאת".

קשה לדבר על המתנגדים להסכם בבית הנבחרים בלי להזכיר את הסנאטור והמועמד לנשיאות ב־2008 ג'ון מקיין, שטען כי "הדינמיקה כאן כרגע היא לא לטובת הממשל. ברגע שנחזור מפגרת הקיץ יהיה לנו רק שבוע עד ההצבעה, אבל הסקרים מראים שהציבור האמריקאי לא מרוצה מההסכם ושהפער בין המתנגדים למצדדים קטן. כולנו נשארים בעיר בפגרת הקיץ כדי לערוך פגישות בנושא".

מקיין רוצה שהסכמי הצד החשאיים בין סבא"א לאיראן ייחשפו. "לא ברור איך חותמים על הסכם בלי לראות את כולו", הוא אומר, "הנשיא טוען שמדובר בהסכם או במלחמה, אבל כל העדים שהעידו באחרונה בשימועים בנושא, נושאי משרה צבאית, אמרו שיש אופציות אחרות".

מה בנוגע לחבילת הפיצוי הנדיבה שארה"ב מציעה, אך ישראל מסרבת בינתיים לדון בה?
"הדרך הטובה לשקם את היחסים, ובמיוחד בין נתניהו לאובמה, היא שהנשיא ישתכנע שמדובר באיום קיומי. אני לא מאמין שעסקת נשק תשכנע את ישראל בהסכם".

מקיין, שועל קרבות ותיק, לא חושש מהקרב הפוליטי הזה ויש לו סיבה. מסקר שערך הארגון הישראלי פרוג'קט עולה כי 58% מיהודי ארה"ב מתנגדים להסכם הגרעין. עוד נמצא שככל שהנשאלים למדו יותר על ההסכם, עמדתם הפכה לשלילית יותר. אולם גם כאן, בזירת סקרי דעת הקהל, הקרב בעיצומו, ומצדדי ההסכם מציגים סקר של ה"ג'ואיש כרוניקל", שלפיו כמחצית מיהודי ארה"ב תומכים בהסכם, אף על פי שרובם חושבים כי יפגע בביטחונה של ישראל.

תמרה וויטס, מנהלת המרכז למדיניות המזרח התיכון במכון המחקר ברוקינגס, טוענת שבסופו של דבר גם המתנגדים וגם המצדדים עושים את המוטל עליהם."אם הנשיא יטיל וטו בהצבעה על ההסכם, כולם יקבלו את מה שרצו. הדמוקרטים יקבלו את העסקה ואת ניצחון הדיפלומטיה, והרפובליקנים יראו שנאבקו בעסקה והשיגו רוב בקונגרס. מה שנקרא מצב של ווין־ווין. אם העסקה תכשל ואובמה ילך לאיראנים ויגיד שצריך לחזור לשולחן, הסולידריות תהיה מעטה ושיתוף הפעולה יהיה חלש. בעיני זו העסקה הזאת או עולם ללא עסקה, וזה מדרון חלקלק".

הסנאטור ג'ון מקיין. צילום: רויטרס

את הביטוי "מדרון חלקלק" שומעים הרבה בוושינגטון גם בנוגע למערכת היחסים העכורה בין אובמה לנתניהו. תמרה: "האתגרים במערכות היחסים הם לא רק על שני האישים ועל הבדלי הדעות בין הממשלים. מה נותן לממשל הישראלי את התמריץ לדבר רעות על הממשל האמריקאי? כי זה טוב להם פוליטית. צריך לברר מה במציאות הישראלית השתנה שגורם להם לנהוג ככה".

מארק דובוביץ, חוקר בכיר בנושא סנקציות במכון להגנה על דמוקרטיות, אומר: "אובמה לא פופולרי בישראל כי יש לו דעות אחרות משל נתניהו. נתניהו חושב שאובמה נאיבי. הנשיא כפה עסקה שלדעת הרפובליקנים נאיבית מדי. אני נמצא הרבה בקפיטול היל וכולם חושבים שמדובר בעסקה רעה. המבנה של העסקה פותח את הנתיב לפצצה".

וויטס: "הפרסונליזציה בעימות הזה בעייתית. אסור להתמקד יותר מדי בפרסונות או במי יבוא אחר כך. צריך להתמקד בנושא, במהות".

דובוביץ מעריך שגם אם יהיה הסכם, הוא לא יחזיק מעמד זמן רב.

"חברות מסחריות אמריקאיות ואירופיות לא ינהרו לאיראן אם תהיה הצבעה נגד איראן", אומר דובוביץ, "רוצים לדעת מי יהיה הנשיא הבא ושר האוצר הבא. נכון שחברות מסחריות מדברות עם האיראנים, אבל כולם זהירים. הנשיא הבא יהיה חזק יותר נגד העסקה ולא משנה מי זה יהיה".

התסריט של נתניהו
קשה לדעת היכן נמצאת האמת בנוגע להסכם עם איראן. מכמה ימים מרוכזים בוושינגטון נדמה כי מדובר בבעיה המרכזית בעולם ושאין נושא אחר - עד שמגיע זמן משחק הבייסבול בין הוושינגטון נשיונלס לאריזונה דיימונדבקס. באצטדיון, מקום מפגש של ראשי הקהילה היהודית, ההסכם מפנה מקום לספורט - ובוושינגטון לוקחים ברצינות את הבייסבול שלהם.

ליאון ויזלטיר, סופר, פרשן במגזין "האטלנטיק" ואחד מהוגי הדעות החשובים בעולם היהודי, אומר כי מערכת היחסים העכורה בין ישראל לארה"ב היא הבעיה המרכזית. "אין ספק כי עוצמת הוויכוח בנושא איראן עלתה שלב", אומר ויזלטיר, "ההנחה של ישראל כי התמיכה האמריקאית מובנת מאליה חייבת להשתנות. זה לא כמו פעם. זה כמו המלך שלא ידע את יוסף. הדורות משתנים, והזיקה לישראל אינה כמו שהייתה פעם, גם בתוך הקהילה היהודית. זו לא עובדת טבע. הדורות משתנים".

ויזלטיר תוקף את נתניהו: "מה שמדאיג אותי במה שנתניהו עושה זה לא ההסכם עם איראן. ישראל היא מקום מושך מאוד, שנתניהו הופך למקום מאוד לא מושך בכל כך הרבה מובנים. לפעמים נראה לי שנתניהו עושה את זה כדי להכעיס. זה ממש כישרון של נתניהו - להפוך מדינה דמוקרטית ומדהימה למקום שהעולם רואה כחשוך".

אי אפשר להאשים בכל את נתניהו.
"ההצלחה הפוליטית שלו נחה על בסיס פוליטי שגדל והופך למכוער יותר והוא לא עוצר את זה, אלא אם זה עושה לו בעיות בינלאומיות. כמו בדומא. בבית אל השתגעו, הציעו להפציץ את בית המשפט העליון וקיבלו לפתע 300 יחידות דיור. זה ממש תסריט. הוא לא ינקוט עמדה שתרגיז את הבסיס הפוליטי שלו. אני חושב שאובמה הוא הנשיא הראשון שאין לו רגש מיוחד או אהבה מיוחדת לישראל. ישראל בת ברית, הוא לא עוכר ישראל, אבל הוא גם לא אובססיבי לגביה".

אבל נראה שדווקא אובמה אובססיבי: מגנה בנייה בכל הזדמנות, מגנה את נתניהו ולא את פוטין, שפולש לארצות אחרות, ואפילו לא מגנה את מנהיגי איראן שקוראים להשמדת ישראל.

"מערכת היחסים בין אובמה לנתניהו מורעלת ושניהם תרמו לכך. ישראל מקבלת שלושה מיליארד דולר מארה"ב. היא בעלת הברית הגדולה ביותר של ארה"ב. ישראל לא יכולה לקבל את כל זה וגם להגיד שאובמה נותן לה 'יותר מדי תשומת לב'"