מעמדו של ליצמן: האם ייפתח דף חדש ביחסי החרדים, האשכנזים והמדינה?

סביב שולחן מועצת גדולי התורה ישבו מחר כמה אדמו"רים נשואי פנים, ובראשם הרב יעקב אלתר, הרבי מגור שהוא גם האיש החזק במועצה, ויתלבטו בשאלה ההיסטורית: האם להמשיך לברוח מאחריות מיניסטריאלית מלאה או לחדש כקדם את ימי שר הסעד האגודאי הראשון, הרב יצחק (איצ'ה) מאיר לוין ז"ל, שכיהן מהקמת הממשלה הראשונה ב־1948, אך התפטר ב־1952 על רקע משבר גיוס בנות לצה"ל.
 

חברי אגודת ישראל נותרו מאז ועד הקמת ממשלת בגין הראשונה, במהפך של 1977, מחוץ לקואליציה, אבל גם כשחזרו אליה הקפידו עד עצם היום הזה לא למנות את נציגיהם לשרים, אלא הסתפקו בראשות ועדת הכספים בכנסת ובתפקיד סגן שר באחד ממשרדי הממשלה, לרוב במעמד של שר.
 

העיתונאי והפרשן החרדי יעקב ריבלין, בעל טור פופולרי בתקשורת החרדית, הסביר בטורו כי מי שהוביל את הקו הנהוג עד היום שלא "לקחת שרים" היה הרב אליעזר מנחם שך, בתוקף תפקידו כנשיא משותף של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. לדבריו של ריבלין, "זקני הדור ההוא מספרים שהרקע היה פנייה של משלחת רבנים ירושלמית שבאה וטענה כי אין זה מן הראוי שנציג חרדי יקבל אחריות על כל חילולי השבת והקודש של המדינה הציונית. מילא שותפות בכנסת, שהיא חיבור על מנת להציל מפי הארי והדוב. אבל חבר בממשלה המקבלת אחריות על כל הנעשה הוא עניין חמור בפני עצמו".

מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. צילום: אלי סגל, באדיבות בחדרי חרדים 

מועצת גדולי התורה אסרה על כן קבלת תפקידי שרים, אך התירה לכהן כסגני שרים לאחר חוות דעת משפטית שהבדילה בין התפקידים. לימים 

התקבעה  המוסכמה שאפשר לנהל תיק מלא בתקן של סגן שר, ולכולם היה נוח תחת ההסדר החדש, עד שבא השבוע בג"ץ והחליט לשנות סדרי עולם.
 

"הציבור לא טיפש"
 

"להכרעה במועצת גדולי התורה יש בעיקר משמעות סמלית, משום שברמה המעשית הקרקע הוכשרה מזמן לישיבה מלאה של שר חרדי אשכנזי בממשלה ולשותפות מלאה בניהול ענייני המדינה", אומר פרופ' בני בראון מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "אגודת ישראל ולימים יהדות התורה ניהלו בכנסת את ועדת הכספים החשובה וקיבלו גם תפקידים של סגני שרים עם סמכויות, כך שמבחינת היהדות החרדית אני לא רואה בצירוף ליצמן כשר מלא בממשלה משום מפנה מטלטל. מבחינת ליצמן והחרדים, זה בעצם סוג של אונס, כפי שהם מסבירים לעצמם שהם נאנסים לשלם מסים. השאלה היותר מעניינת היא מה מפריע להם להיות חלק מלא בממשלה. כאן אנו חוזרים במידה רבה למאבק האידיאולוגי של החרדים מול הציונות. נכון שהיום זה לא אקוטי כמו פעם, אבל מבחינתם יש פה עדיין בעיה הלכתית, שכן אם אתה מכיר במדינה, הרי שיש לה סמכות לעשות דברים בעלי השלכות לכת משיקול דעת רציונלי בלי לשאול רבנים ולשאול אם זה כשר או נכון הלכתית. כך למשל, אם אתה מטיל מסים שלא על פי ההלכה, אתה סוג של גזלן. הציונות הדתית כמובן לא ראתה בזה בעיה, אך החרדים כן. או למשל לחרדים שלא מכירים בסמכות המדינה ברמה העקרונית יש בעיה כשאתה נושא באחריות לפעולה צבאית, שכן מבחינתם סיכון נפשות גובל ברצח. מבחינתם, אין הבדל בין שליחת חייל למשימה לא לפי ההלכה או לרולטת כביש".
 

פרופ' בראון סבור כי ביהדות התורה ימצאו בוודאי נוסחה שתאפשר לליצמן להמשיך ללכת עם ולהרגיש בלי. "תיאורטית יכול להיות שבכל השאלות שנוגעות לכספים וסיכון חיי אדם, ליצמן יימנע או יצטרף לעמדת הרוב, ואז תמיד יוכל לומר שהוא אומנם שותף מיניסטריאלי, אבל לא הכריע את הכף", אומר פרופ' בראון. "האצבע של ליצמן לא תכריע, ועל כן בעיניהם האחריות שלו תהיה מופחתת. בסופו של דבר החרדים עברו כברת דרך ארוכה מאז ימי הרב יצחק מאיר לוין. הם כבר במקום אחר".
 

"בעצם מדובר כאן בשינוי קוסמטי, משום שסגני השרים של אגודת ישראל פעלו כשרים לכל דבר", טוען גם מנחם פרידמן, פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן שחוקר את היהדות החרדית. "מאז ימי יצחק מאיר לוין הם המציאו פטנט של סגן שר בתפקיד שר. באופן מעשי, לא היה הבדל בין הדברים והם נשאו באחריות קולקטיבית לכל החלטות הממשלה. יש מימרה מאוד חכמה בגמרא שאומרת: 'הכל יודעין למה כלה נכנסת לחופה'. אז הכל יודעים מדוע ליהדות התורה היו סגני שרים בממשלה. הם יכולים לומר עד מחר שהם לא לוקחים חלק מלא בשלטון, אבל הציבור שלהם לא טיפש". 
 

לדברי פרופ' פרידמן, הממד האידיאולוגי של התנגדות לתפקיד שר במשרה מלאה מטעמם בממשלה נשחק כבר מזמן: "מאז המהפך של 1977, כשהם חזרו לקואליציה, הם ניהלו את ראשות ועדת הכספים. ראשי הוועדה המיתולוגיים שלהם היו שלמה לורינץ ואברהם שפירא. לורינץ היה אפילו חתום על השטרות של בנק ישראל. בעצם מאז ימי מנחם בגין הם הרבה יותר ממלכתיים, וגם ההתבדלות שלהם מן הממלכה לפני כן הייתה די מינורית. הם שיתפו פעולה בהרבה תחומים והיו חלק של הממסד השלטוני, אם רצו או לא רצו, מאז קום המדינה, אבל אין ספק שמאז בגין הם באופן פורמלי שותפים בשלטון. על כן אני אראה בהחלטה של מועצת גדולי התורה לאפשר לליצמן לכהן כשר במשרה מלאה לכל היותר סגירת מעגל מבחינת החרדים האשכנזים יותר מאשר אקט משמעותי מבחינה מעשית".
 

לגבי התגובה בפלגים האחרים של הציבור החרדי, אומר פרופ' פרידמן: "בוודאי שבנטורי קרתא, העדה החרדית וסאטמר כולם יקפצו על העניין ויוציאו פשקווילים בלי סוף נגד אגודת ישראל, אבל זה מן המפורסמות שכן הם תמיד ראו באגודת ישראל גלגל רביעי של מרכבת הממשלה הציונית".
 

לדבריו של פרופ' פרידמן, העניין המרכזי שמונח על כף המאזניים מבחינת יהדות התורה הוא לא העניין האידיאולוגי, אלא משהו הרבה יותר תכליתי. "הזיכרון שלהם מצוין והם יודעים היטב את המשמעות של להיות מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות בממשלה", הוא טוען. "המחיר הכלכלי שהם שילמו על כך היה כבד ביותר. כבר שנתיים לפני המהפך של בגין ב־1977 הם הבינו שמודל 'חברת הלומדים' של החברה החרדית, שבה הגבר לומד והאישה עושה לפרנסתו, אינו יכול לעמוד רק על תרומות מחו"ל. שנתיים לפני המהפך הם פנו לממשלה שתשתתף בתקציב הישיבות. ההצלחה האדירה שלהם בהקמת 'חברת הלומדים' אילצה אותם לפנות לעזרת המדינה ברוח אמירה בגמרא 'מהיכן ירק זה חי'. בסופו של דבר, הירק הזה צריך לחיות. זה לא עניין היסטורי כפי שזה עניין קיומי מבחינת אורח החיים החרדי. המציאות הכלכלית היא שברגע שאתה מקים 'חברת לומדים', אין לך מנוס ואתה תשב בממשלה עם שר במשרה מלאה גם אם יפנו את הריסות גשר מעריב בשבת".
 

"סגירת מעגל"
 

"דה פקטו, החרדים האשכנזים נטלו חלק בהכרעות ממלכתיות כמעט בכל קנה מידה", אומר ד"ר ניסים ליאון, מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, העוסק בחקר החברה הדתית בישראל, "למשל בוועדת הכספים, מקום שבו מתקבלות הכרעות ממלכתיות מכריעות על ביטחון המדינה. אנשים כמו ח"כ משה גפני, למשל, יודעים להכריע. מבחינה זאת, הבג"ץ בעניין ליצמן הוא פשוט ביטול הפיקציה של העניין הסמלי של אי קבלת אחריות על החלטות הנוגעות לגורל המדינה כולה והצבת הדברים על השולחן, אבל אני כן מייחס משמעות להחלטה: צריך להקשיב טוב איך זה יפורש על ידי המועצה. מה הפרשנות שתינתן על ידם להחלטה. עד כה הם הסתפקו באסטרטגיית הקריצה, בעצימת עין, בלהיות עם סמכות אפקטיבית בלי אחריות קולקטיבית, כאשר ברמה הסמלית הם המשיכו כביכול את העימות האידיאולוגי שיש להם עם התנועה הציונית. אבל עכשיו הם מגיעים לחיים האמיתיים ויצטרכו לקבל הכרעות בהתאם. ליצמן כשר במשרה מלאה יהיה אחראי לא רק לבית החולים 'מעייני הישועה', אלא לכל החלטה שתתקבל מאיראן ועד אסואן". 
 

האם מדובר בשינוי מהותי ביחסם למדינה? "זה בהחלט עשוי להיות מהלך משמעותי מבחינת החרדים ויחסם למדינה", אומר ד"ר ליאון. "לא מדובר בסדק חדש שנפער בחומה, אלא בלגיטימציה לסדק שכבר קיים, ועל כן ברמה ההיסטורית יש פה סוג של סגירת מעגל".