חקיקה מבקשת למנוע מש"ס ומיהדות התורה, וכן מכל רשימה אחרת שאינה כוללת נשים ברשימתה, מלהתמודד בבחירות הבאות לכנסת. למרבה ההפתעה, ההצעה לא זוכה לתמיכה מאסיבית של המחוקקות, ורק 7 מבין 28 חברות הכנסת שאינן שרות חתמו עליה.
את ההצעה שהיא תיקון לחוק יסוד הכנסת יזמה ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) ונאמר בה כי "רשימת מועמדים שאין בה ייצוג לבני שני המינים תחשב כרשימה שיש במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית".
בדברי ההסבר נכתב כי "חלקן של נשים בחברה הישראלית הוא 51%. חרף זאת יש רשימות לכנסת אשר מדירות נשים מרשימותיהן, כך שברשימת המועמדים המוגשת לוועדת הבחירות המרכזית אין אפילו אישה אחת. מטרת הצעת חוק זו היא למנוע את השתתפותן של רשימות מועמדים שאין בהן נשים בכלל".
לדברי היוזמת, חלקה הדמוקרטי של המדינה, בתוך צמד המילים המגדיר את אופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, אמור לכלול ייצוגיות ראויה בשלטון לכלל הציבור בישראל. עד היום בית המשפט לא חייב מפלגות בייצוג נשים מכוח פרשנות חוק יסוד הכנסת, ועל כן מוצע לקבוע זאת במפורש בחוק היסוד.
עוד אומרת ח"כ סבטלובה כי "היעדר הייצוג המוחלט לנשים בחלק מרשימות המועמדים פוגע בייצוג של 51% מהאוכלוסייה ובכך פוגע באופייה הדמוקרטי של ישראל ומציב חסם משמעותי לקראת קידומה להיות מדינה נאורה, הנותנת ביטוי וייצוג פוליטי לכלל המגזרים, הקהילות והחלקים שמרכיבים את פסיפס האזרחות בישראל."
אלא שרק 7 מבין 28 חברות הכנסת שאינן שרות הסכימו לחתום על ההצעה: טלי פלוסקוב, רויטל סויד, תמר זנדברג, קארין אלהרר, שלי יחימוביץ, סופה לנדבר ואיילת נחמיאס ורבין.
"לצערי לא הצלחתי להחתים את כל נשות הכנסת", אמרה סבטלובה. "חלקן חששו להכעיס את המפלגות החרדיות, למרות שההצעה לא קובעת כל שריון לנשים וכדומה אלא פשוט מחייבת החשבתן כחלק מהרשימה.
השרים יכריעו: פגיעה מינית - תאונת עבודה
ועדת השרים לענייני חקיקה תדון היום בהצעת חוק של יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון הקובעת כי פגיעה מינית במקום העבודה תוכר כתאונת עבודה לצורך תביעת פיצויים. בנוסף, החוק יאפשר לנפגע או נפגעת להגיש תביעה בתוך שלוש שנים ממועד הפגיעה עצמה, במקום תוך שנה כיום.
הצעת החוק, שנוסחה על ידי הקליניקה לקידום זכויות נשים במכללה למנהל ובסיוע האגף לקידום מעמד האישה בויצו, נועדה להגן על זכויות היסוד של העובד ולאפשר ביטחון סוציאלי לנפגע.
בכנסת הקודמת אושר בקריאה טרומית סעיף אחד של הצעת החוק, המאריך את פרק הזמן בו ניתן להגיש תביעה משנה לשלוש, אולם הסעיף העקרוני המכיר בפגיעה מינית במקום העבודה כתאונת עבודה לצורך תביעת פיצויים לא התקבל.
לדברי ח"כ גלאון, "לפגיעה מינית במקום העבודה עלולות להיות השלכות קשות על העובד או העובדת שנפגעו, על יכולתם לתפקד במקום העבודה או למצוא עבודה חלופית וכן השלכות משפחתיות ואישיות. להכרה בפגיעה מינית כתאונת עבודה ישנו ערך הצהרתי שבכוחו להקל על נפגעות ונפגעים להכיר את זכויותיהם ולתבוע פיצויים".