רגע לאחר היבחרו ליו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה מבטיח להחזיר את האמון של המגזר בארגון שאמור לייצג אותו, מתרעם על דבריו של נתניהו על המופתי, וגם מתייחס לגל הטרור הנוכחי: "בשביל להעלים את היתושים, צריך לייבש את הביצה"


בין המברכים הרבים את ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, על בחירתו השבוע לתפקיד יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, היו גם שני נשיאים: נשיא המדינה ראובן ריבלין ונשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "ריבלין התקשר אלי, בירך אותי, הזכיר לי את חילוקי הדעות בינינו, אבל ציין גם שהיחסים בינינו הוגנים והזמין אותי לפגישה", מספר ברכה בראיון ל"מעריב המגזין". "הנשיא עבאס התקשר אלי בטרם פגישתו עם שר החוץ של ארצות הברית ג'ון קרי, בירך אותי והזמין אותי לפגישה שתתקיים בימים הקרובים".
 
הברכות שקיבל ברכה מסמלות את המתח בין הזהויות והנאמנויות השונות, שביניהן יצטרך לתמרן בתפקידו החדש: נאמנות למדינת ישראל, נאמנות לערביי ישראל, או לערביי 48' - כפי שהם מכונים במגזר, ונאמנות לעם הפלסטיני ולמאבקו. 
 
ברכה, מוסלמי בן 60, יליד שפרעם, הוא קומוניסט אדוק. הוא כיהן ברציפות בחמש כנסות, בין השנים 1999 ל־2013, ונבחר ליו"ר סיעת חד"ש בכנסת. עם פרישתו מהכנסת המשיך לכהן כיו"ר מפלגת חד"ש, מפלגה יהודית־ערבית שלה גם נציג יהודי בכנסת, דב חנין, במסגרת הרשימה המשותפת. 


יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. צילום: רויטרס
 
בדרכו לתפקיד הבכיר - יו"ר ועדת המעקב, גבר ברכה על שלושה מועמדים, בהם שייח' כאמל ריאן, מועמד הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, מזכ"ל בל"ד עואד עבד אל־פתאח ועו"ד מוחמד אבו ריא. בשנים האחרונות הייתה ועדת המעקב העליונה משותקת בשל חילוקי דעות פנימיים, וברחוב הערבי כינו אותה בזלזול "הוועדה לשביתת המעקב", בשל הכרזותיה התכופות על שביתות במגזר.



המינוי שלך הוא בשורה ליהודים, לערבים או לפלסטינים?
"זאת בעיקר בשורה טובה לאנשים שבחרו בי ולכל מי שאני אמור לייצג, כלומר לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל, אבל זאת גם בשורה לכל שוחרי הצדק, השלום והשוויון בארץ. הבחירה באה לשקף את הרצון הכללי של האוכלוסייה הערבית. זה הישג בלתי רגיל, משום שכל גוני הקשת הפוליטית באוכלוסייה הערבית, בכנסת ומחוצה לה, וכל ראשי הרשויות יכולים לשבת בהנהגתי תחת מטרייה אחת, ולנהל חיים וייצוג של כלל האזרחים הערבים. אני לא רוצה להגיד שהנה בא המושיע, אבל אוכל לייצר מצב של נוכחות פוליטית של אחדות לאומית ושל מחויבות אזרחית לזכויות שלנו". 
 
על מה תשים את הדגש - על תמיכה במאבק הלאומי הפלסטיני או על מאבק למען שוויון לערביי ישראל?
"אני אייצג את השילוב שבין העיסוק בשאלה הלאומית הפלסטינית לבין הסוגיות האזרחיות שלנו כאן במדינה. הניסיון שאני בא איתו מאפשר לי ידע ויכולת לטפל בכל הנושאים, מנושאים חברתיים וחינוך ותשתיות ועד הפוליטיקה של ירושלים ומסגד אל־אקצה. במסגרת תפקידי אפעל להחזרת האמון של הציבור שאני מייצג לוועדת המעקב. אנהל את ועדת המעקב בסגנון שלי, שהוא לא מתלהם ולא בשליפות. מי שמתלהם זה לא אנחנו. אנו קורבנות ההתלהמות של מדיניות אכזרית וגזענית".
 
"תחיו ותנו לחיות"
 
ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל היא ארגון פוליטי בלתי תלוי שהוקם ב־30 באוקטובר 1982, במטרה ליצור מסגרת־על לגופים השונים השייכים לציבור הערבים בישראל ולרכז את פעילותם הפוליטית. הקמת הוועדה הייתה שיאו של תהליך ההתארגנות הפוליטית של ציבור הערבים בישראל. התהליך החל בהקמת ועד ראשי הרשויות הערביות ב־1974, והמשיך בהקמת הוועד הארצי להגנה על האדמות הערביות ב־1975, והקמת ועדת התיאום הערבית ב־1981. עם המשכה של מלחמת לבנון וטבח סברה ושתילה, שהביא להפגנות מחאה אלימות במגזר הערבי, הוחלט על הקמת ועדת המעקב העליונה.
 
אף על פי שוועדת המעקב העליונה לא זכתה להכרה רשמית מצד ממשלת ישראל, היא מקיימת פעילויות שונות בעלות אופי פוליטי, כמו מחאות ושביתות, על מנת לחזק את מעמדה כ"פרלמנט" ערביי ישראל. עיקר פעילותה הוא בחתירה לשוויון בכל התחומים, בעיסוק בשאיפות הלאומיות של ערביי ישראל ובגינוי מדיניות ממשלת ישראל.

בעבר השמעת גינוי ברור נגד הפיגוע הרצחני שהיה בבית הכנסת בשכונת הר נוף, ואף השתתפת בהלווייתה של אזרחית ישראלית, קורבן של ירי קסאם מרצועת עזה על שדרות.האם אתה מגנה כיום את הפיגועים האחרונים?
"אני נגד אלימות, אבל האלימות הגדולה ביותר היא המשך הכיבוש וסתימת כל אופק לחיים משותפים ונורמליים. יש כאלה שחושבים שצריך לבקש מהעם הפלסטיני התנהגות נורמלית למופת במצב לא נורמלי, שבו העם שלי נתון למתקפות של מתנחלים, שבו מתנכלים ושורפים בתים, סוגרים כבישים, מטילים מצור ובונים גדר הפרדה. אי אפשר לנהל חיים נורמליים במצב לא נורמלי. אני אומר, 'תחיו ותנו לחיות'".
 
אני לא שומע כאן גינוי מפורש לטרור, כפי שגינית בעבר.
"מי שרוצה לטפל במצב צריך לייבש את הביצה, ואז לא יראה יתושים. אני שב ואומר שאני לא מקבל את השיטות של התנכלות לאזרחים חפים מפשע בשום פנים ואופן, אבל מי שגורם לפיצוץ, כלומר נתניהו, שלא יבוא בטענות כשעפים עליו רסיסים. אני נגד פגיעה באזרחים, ולכן השתתפתי בזמנו בהלוויה בשדרות. אין לי מוסר כפול. היושר שלי ילווה אותי כל חיי".
 
"לא גיס חמישי"
 
בשנת 2010 הצטרף ברכה למשלחת הכנסת שביקרה במחנה ההשמדה אושוויץ, ובכך למעשה ביטא הכרה בשואת העם היהודי. "בעקבות דברי נתניהו צריך לשאול את השאלה: האם זאת הציונות החדשה או ניאו־נאציזם", הוא מגיב כעת על דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו על חלקו של המופתי חאג' אמין אל־חוסייני בפשעי השואה. "האיש הזה ירד מהפסים. על העובדה שהמופתי נפגש עם היטלר אין עוררין. לא אתן כיסוי לעמדות המופתי, הן לא שלי. הוא היה מנהיג פלסטיני של אז, שנרדף על ידי הבריטים ונלחם בשלטון הבריטי, גלה לאיראן ואיטליה של מוסוליני, ומשם המשיך להיטלר. אין לי שום הצדקה לאותו מפגש שלו עם הארכי־רוצח היטלר, אבל מה שנתניהו עושה זה רהביליטציה להיטלר וניסיון להכתים את העם הפלסטיני. זה מצביע על ציונות חדשה וניאו־נאציזם בישראל".

אבל אם נתניהו יזמין אותך לפגישה, אני מניח שתגיע. 
"אני לא רואה את זה רלוונטי כרגע. מקור הלגיטימיות של ועדת המעקב הוא מהציבור שלה ולא מנתניהו. אני חושב שראוי שהמדינה תכיר בפורום הזה, במסגרת הזאת ובהנהגה שנבחרה, ואני חושב שטוב תעשה הממשלה אם תתנהג אלינו לא רק כאזרחים אלא כמיעוט לאומי שיש לו זכויות לאומיות. מבחינתנו ראוי שיהיה שיח עם הממסד, כולל הממשלה".


ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
 
זכויות לאומיות?
"כן, זכויות לאומיות. הזכות לנהל את התרבות ולטפח את השפה שלנו. הזכות לקבוע בעצמנו את תוכניות הלימודים ולא על ידי פקיד יוצא שב"כ שיקבע לנו מה נלמד. אנו דורשים את חלקנו באדמה ובקרקע. לא ניתן לקרוא לקרקעות המדינה קרקעות הלאום, כי אנו לאום אחר במדינה, ורוב האדמות נלקחו מאיתנו. אנחנו רוצים שיכירו בזיקה שלנו לעם הפלסטיני, וכשאנו יוצאים להפגנה למען העם הפלסטיני - שלא יקראו לנו גיס חמישי, אלא יראו בזה דבר טבעי. זכויות לאומיות הן לא דחליל של בדלנות והתנתקות אלא מכלול רחב יותר של זכויות".
 
בגל הפיגועים האחרון לקחו חלק גם ערבים ישראלים. אזרחי ישראל הערבים נאמנים למדינה?
"האם אנחנו צריכים להיות נאמנים למדינה? אני אומר שקודם כל המדינה צריכה להיות נאמנה לנו. המדינה נוצרה בשביל האזרחים, והיא זאת צריכה להוכיח נאמנות ולאמץ את עקרון השוויון. באשר לחלקם של אזרחים ערבים במקרים שציינת, זאת עדיין הגרסה של הגורמים הביטחוניים. קודם יורים, ואחרי זה משרטטים תסריט. תספור את כל המקרים שבהם מדובר, וכשתגיע ל־20 תגיד לי. אי אפשר להפליל ציבור שלם בגלל מיעוט זניח שנוקט אמצעים שלא מקובלים על אף אחד". 
 
אתמול דווח על ערבי מג'לג'וליה שעבר את הגבול לסוריה באמצעות מצנח רחיפה, כדי להצטרף לדאע"ש.
"אם זה נכון, זה דבר מטורף ומשוגע. מדובר במספר קטן של מקרים. אני לא מציע להשית את התנהגותם על ציבור שלם ועם שלם. אני שולל את זה לחלוטין".
 
אתה מבקר בהר הבית?
"אני מבקר במסגד אל־אקצה, לא בהר הבית. בפעם האחרונה הייתי שם לפני שבוע. אני מבקר שם כאקט לאומי של התנגדות לכיבוש. אני בן לעם ולמשפחה שהעניין הדתי מאוד קרוב אליה ויקר לה. יש פה ניסיון לתת צביון דתי למאבק לאומי נגד כיבוש. ירושלים המזרחית היא עיר כבושה. נתניהו רוצה לקחת את הסכסוך לנושא הדתי, בעוד שהעם הפלסטיני נלחם על הריבונות". 
 
אבו מאזן תמך במועמדותך וגם בירך אותך. אתה מקבל ממנו הנחיות?
"אני חושב שחברי הכנסת הערבים מקבלים החלטות מתוך שיקולים שלהם, מה שטוב לעמם. יש לנו קשרים טובים עם אבו מאזן, אבל היחסים לא בנויים על מתן עצות והנחיות".
 
האם אתה תומך בזכות השיבה?
"הורי נולדו בכפר ספוריה (בגליל התחתון, בקרבת העיר נצרת – א"ב). היום יושבים על אדמותיו מושבים וקיבוצים. התשובה היא כן, מדינת ישראל צריכה לקבל את האחריות על הגליית רוב העם הפלסטיני ממולדתו".
 
אתה חולם על שיבה לבית הוריך בספוריה?
"עד היום אני מחזיק בביתי בשפרעם את המפתח של בית הורי בספוריה. אני מאמין כי יום יבוא, והוא לא ירחק, שבו אוכל לחזור לשם. אומרים לי שבישראל מתנגדים לזכות השיבה, כי זה ישנה את המאזן הדמוגרפי. זה שאני אעבור משפרעם לספוריה ישנה את המאזן?" 
 
השטח כבר תפוס. יש שם יישובים אחרים.
"טוב, אבל הרי אנחנו בעלי האדמות שם. בספוריה נולדו הורי והורי אבותי".