יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, העומד בראש ביקור רשמי של משלחת הכנסת לגרמניה לציון 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה, נשא היום (שלישי) דברים בטקס שהתקיים ברציף 17 בתחנת הרכבת גרונוולד בברלין. מרציף זה הובלו למעלה מ-50 אלף מיהודי ברלין לגטאות ולמחנות ההשמדה ומשם אל מותם במהלך מלחמת העולם השנייה.
בנאומו אמר יו"ר הכנסת: "בנקודה זו, לפני 74 שנים, באוקטובר 1941, החל מימושו של רעיון העועים שזכה לכינוי האלגנטי: "הפתרון הסופי". תיאורית הגזע השפלה של אדולף היטלר יצאה מדפי ספרו "מיין קאמפף" היישר אל רציפי הרכבת, אל הגטאות ואל מחנות ההשמדה, והפכה לממשות מפלצתית. למעלה מ-50 אלף יהודים נשלחו מרציף זה אל סופם המר, בהם 17 אלף שהגיעו ישירות אל מחנה אושוויץ. מיליוני בני עמי, בהם כמיליון וחצי ילדים, שדמם הטהור הרווה את אדמת אירופה במאה שעברה, היו מתקשים להאמין כי ביום מן הימים יתייצב כאן, בברלין, יושב-ראש הפרלמנט הישראלי ובן לניצולי השואה, ויאזין להמנון הלאומי שלה: "התקווה"".
יולי אדלשטיין הוסיף: "גם היום אנו נקראים שלא לעצום עין נוכח סכנות השמדה, גזענות, שנאה ותאוות כוח ושררה, מפני שכוחות רבים ורעים עולים ומרימים ראשם מדי יום, ובתוכנו יש רבים מדי המעדיפים לעצום עין. עלינו להתנגד לאדישות, למשיכת הכתף ולטמינת הראש בחול. מדינות החותרות בתוקפנות לפיתוח נשק גרעיני מהוות סכנה לִשְלום האנושות, כמו גם המלחמה האכזרית וחסרת הגבולות עליה הכריזו ארגוני האסלם הקיצוני. זהו מאבק חוצה גבולות על עתידנו ועל שפיותנו, מאבק על טיבן של יסודות החֶברה האנושית ועל עתידה. במאבק הזה, כך לימדה אותנו ההיסטוריה הקרובה, אין מקום להיסוס. אם לא נהיה נחושים מספיק, אנו עלולים להתעורר בוקר אחד ולגלות שמישהו משך את השטיח מתחת לרגלינו. אם לא נתעורר בזמן, ממש עכשיו, הבוקר הזה עלול להיות קרוב מתמיד".
נשיא הבונדסטאג, פרופ' נורברט לאהמרט אמר בטקס: "סמלי הוא אדוני יו"ר הכנסת אדלשטיין, שהביקור הראשון שלך בגרמניה מתחיל כאן ברציף 17, מהמקום בו נשלחו יהודים אל מותם במחנות ההשמדה. היחסים בין שתי המדינות שלנו תמיד יושפעו מהעבר הנורא של השואה, הטקס כאן ברציף 17 הוא רגע מרגש מאוד עבורך אבל גם עבורנו".
נשיא הבונדסטאג ציטט גם את דבריו של דוד בן גוריון שכונן את היחסים בין ישראל לגרמניה. "'מחויבותנו היא לדאוג שהשואה לעולם לא תקרה עוד' והדברים מנחים אותנו עד עצם היום הזה". במהלך הטקס, הונחו זרים למרגלות הרציף, נקראו פרקי תהילים ושני הרבנים הראשיים של ברלין אמרו קדיש.