"האמת היא שכבר בזמן השירות הצבאי שלי ניקרה בי המחשבה מה ניתן בכל זאת לעשות בנוגע לשטחים. כשהייתי חייל צעיר בששת הימים וכבשנו את השטחים חשבתי לעצמי 'יופי, זה הכל שלנו'. לימים הבנתי שזה משגה", אומר ניצב בדימוס אליק רון. "לקח שנים עד שהבנתי לראשונה את מה ששניים מגדולי האומה אמרו אחרי המלחמה. דוד בן־גוריון, שהקים את המדינה, אמר אחרי ששת הימים: 'ניצחנו, עכשיו צריך לצאת (מהשטחים - ע"ר)'. אני, בטיפשותי, כשהייתי צעיר ראיתי בו לא יותר מזקן וטיפש. והיה גם ישעיהו ליבוביץ, איש ענק שנתן תיאור מדויק של מה שיקרה אם נישאר בשטחים. את הדברים האלה לא ידעתי, לא הבנתי. הייתי עסוק בעשייה ולא התפניתי לחשוב על זה לעומק, אבל בדיעבד זה ניקר בי תוך כדי השירות".
על עברו הביטחוני המפואר של רון אין חולק. הוא פיקד על שלדג, יחידת העילית של צה"ל, ואז על הימ"מ, יחידת העילית של המשטרה. בהמשך היה מפקד משמר הגבול בירושלים, ולבסוף הקים את מחוז שומרון ויהודה במשטרה והיה למפקדה הראשון. אלא שהשבוע הפך לדמות שנויה במחלוקת בישראל, כאשר במודעת ענק שפרסם בעיתון "הארץ" הביע תמיכה עקרונית בפעילות ארגון שוברים שתיקה.
"שוברים שתיקה מחזקים את מוסריותנו", כתב שם. "בתנאים הקשים שנכפים על צה"ל, עליו להיאבק יום יום כדי לעודד ולשמר רמת מוסר גבוהה...
ההנחיות להשתקת שוברים שתיקה הן הפוגעות והמחלישות את צה"ל... כמי שלחם ופיקד על יחידות מיוחדות בצה"ל ובמשטרה לאורך תקופה ארוכה, אני בטוח שכך יכול צה"ל להוכיח רמת פתיחות ומוסר גבוהה ולכן אני שובר שתיקה".
הסערה ברשתות החברתיות לא איחרה לבוא. "אי אפשר להחריש מול טמטום שלם של גנרלים דהויים שדעתם השתבשה לחלוטין, וזקנתם מביישת את בחרותם", זעק גולש אחד נוכח הפרסום, ורבים אחרים החרו החזיקו אחריו. "לא ייתכן שאדם ששירת שנים רבות בשטחים יצא כעת נגד ההימצאות הישראלית שם ועוד בפומביות גדולה כל כך", כתבו גולשים אחרים.
ניצב בדימוס רון אינו מוצא בכך סתירה: "ההפתעה של אנשים מהעמדה שלי מעידה בחלקה על בורות, בחלקה על צביעות ובחלקה על התחזות של מוסדות. העניין הוא להעביר את החוויה על ידי מי שעבר אותה. הרי גבר לעולם לא ידע את חוויית הלידה ולא את חוויית המוות, אם לא חווה אותה. אני הייתי שם. במשך שנים אתה משרת את המדינה מתוך אהבה ומסירות ואתה שומר על כל היקר לך".
לצד רון היה חתום על המודעה גם ראש השב"כ לשעבר עמי איילון, אחד מששת ראשי השב"כ שכיכבו בסרט "שומרי הסף". גם מי שהסרט גרם לו לנוע באי נוחות בכורסה, יסכים כי הוא מהווה אבן דרך בחשיפתם של בכירים לשעבר במערכת הביטחון, אלו שבחרו להביע בפומבי את עמדותיהם בנוגע למציאות בשטחים.
מראה מול החברה
"האנשים האלה מדברים מדם לבם והם יודעים על מה הם מדברים", אומר במאי הסרט, דרור מורה, בשיחה ממקום מושבו בלוס אנג'לס. "על הערכים של צה"ל בעניין טוהר הנשק ועל העובדה שהמערכת הפוליטית היא האחראית על ההימצאות של צה"ל בשטחים. אבל בכירי המערכת הפוליטית לא מוכנים לביקורת, החל מראש הממשלה, דרך יאיר לפיד ונפתלי בנט, וזה מחלחל משם לציבור הרחב. וחברה שלא מוכנה לשמוע ביקורת היא חברה חולה".
התמיכה של בכירי המערכת הביטחונית בשוברים שתיקה הובילה את הציבור הישראלי להביע תמיהה על כך שאותם אנשים, ששירתו שנים רבות בשטחים, מדברים נגד ההימצאות הישראלית שם; אבל מורה לא מופתע מהתגובה הזו. "כך בדיוק הרגשתי כש'שומרי הסף' יצא", הוא אומר. "כשאנשים בכירים במערכת דיברו בסרט על הפסקת הכיבוש, הציבור חש חוסר אמון. אני מבין, זה קשה, הרי הדברים הללו מציבים מראה מול החברה הישראלית. יש אנשים, מראש הממשלה ומטה, שמעדיפים להתעלם מהמציאות הזאת, ומעדיפים לא לראות את המחיר שחיילים משלמים עבור השליטה על עם אחר".
בסרטו הושיב מורה לראשונה שישה מראשי השב"כ לשעבר אל מול המצלמה, ונתן להם במה לפתוח את סגור לבם ולספר על החדרים האפלים של המציאות הביטחונית ששוררת ביהודה, שומרון ורצועת עזה. "אני לא רוצה להשוות חיילים בסדיר ששוברים שתיקה לראשי שב"כ, אבל במידה מסוימת גם אני הופתעתי", הוא מודה. "לא ציפיתי לזה: לחדות הדברים ולנחרצות העמדה שלהם. הם היו מאוד חד־משמעיים. הביקורת שנשמעה על ראשי השב"כ וההאשמות עליהם אחרי שהסרט יצא - זה בערך מה שאומרים כיום על שוברים שתיקה".
מי שהחל את מצעד הבכירים הביטחוניים לשעבר שעומדים לימין שוברים שתיקה היה אלוף (במיל') עמירם לוין, לשעבר מפקד פיקוד צפון. בשבוע שעבר פרסם לוין בעיתונות המודפסת מודעה שכותרתה "גם אני שובר שתיקה".
אחריו הצהיר על שבירת שתיקה גם ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. “הם (הארגונים - ע"ר) מספקים מראה נוספת חשובה ביותר לפעילותנו. גם אם הם לא פעם לא מדייקים או עושים את מלאכתם לא תמיד נאמנה מבחינה מקצועית, עדיין תרומתם חשובה מאוד ועוזרת לשמור על הערנות הנדרשת בסוגיות אנושיות רגישות ביותר", כתב דיסקין בין היתר בעמוד הפייסבוק שלו והוסיף, “המתקפה המתלהמת והפופוליסטית עליהם של גורמים פוליטיים שונים מיותרת לחלוטין. לא חייבים לאהוב אותם אבל הם חלק חשוב מאוד בכל שלטון דמוקרטי וחלק חשוב מעוצמתו".
הבכירים שבחרו לשבור שתיקה מסתייגים מחלק מפעילות הארגון, בעיקר מהעובדה כי נעשית בחו"ל, דבר שלדידם עלול להסיט מעיקר הדיון: פעילות צה"ל בשטחים. "לדעתי צה"ל הוא צבא מאוד מוסרי", אמר השבוע עמי איילון בראיון לעיתונאי קלמן ליבסקינד ברדיו "גלי ישראל", המזוהה עם הימין. "אבל הוא מאוד מוסרי בזכות אנשים שמדברים, למרות כל האיומים, למרות כל ההפחדות. אני מעודד אותם לדבר. אבל אני חושב שהם צריכים לעשות זה בארץ".
כאשר הראיון עם ליבסקינד גלש לרגע לשיח חרשים, איילון הבהיר את הדברים במילותיו. "הבעיה של הדיון, גם שלך ושלי כרגע, ובכלל במציאות הישראלית, היא שאנחנו לא דנים על הדברים שהם אומרים", הסביר. "אנחנו מנסים לטאטא את הדברים שהם אומרים מתחת לשולחן ומתעלמים מהמציאות שאליה אנחנו שולחים את ילדינו".
קהות חושים ציבורית
"לדעתי בכירי מערכת הביטחון ששברו שתיקה חוששים שבדיון הזה ישפכו את התינוק יחד עם המים", אומר ד"ר קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "הם חוששים הביקורת הקשה שמתגבשת נגד הארגון תביא לכך שהחברה הישראלית תיאטם לביקורת ותקיא מתוכה את כל הדברים הלא תקינים שנעשים בעיניהם, ותירתע מלטפל בחריגות וחריגים. אני מניח שזה מה שמניע אותם. יש חשש שהעליהום על שוברים שתיקה הוא טרנד שתופסים גורמים שקובלים על האופן שבו פועל הארגון, ושהדבר יהפוך לפלטפורמה שהחברה הישראלית תרכוב עליה על מנת לדחוק כל ביקורת. אני בטוח שאותם בכירים חושבים שהאופן שבו שוברים שתיקה פועל גורם יותר נזק מתועלת. העניין הוא שבתנאים שבו אנחנו חיים אין לנו רגישות לניואנסים. אין לנו היכולת, כחברה שנמצאת בקונפליקט, לעשות את האבחנות הדקות וזה הופך להיות מאוד דיכוטומי: אתה איתנו או נגדנו. לצערי הפוליטיקה שלנו בהרבה מאוד מובנים מנציחה את החשיבה השטחית הזאת".
לדבריו, אותה קהות חושים היא שגורמת לציבור הישראלי להביע תמיהה מול כל בכיר במערכת הביטחון שיוצא נגד ההימצאות הישראלית בשטחים. "זה עניין רגשי־פסיכולוגי", הוא מנתח. "אנשים שמרגישים מאוימים, מגיבים. אגב אני לא רואה סתירה בין השירות של בכירי המערכת לבין העמדות שלהם כיום. אפילו להפך. הרי אין הבדל בין האופן שבו הם מתארים את הדברים לבין האופן שבו שר הביטחון מתאר את הדברים. הרי על מה קובל שר הביטחון? לא על עצם חשיפת העדויות, אלא על זה שאותם חיילים לא באים אליו. שהם חושבים שאין עם מי לדבר בישראל ולא מנהלים שיח אמיתי עם החברה בישראל במישרין, אלא באופן עקיף דרך הזירה הבינלאומית".
גם דרור מורה מבין את הדיסוננס. "אף אחד לא מכיר את הדעות של האנשים הללו כשהם משרתים בתוך המערכת", הוא אומר. "מה שמפתיע מבחינתי זה שעדיין אנשים חושבים שכל מי שמשרת בצבא הם אנשים ימנים בתפיסתם. אז אולי אני לא יכול לקבוע אם הם ימין או שמאל, אבל אני כן יכול לומר שרובם או כולם הם אנשים פרגמטים, משם הם באים".