דגלים ורוחות סוערות: ההפגנה בכיכר לא היתה מפגן הכוח ששרון גל רצה

בעוד על הבמה הקטנה ניסו אנשי ההגברה להתגבר על הלו"ז הצפוף שהכינה להם העצרת הערב (שלישי), עמדה אתי אזריה, אחותו של אלאור, החייל היורה, והביטה על הכיכר. עד לפני חודש מי הכיר את המשפחה מרמלה והיום היא נקודת גבול, הגדר שחוצה בין ימין לשמאל. "שכל אחד יעשה מה שנראה לו", אמרה כשדגל ישראל מונח על כתפיה. "אנחנו מכבדים את מי שהגיע ומבינים את מי שלא הופיע. אין פה עניין פוליטי. צונאמי נפל עלינו. ריסק את המשפחה. כל יום יש התמוטטות של אמא, של אבא. זה בן הזקונים, האח הקטן. בליל הסדר אלאור יהיה איתנו, כל השישי שבת, אבל המטרה היא להביא אותו הביתה".

איש הימין הקיצוני ברוך מרזל הגיע עם כמה מעריצים הישר מחברון. הוא היה ליד אלאור בזמן האירוע. עדות ממקור ראשון. "אני יכול להגיד שבודדים ממבקריו שהיו נוהגים אחרת", מרזל משוכנע. "במקרה של סכנה הכי קטנה לציפורן של חייל, צריך לירות". אומנם לא היו שם רבים, אבל מי שהגיע לכיכר הם אלה שקל מאוד להדליק. רק תנו להם מצלמה ושמאלני וזה מספיק בהחלט.