פרופסור אריה אלדד, לשעבר חבר כנסת במפלגת "האיחוד הלאומי", וכיום מגיש התכנית "חמש" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM", הוציא לאחרונה את הספר "דברים שרואים מכאן". בספר בדק אלדד מה קרה למנהיגי הימין מנחם בגין, יצחק שמיר, אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, כאשר הגיעו לשלטון, ומה גרם להם לפעול כאנשי שמאל כאשר התיישבו על כיסא ראש הממשלה.
ניסים משעל שאל את אלדד בתכניתו האם פיצח, למשל, את דמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "את ביבי קשה מאוד, כי סוף הסיפור עוד לא נכתב", אמר פרופ' אלדד, "ובדרך כלל אנחנו שופטים מנהיגים על שום סופם, על שום מעשה שחותם את הפעילות המדינית שלהם, ולכאורה ביבי עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו. אבל כאשר אתה מזהה אדם שיכול להתבונן ישר בעיניך, או בעיני הצופה בטלוויזיה, ולומר 'תמיד התנגדתי להינתקות', ואני במקרה ישבתי שם כשראיתי אותו מצביע פעם אחר פעם בעד ההינתקות, אתה מבין שהאיש פשוט לא מסוגל לומר אמת. והוא אומר את הדברים בשכנוע עמוק כל כך, שאולי הוא כבר מאמין לסיפורים של עצמו".
כינית את נתניהו במילים "שקרן, שאי אפשר להאמין לאף מילה שלו, שמסוגל לשרוף כל פוליגרף שהוא נוגע בו".
"זה נכון. האיש בונה על כך שקול הבס שלו, ההבעה המשכנעת והמשוכנעת שלו, ההופעה הטלוויזיונית המצוינת שלו, והשפה הרהוטה והקולחת שלו, יגרמו לאנשים לשכוח את מה שהם ראו ושמעו במו עיניהם ואוזניהם. כאשר מדובר בפרשיות היסטוריות ישנות ונידחות, יכולות להיות עליהן דעות שונות, ויכוחים וזוויות ראייה שונות, אבל אני הייתי שם. אחת הסיבות שחשבתי שחשוב להזכיר שוב ולכתוב את הדברים, זה כדי שהשקר לא יהפוך לאמת".
כלומר נתניהו מזגזג ומשנה את דעתו כל הזמן?
"זה כמעט בסדר, הייתי אומר. מותר לאדם לשנות את דעתו ולחזור בו. אבל לבוא ולהכחיש את מה שהיה? לבוא ולהגיד 'תמיד הייתי נגד ההינתקות' כשהוא הצביע בעד? איך אפשר להאמין לאדם לאחר מעשה שכזה? תבוא ותגיד 'טעיתי'. שרון, למשל, אחרי עקירת היישובים בצפון סיני בהסכם השלום עם מצרים, בא במספר הזדמנויות ואמר 'טעיתי, זו היתה שגיאה'. אז בסדר, אבל הוא מעולם לא אמר שלא היה מעורב בעקירת היישובים בצפון סיני".
כלומר נתניהו משקר במצח נחושה.
"נכון, נכון. יש מקרים שבהם, ואת זה אני בודק בספר, האם תמונת המציאות שמנהיג מגלה מכס ראש הממשלה, בהכרח מחייבת אותו לוותר על האידאולוגיה שלו, זו שאלת המחקר בספר".
מי היה מאמין שמנחם בגין, האידאולוג הגדול של הימין, יוותר על כל סיני ועל הישובים שהיו שם.
"בגין לא ויתר על האידאולוגיה כיוון שהגיע לשלטון, אלא ויתר עליה כדי להגיע לשלטון. הוא רצה להרחיב את המפלגה ולכרות בריתות פוליטיות ולצורך זה ויתר על חזון ארץ ישראל השלמה. כשוויתר על סיני הוא לא עבר משבר אידאולוגי, כי סיני מבחינתו לא היתה חלק מארץ ישראל השלמה. הוויתור האידאולוגי הגדול של בגין היה בתכנית האוטונומיה. הוא נדחק אליה כי הוא מאוד רצה שלום עם המצרים שהתעקשו על לינקג' לעניין הפלסטיני. אבל האוטונומיה שהוא דיבר עליה היתה לאנשים, לא לשטח. הוא תמיד דיבר בגילוי לב, אלא שהציבור הלך שבי אחרי דימוי בגין ולא אחרי בגין ממש. השמאל היה באבל כשהוא עלה לשלטון, כי ראו בו פשיסט ומחרחר מלחמה - הם פשוט לא לקחו אותו ברצינות אף פעם כשהוא אמר 'אני ליברלי, אני בעד זכויות אדם, אני בעד שלום עם האויבים שלנו'".