דני דנון: "האמריקאים משדרים לנו שהם התעייפו משני הצדדים"

את השבועות הבאים רואה דני דנון, שגריר ישראל באו"ם, כשבועות קריטיים במיוחד. ב־30 במאי יתכנסו בפריז עשרות שרי חוץ שידונו בנושא חידוש תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים. לוועידה, שהיא אירוע מקדים לוועידת השלום שתתקיים בפריז בקיץ, לא יוזמנו נציגים ישראלים ופלסטינים. דנון, שחושש ככל הנראה מכפייה של הסכם מדיני, רואה בימים אלה שעת חירום וכבר החל באיסוף מודיעין. מבחינתו, כל מדינה שישראל תצליח למנוע ממנה מלהגיע לוועידה, נחשבת להישג.
 

“יש אקשן, לא נחים לרגע", הוא אומר, “מעניין אותי לראות מי יגיע ומי לא. גם אם היינו רוצים להגיע, אנחנו לא מוזמנים. אנחנו בעמדה של איסוף נתונים, נפגשים עם שגרירים רבים לשמוע מה עמדתם בנושא. האמריקאים לא הביעו עמדה בנושא עדיין".
 

דובר משרד החוץ האמריקאי, ג'ון קירבי, אמר בתדרוך היומי לכתבים בוושינגטון בשבוע שעבר ששר החוץ ג'ון קרי עדיין לא החליט אם ישתתף בוועידת שרי החוץ, ושהממשל האמריקאי עדיין בוחן את ההצעה הצרפתית ומקיים מגעים בנושא עם מדינות שונות בעולם.

 

מנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו דווקא הציג בצורה ברורה את עמדתה של ישראל, וכמה שעות לפני כניסת חג הפסח פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה תקיפה בנוגע לכינוס ועידת השלום ובה נכתב: “ישראל דבקה בעמדתה כי הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים הוא משא ומתן ישיר ודו־צדדי. ישראל מוכנה להתחיל במשא ומתן ישיר עם הפלסטינים מיד וללא תנאים מוקדמים. כל יוזמה מדינית אחרת מרחיקה את הפלסטינים משולחן המשא ומתן הישיר".
 

“אנחנו נמתין לעמדה האמריקאית בנושא ונחזור ונאמר שבסוף הצדדים צריכים לשבת למשא ומתן. הפלסטינים עושים הכל כדי להימנע ממשא ומתן ישיר והם תומכים בכל מה שמרחיק אותם מזה", אומר דנון. “מבחינתם, הם חושבים שיגיעו להישגים בלי ישראל, שיכתיבו לישראל את התוצאה, וזו טעות. לא מבינים שאנחנו נמצאים שם ושהם יצטרכו לשבת איתנו באותו החדר. הם מחפשים מעקפים וקיצורי דרך. אולי זה משרת אותם פנימית, אבל בפועל זה לא מקדם תהליך שלום".
 

אתה חושב שאמירתו של נתניהו, שלפיה הממשלה מוכנה תמיד למשא ומתן, היא אמירה כנה? הרי הבנייה בהתנחלויות נמשכת.
 

“כשמסתכלים על מספר השעות שהתנהל משא ומתן בין נתניהו לאבו מאזן, זה מסתכם בדיוק בשבע שעות בשבע השנים האחרונות. זה מוכיח שאין משא ומתן. הפלסטינים אומרים שאין להם מה לשבת עם ישראל, וככה אי אפשר להיכנס למשא ומתן בשום נושא. גם כשהולכים לרכוש דירה לא יודעים את התוצאה מראש. הפלסטינים רוצים לדעת מראש מי יהיו השחקנים, מי יהיה השופט ומה תהיה התוצאה במשחק".

 

“הממשלה מקבלת החלטות אלה ואני לא מכיר החלטה על הקפאת בנייה שהתקבלה בממשלה, אבל בפועל, כשמסתכלים על הנתונים, אני לא רואה שיש בנייה מסיבית ביהודה ושומרון. באו"ם משתמשים בדיווחים מישראל ואחד השגרירים ציטט דיווח של ‘שלום עכשיו' שלפיו נבנו 1,500 יחידות דיור בשנה החולפת. לא יודע אם הנתונים נכונים, אבל גם אם כן - 1,500 יחידות דיור על כל יהודה ושומרון זו לא בנייה משמעותית. אף אחד לא יכול לומר את זה".
 

על דבר אחד אי אפשר להתווכח – האמריקאים מאוד לא אוהבים את הרחבת ההתנחלויות ובנייתן על ידי ישראל, ומעת לעת מביעים “דאגה עמוקה" בנוגע לחידוש תהליך השלום עקב המשך הבנייה. כשמוסיפים את הגינויים והדאגה מהסלמת המצב הביטחוני ואת היחסים העכורים בין נתניהו וברק אובמה, מקבלים בידוד מדיני, שיותר מכל מגיע לידי ביטוי באו"ם, שם ישראל צריכה במיוחד את הווטו האמריקאי במועצת הביטחון.
 

"באו"ם לא מרגישים את המתח עם הממשל האמריקאי", מרגיע דנון, “אני ביחסים טובים עם השגרירה סמנתה פאוור. זו לא אווירה משברית. התחושה היא של חוסר תקווה. האמריקאים משדרים לנו בצורה לא פורמלית שהם התעייפו משני הצדדים, מאיתנו ומהפלסטינים, אבל זה לא משבר עם ישראל".

תחושת חוסר התקווה עולה בשיחות שלך עם ראש הממשלה?
 “בוודאי, אבל זה לא סוד. אחרי שקרי סיים סבבים באזור, הוא אמר, אולי לא במילים האלה, שהוא מרגיש שעשה את שלו ושכרגע הצדדים לא רוצים להתקדם. אבל אני מאמין לראש הממשלה שאם תהיה הצעה להיפגש בירושלים או ברמאללה הוא לא ידחה את הפגישה הזאת. מי שדוחה פגישות אלה הפלסטינים".

 

“כשמסתכלים על הפלסטינים רואים שאין מנהיגות ואין מישהו שרוצה לקחת אחריות, אבל כשמסתכלים על מדינות ערב אנחנו רואים שההסכם עם איראן, שהיה בעייתי עבורנו ועבורם, כן יצר התקרבות. ואם פעם מדינות ערב המתונות אמרו ‘קודם תפתרו את הבעיות עם הפלסטינים ואחרי זה תבואו לדבר איתנו' - היום המגמה היא הפוכה. קודם צריך להתקרב אליהם והם אולי יעזרו לקדם את השיח עם הפלסטינים. ואני רואה את זה גם באו"ם. אני לא יכול לתת שמות, אבל אני מדבר עם שגרירים ערבים. את שומעת את מה שהם אומרים על ההתנהלות עם הפלסטינים והחמאס, ואת מבינה שיש שם מכנה משותף עתידי". 
 

“מדובר במדינות מתונות שגם הן לא אהבו את ההסכם עם איראן. ברמה האישית, מרתק לראות את הפער בין השיח הפומבי לאישי. אותו שגריר יכול שעה אחרי שיחה איתי לעלות לנאום נגד ישראל, ואני יודע בדיוק מה הוא חושב על הסכסוך והמצב. למדתי שיש או"ם פומבי ויש או"ם שקט. באו"ם הפומבי האווירה היא נגד ישראל, אבל באו"ם השקט, בשיחות עם שגרירים ממדינות משמעותיות, מבינים שהבעיה היא לא ישראל, אלא הטרור העולמי והאסלאם הקיצוני. אלה הבעיות שמטרידות אותם ואת המנהיגים הערבים של המדינות המתונות".

שבעת החודשים שבמהלכם מכהן דנון כשגריר ישראל באו"ם היו חודשים סוערים למדי; הסכם הגרעין עם איראן תפס את עיקר הכותרות, וכך גם “נאום השתיקה" של נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם. בעיקר זכורות ההתנצחויות המילוליות של דנון עם השגריר הפלסטיני באו"ם, ריאד מנסור. מעל בימת האו"ם, טוען דנון שוב ושוב כי הקהילה הבינלאומית אינה תומכת בישראל ומוטה לצד הפלסטינים.

 

“אני לא חושב שכל העולם נגדנו", מסביר דנון, “העולם עסוק גם בדברים אחרים ואני רואה את זה פה באו"ם; שעוסקים רבות בפליטים באירופה, בנושא הסורי, הים הסיני וארצות הברית, מתיחות רוסיה־ארצות הברית ועוד. אנחנו פשוט עוד נושא שמעסיק. אבל אנשים שמסתכלים על מה שקורה באזור צריכים להבין שזה לא שחור או לבן ואי אפשר שלא לדבר על החמאס. בכל תסריט של ועידה או משא ומתן לא מדברים על כך שיש שלטון טרור 

ברצועת עזה. מתעלמים מזה, ומבחינתנו זאת מציאות יומיומית".
 

כזכור, לפני כשבועיים הצהיר נתניהו בישיבת הממשלה, שנערכה לראשונה ברמת הגולן, כי הרמה תישאר לצמיתות בריבונות ישראל. ההצהרה הביאה לביקורת מצד גרמניה וארצות הברית, ודנון סבור שאין כל סיבה להסתיר את המחלוקת מהעולם: “העמדה שלנו לגבי הגולן היא ברורה. מנחם בגין העביר את ההחלטה והוא אמר שזו בין ההחלטות החשובות בחייו. אין פה ספק. גם לגבי ירושלים יש לנו מחלוקת בקהילה הבינלאומית, אז מה, אנחנו נגיד שאין לנו זכויות בירושלים? יש נושאים שהם במחלוקת כמו הגולן, כמו ירושלים, כמו ההתיישבות ביהודה ושומרון, ואנחנו לא מסתירים אותן, אבל גם לא מקבלים את העמדה של הצד האחר". 
 

עד למינוי כשגריר כיהן דנון כיו"ר מרכז הליכוד. בבחירות הפנימיות האחרונות בליכוד הוא התמודד מול נתניהו על ראשות המפלגה. יש אומרים כי דנון, שעשה לנתניהו חיים קשים, קיבל את המינוי רק כדי להרחיקו מהמוקד הפוליטי בארץ.
 

“אני מתגעגע להוויה הישראלית, למשפחה, לפקקים ולאנרגיות. באו"ם אתה נואם ואנשים לא מגיבים. גם אם נאמת נאום משמעותי וחזק, אנשים יושבים ולא זזים. אין דינמיקה של כנסת, אבל זה אתגר גדול כי יש פה כל כך הרבה נושאים. אני רץ מאירוע לאירוע והקצב מטורף. אני אוהב את האנרגיות האלה. בארץ מתעסקים בדברים הפנימיים. כאן האויבים שלנו לא מבחינים בין ליכוד לשמאל, בין מתיישבים באריאל למתיישבים בגילה".
 

“בכנסת יש בריתות. פה באו"ם אין הרבה בריתות. גם מי שתומך בנו עושה זאת בצורה שקטה. בישראל הרבה יותר קל לייצר קואליציות". 
 

“ההחלטה לא הייתה פוליטית אלא באה ממקום של עשייה ורגש. תמיד הלכתי עם הרגש. כרגע אני נחשף לדברים שבממשלה לא הייתי יכול להיחשף אליהם. כמובן שהריחוק מהארץ לא קל לי או למשפחה שלי, אבל זה שירות מילואים, ואחר כך נחזור לעשייה בישראל".
 

“אני עסוק במאבקים בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון".