בחוגים פוליטיים בישראל נפוצה אתמול תיאוריה על הנסיבות שהניעו את נשיא מצרים לשאת דווקא עכשיו את דבריו בשבח השלום החם עם ישראל. לפי התיאוריה הזו, א־סיסי גויס בידי בנימין נתניהו או יצחק הרצוג, בשתיקה או בתיאום, כדי לזרז ולהבטיח את כניסתה של סיעת המחנה הציוני לקואליציה.
אין דבר שישראלים עושים טוב יותר מלדגדג את עצמם וליהנות מזה. התיאוריה הזו נשמעת קולעת ברגע הראשון, אבל מצוקתה של קהיר חריפה מכדי שתחפש לה מזור במפגש אינטרסים זמני בין שני פוליטיקאים ישראלים, בכירים ככל שיהיו. הדיפלומטיה המצרית עוקבת עשרות שנים מקרוב אחר היחסים המפותלים בין גורמי הכוח בכנסת. יועציו של א־סיסי יודעים היטב כי כניסת המחנה הציוני לממשלה לא תשנה מהותית את מדיניותה. היא בטח לא תהפוך אותה לממשלת שמאל.
א־סיסי כיוון אתמול בנאומו הרבה יותר גבוה. באורח חריג, אף פנה ישירות לתקשורת הישראלית וביקש ממנה להפיץ את דבריו בציבור. דבריו נאמרו ברהיטות, והם פרי תכנון מוקדם, אבל נמהלה בהם בהילות. נשיא מצרים חרד, כי קיץ 2016 יהיה חם מהרגיל.
כמה שעות לפני דברי א־סיסי הכריז נשיא צרפת פרנסואה הולנד על דחיית הוועידה הבינלאומית שתדון ביוזמתו להחייאת תהליך השלום. יוזמת פריז, שזכתה להתלהבות ברמאללה אבל נדחתה על ידי ישראל, נקברת בזאת לאיטה. על הצעת השלום הערבית, שגם אותה הזכיר א־סיסי בדבריו, איש כאן לא מדבר. ואילו הקלף האמריקאי נכנס לנבצרות זמנית, עם אופציה להארכה: וושינגטון שרויה במערכת בחירות שעשויה להמליך את דונלד טראמפ - ולקבור סופית כל הסדר הכולל ויתורים ישראליים.
קהיר מוטרדת כבר תקופה ארוכה מכך שאבו מאזן, בשלהי הקריירה הפוליטית שלו, ייזום צעדים חד־צדדיים, כמו פנייה למועצת הביטחון של האו”ם בדרישה להכריז על תום הכיבוש, או תביעה נגד ממשלת ישראל בהאג על ביצוע פשעי מלחמה. צעדים כאלה עלולים לקומם עליו את ישראל, ומשם יתחיל הלפיד להצית שדות. אם תתפרץ אלימות בגדה, היא עלולה לנדוד לעזה. אם תדביק את עזה, טובים סיכוייה לגלוש לסיני.
נשיא מצרים, המוקף אויבים, פונה לישראל, המוקפת ידידים, ונרתם להעירה משנתה. תהליך שלום – מבית או מחוץ - הוא גלולת הרגעה להמונים, מבקש הראיס לומר. בהיעדרו, או בהינעל הסיכוי לעתיד אופטימי, עלולים ההמונים לחפש את ישועתם במחוזות אחרים.