צחוק מעבודה: ותיקי המפלגה מתגייסים להציל את האלטרנטיבה השלטונית

ח"כ לשעבר משה שחל, שכיהן מהכנסת ה־7 עד ה־14, והיה שר בכיר מטעם מפלגת העבודה, עוקב אחרי ההתרחשויות בייאוש וקורא לבכירי העבודה לחדול מיד מקרבות הרחוב שהם מנהלים. "זה לא מהיום שבעבודה חושבים מתוך הנחה מוטעית שהחלפת יו"ר תשנה את פני המפלגה, והציבור יבחר בה", הוא טוען. "זה הביא לכך שבתוך שמונה שנים החלפנו תשעה יושבי ראש, וזה לא עזר". לדבריו, התרופה היחידה למצב היא שינוי מבני במפלגה, והוא מתכוון להעלות את ההצעה בוועידה הקרובה שתכונס במועד לא ידוע. "אני מציע שבמקום ללכת להתכתשות אישית, יעצרו את כל המהומה הזאת", אומר שחל. "תפסיקו עם המריבות האלה. בקוסמטיקה של החלפת יושבי ראש לא פותרים את הבעיה".
 

על פי ההצעה ששחל מבקש להביא לוועידת העבודה, יו"ר המפלגה לא יהיה דווקא מועמדה לראשות הממשלה. "לא ייתכן שאצלנו ימשיכו במאבקים הפנימיים כאילו זה מעניין מישהו אם שלי או אראל מרגלית או הרצוג יהיו יושבי הראש", מוסיף שחל. "העבודה חייבת להציג תפיסת עולם מול המתרחש לנגד עינינו. חייבים להתעורר ולהציל את המדינה ולא לפעול כל אחד למען האגו האישי שלו.

 

"עדיף שבראש העבודה יעמוד אחד מבכירי המפלגה, שאין לו מניע אישי לחזור לפוליטיקה", מציע שחל. "הוא צריך להיות דמות שחברי המפלגה מכבדים ומעריכים כדי שינהל את ענייניה, יוביל אותה בציבור ויחזיר אותה מבחינה אידיאולוגית לתפיסה שהפכה אותנו למפלגה שהקימה את המדינה. אני קורא לחברים ולחברות לצנן את הרוחות וללכת לשינוי מבני יסודי".
 

במקביל, שחל אומר כי כדי להביא לחילופי שלטון במדינת ישראל, אין מנוס מהקמת "חזית הצלה לאומית" של מפלגות המרכז־שמאל, שבהן הוא כולל את העבודה, כולנו של משה כחלון ויש עתיד בראשות יאיר לפיד. "אני כבר שנתיים הולך פסימי", אומר שחל. "המדינה מידרדרת בכל המערכות. רק אם כל מי שציינתי יתאחד לגוש אחד בבחירות, יהיה סיכוי להחליף את השלטון ולמנוע מקבוצות קטנות, קיצוניות, לאומניות וגזעניות להוביל את המדינה".
 

שחל גם מותח ביקורת על הניסיון של הרצוג להצטרף לממשלת נתניהו, אף שהוא סבור כי זכותו המלאה של יו"ר המפלגה לבחון מהלך כזה אם הוא סבר שבכך ניתן יהיה להשפיע באופן ממשי על דרכה של הממשלה. "בסופו של דבר אני נותן אשראי לבוז'י שהמניע שלו היה ניסיון אמיתי לחפש פריצת דרך מדינית עם מדינות ערב המתונות", הוא אומר, "אבל את ביבי מה שמעניין זה רק ההישרדות בשלטון, והוא עשה לבוז'י תרגיל עוקץ. בוז'י שימש כלי בידיו ונפל למלכודת שטמן לו נתניהו. הזהרתי אותו, אבל לצערי הוא לא שמע לי".

"משהו פגום בדנ"א של המפלגה", אומר מצדו ח"כ לשעבר אופיר פינס־פז, שכיהן בכנסות ה־14 עד ה־18 ושימש אף הוא שר בממשלות ישראל. כיום פינס־פז עומד בראש המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. לטענתו, "לעבודה יש דנ"א של מפלגה שלא מסוגלת להתמיד באופוזיציה, ותמיד ראשיה מנסים, ובדרך כלל מצליחים, להיכנס לממשלות איחוד לאומי בראשות הליכוד. זה פעל כך לאורך הרבה שנים בעוד שהליכוד, גם כשירד מהשלטון והגיע לשפל מנדטים, לא ניסה להצטרף לממשלה, אלא בנה עצמו כאופוזיציה".
 

"אצלנו", מוסיף פינס־פז, "ברגע שאתה מצטרף לממשלות הימין, אתה לא רק מניף דגל לבן ונכנע, אתה גם מאותת לציבור שלך שהוא לא באמת יכול לסמוך עליך. אז מה הפלא שהוא מתאכזב ולא מצביע יותר עבורך בבחירות. ישנם כאלה שאומרים שאם העבודה משתפת פעולה עם הליכוד, אז כבר עדיף להצביע ישירות לליכוד, למה צריך תחליפים?".

 

על המריבות הפנימיות בצמרת העבודה אומר פינס־פז: "זה דז'ה וו. זה חוזר על עצמו, וזו לצערי תופעה מובנית בתוך מפלגת העבודה. הפרסונות בראשה לא משנות. זה סימפטום שחלחל לכל מפלגות המרכז־שמאל. כך היה גם בקדימה".
 

לדבריו, התופעה הזאת נובעת בעיקר מכך שמפלגת העבודה ומפלגות מרכז־שמאל אחרות לא מצליחות לייצב עצמן כאלטרנטיבה לשלטון הימין. "גם כשמנצחים בבחירות כמו בתקופת אהוד ברק ואהוד אולמרט, השלטון חוזר מהר מאוד לימין כי אותן ממשלות מאכזבות בסופו של דבר את הציבור".

עוד הוא אומר כי למנהיגי העבודה ולמפלגות המרכז־שמאל חלק נכבד בהתקוממות ובמהלכי ההדחה נגדם. "במידה רבה הם הביאו את זה על עצמם בהתנהלות לא נכונה, בטעויות אסטרטגיות, בשיקולים אישיים, בקיפול דגלים".
 

על המגעים שניהל הרצוג להצטרפות לממשלת נתניהו אומר פינס־פז: "הרצוג היה צריך להעיף את האופציה הזאת מזמן. אני גם המום מהרצון של העבודה להצטרף לממשלה בגלל הדרך שבה המשא ומתן האומלל הזה נוהל. הצחיק אותי שנתניהו אמר שהוא מוכן לתת התחייבויות רק בעל פה. זה לקוח מתוך ספר הבדיחות והחידודים. למה אתה יושב בכלל שנה שלמה למשא ומתן עם בן אדם שלא מוכן להעלות את הדברים על הכתב?".

פינס־פז קורא למפלגת העבודה לעשות חשבון נפש. "היה כאן מהלך ציני, הזוי, אינטרסנטי ומסוכן מצדו של נתניהו. אני אחוז חרדה לנוכח העובדה שנתניהו עומד בראשות הממשלה, והיטיב לתאר זאת בני בגין".
 

הוא גם לא צופה טובות למפלגת העבודה בעתיד: "מהיום שהצטרפתי לעבודה בתור נער צעיר, אני זוכר את הדיונים תחת הכותרת 'מפלגת העבודה לאן'. זה לא להאמין. 40 שנה אחרי והמפלגה עדיין שואלת עצמה לאן. לצערי היא הולכת לשום מקום והיא צריכה כעת לשאול את עצמה האם יש לה בכלל זכות קיום. התשובה לא ברורה".
 

"המהלכים האחרונים ייצרבו בתודעה, ויהיו להם השלכות להרבה שנים. אם העבודה לא תמציא את עצמה מחדש, יאיר לפיד ירוויח מהמצב. הוא לפחות גילה עקביות ולא התפתה להצטרף לנתניהו. הוא כנראה למד מהניסיון. הרצוג, שגם הוא כבר היה בעבר בממשלה עם נתניהו, לא למד כנראה מהניסיון ולכן שלא יבוא בטענות אלא לעצמו".

פרופ' שבח וייס, שכיהן בכנסות ה־10־14 והיה יו"ר הכנסת ה־13, אומר כי כבר נמאס לו לנתח בכל פעם מחדש את הסיבות למריבות הפנימיות, לסכסוכים ולכישלונות של מפלגת העבודה, אבל מנגד הוא מאמין שזה חלק מהחיים הדמוקרטיים. "נכון שזה כמו סרט חוזר, אבל תמיד יש סיבות. בל נשכח ששיא המתיחות הייתה בין רבין ופרס, ששם התנהלו קרבות איתנים. ואצל בן־גוריון ומשה שרת לא היו קרבות איתנים?".
 

וייס מנסה להסביר את ההתנהלות הפנימית הבעייתית בכמה דרכים. "בליכוד יש ניצחונות, ונתניהו מצליח לכונן ממשלות בזו אחר זו, שזה הישג עצום", אומר וייס. "הוא עושה את זה בכישרון פוליטי ונעזר גם בשינויים הדמוגרפיים במדינה. הרכב העם השתנה, וזה בא לידי ביטוי בירידה המתמשכת וההיסטורית של השמאל. בגלל השינוי הגדול שחל באוכלוסייה ועליית כוחו של המרכיב הדתי, אין לנו יכולת קואליציונית להרכיב ממשלה, אולי גם משום שבצד השני יש מישהו שיודע לתפור את מלאכת ההרכבה טוב יותר".

 

עם זאת, וייס דווקא מבין את ניסיונו של הרצוג להיכנס לממשלה עם נתניהו: "הביקורת עליו הייתה שהוא רץ לממשלה ולא מנסה לבנות אלטרנטיבה שלטונית באופוזיציה. אני אומר שאין שום ערובה לכך שהישארות באופוזיציה דווקא תחזק את העבודה משום שיש לה עוד מתחרים שאינם ימין, ובראשם לפיד. אולי דווקא כניסה לממשלה ויכולת למתן אותה, אם מהלך כזה היה עולה יפה, היה פותח שערים לאלטרנטיבה בעתיד. גם זה שיקול שצריך לקחת בחשבון".
 

"זאת הרגשה לא נעימה שאי אפשר לעבור תקופה מסוימת בלי מריבות בתוך המפלגה", מוסיף וייס. "אני אדם מבוגר ועברתי קצת עם המפלגה שלי. זה לא חדש, אבל צריך לנהל את מה שקורה בתבונה כי יהיה עצוב אם העסק שוב יתפרק. יש לנו טראומה של התפרקויות מהעבר. הייתי עושה הכל כדי למנוע התפרקות כזאת בהווה".
 

מי שמסרב להתרגש מההתכתשויות הפנימיות הוא שר האוצר לשעבר אברהם בייגה שוחט. "מה שקורה עכשיו במפלגת העבודה דווקא לא דומה לשום דבר שהיה אצלנו בעבר", הוא אומר. "זה אפילו מחלוקת קטנה לעומת מה שהיה בעבר ובוודאי שאין מה להשוות אותה להשמצות ההדדיות שהיו בליכוד בין ראש הממשלה נתניהו לח"כ ליברמן. אפילו בימי רבין ופרס לא נאמרו דברים כמו אלה שביבי אמר על ליברמן ולהפך".

 

"נכון שיש אצלנו בעבודה ויכוח גדול, אבל זה חלק מהחיים הדמוקרטיים ולא צריך להתרגש מזה יותר מדי", הוא מוסיף. "לשלי יחימוביץ' יש ביקורת על הרצוג. היא חושבת אחרת, וזו זכותה. בסוף זה יגיע להכרעה בוועידה. צריך לזכור שמאז הפסידה בפריימריז להרצוג, היא הייתה לויאלית. כעת התקיים מהלך שלא התקבל על דעתה, והיא מותחת ביקורת שלעתים חורגת מהרגיל, אבל תאמין לי שהחברים שלנו מתנהלים כמו בחורי ישיבה לעומת מה שהתרחש בין שר הביטחון המיועד לראש הממשלה".
 

שוחט נמנע מלמתוח ביקורת על ניסיונותיו של הרצוג להצטרף לממשלה. "זו זכותו למרות שאני בחיים לא הייתי עושה עסקה עם ביבי. נכון, זה יגרום נזק למפלגת העבודה, אבל זה כאין וכאפס לעומת הנזק שמינויו של ליברמן לשר הביטחון יגרום למדינת ישראל. לביבי אין שום כוח לשנות מהלכים, הוא נכנע לימין הקיצוני ונגרר. את זה צריך לזכור ולא את המריבות בתוך העבודה".