פוליטית, ממשיך סקר "מעריב" ערב ראש השנה, שערך מכון פאנלס פוליטיקס, את המגמות שזוהו בסקרים נוספים מהעת האחרונה: יש עתיד של יאיר לפיד ממשיכה להוביל בפער מובהק על פני הליכוד עם בנימין נתניהו. 22-27, פער יציב שמגלם זינוק נחשוני שמבצעת מפלגתו של לפיד בחודשים האחרונים ומאשר את ההנחה שפזילתו ימינה של לפיד משתלמת.

על פי הסקר הזה, לפיד יכול להרכיב קואליציה גם בלי החרדים, בתנאי שיחדש את הברית ההיא עם נפתלי בנט. יחד עם בנט, ליברמן, כחלון, שרידי המחנה הציוני ומרצ, יש ללפיד 62 מנדטים. נתניהו יכול לסכל את התרחיש הזה אם ישכנע את ליברמן לחדש אף הוא את "הברית ההיא" ולרוץ יחד איתו בפעם הבאה. גם נפתלי בנט בא בחשבון בהקשר הזה. נתניהו זקוק לאיחוד פוליטי בימין כדי לגבור על לפיד.



בשנים האחרונות אנו בודקים את נתניהו "ראש בראש" מול מתמודדים פוטנציאליים לתפקיד ראש הממשלה. הבחירות בישראל אינן אישיות, הבדיקה הזו נועדה לשרטט תמונה של יכולתם של המועמדים השונים והפוטנציאל שלהם מול ראש הממשלה המכהן. גם בסקר הזה, כמו בכל קודמיו, מי שמפתיע ומציג את התוצאה הטובה ביותר נגד נתניהו הוא גדעון סער. 33-38 לטובת נתניהו, פער של 5% בלבד. הסקר בוצע אחרי נאומו של נתניהו באו"ם ומדגים פעם נוספת שסער הוא היריב המאיים ביותר מבחינתו, ברמה האישית. עוצמתו של סער נעוצה בעובדה שהוא אומנם מפסיד לנתניהו בימין, אבל גורף את מרבית קולות המרכז והשמאל.







גם יאיר לפיד מציג תוצאה טובה מבחינתו, המהווה המשך מגמת הזינוק האישי שלו בחודשים האחרונים. לפיד, שעד לפני כשנה הציג נתון חד־ספרתי במשאלים על התאמה לראשות הממשלה, מפסיד לביבי 34-44 בלבד. זו התוצאה השנייה בטיבה אחרי זו של סער. שאר המועמדים מפסידים לנתניהו בהפרשים גבוהים יותר. בקרב קולות הימין, רק נפתלי בנט נותן לנתניהו "פייט" אמיתי ומפסיד לו 33-47, פער של 14% בלבד. הבעיה של בנט היא שבמרכז ובשמאל כמעט לא מצביעים עבורו.



אם תקום מפלגת ימין נוספת בסגנון "הליכוד הישן" עם גדעון סער, בוגי יעלון, משה כחלון ואולי גם גבי אשכנזי או בני גנץ, היא תגרוף 19 מנדטים ותהפוך את המשחק הפוליטי למשולש: הליכוד עם 21 ויש עתיד עם 20. במקרה כזה, האנרגיות השליליות נגד נתניהו יובילו לקואליציה בין יש עתיד ל"ליכוד החדש", ולהקמת ממשלה בלי הליכוד. אסור לשכוח שזהו תרחיש דמיוני לחלוטין בשלב הזה, בבחינת חלוקת עור הדב בטרם נולד.









הכוכבת: אורלי לוי-אבקסיס


בטבלת שביעות הרצון מהפוליטיקאים, כוכבת שביט זורחת בפסגה: אורלי לוי-אבקסיס, גם אחרי שפרשה מישראל ביתנו והפכה לח"כית יתומה בכנסת, ניצבת במקום הראשון. אחריה הפתעה נוספת, יעקב ליצמן. ואחריו יולי אדלשטיין, ישראל כץ, איילת שקד, מירי רגב, גלעד ארדן ונפתלי בנט. כץ מתייצב כפוליטיקאי פופולרי, מעמד שהיה זר לו עד לאחרונה. מירי רגב נמוכה יחסית לרעש שהיא מעוררת. איילת שקד ונפתלי בנט, ממפלגת נישה, ממוקמים בשמינייה הראשונה. בנימין נתניהו שלישי מהסוף, אבל מצבו טוב בהרבה מזה של יצחק הרצוג, שכלל לא התברג לרשימה.



ברשימת הפוליטיקאים המאכזבים של השנה, נתניהו כובש את המקום הראשון בהפרש גדול מכל השאר. משה כחלון, שר אוצר מקרטע למדי, במקום השני. אחריו, סוף-סוף ברשימה כלשהי, יצחק הרצוג, ואחריו לפיד, ליברמן, בנט ואיימן עודה. הסקר נערך לפני החלטתם האומללה של חברי הרשימה המשותפת לא להגיע ללוויית שמעון פרס. לו היה נערך אחריה, עודה היה בוודאי מטפס ברשימה הלא מחמיאה הזו.



במדד הביצועים האישי, 33% מהציבור מרוצים מתפקודו של נתניהו כראש ממשלה, ו-59% אינם מרוצים. מינוס 26 בסך הכל. לא טוב, אבל יכול להיות יותר גרוע. אביגדור ליברמן עם מינוס 14. הוא היה כבר במספרים גרועים בהרבה, אבל הוא עדיין רחוק ממספרים של שר ביטחון. מירי רגב מגלמת את השסע התרבותי-פוליטי בישראל. 49 נגד, 46 בעד, כמעט תיקו. הימין מרוצה מרגב במספרים גדולים (79%), אבל המרכז לא (רק 32%), והשמאל ממש לא (90% אינם מרוצים ממנה בשמאל).



החייל היורה אלאור אזריה הוא הדגמה נוספת לפילוג העמוק בין ימין לשמאל: 46% מצדיקים את מעשהו, 41% לא מצדיקים. בשאלה אם זוכה אזריה למשפט הוגן, התמונה ברורה יותר: 51% סבורים שלא, לעומת 32% שחושבים שכן. הסערה הציבורית, על פי 72% מהציבור, אכן משפיעה על מהלך המשפט.






טיבי מוביל בקרב הערבים


בדקנו את הפופולריות של מנהיגי הציבור הערבי בישראל בדיקה כפולה: בסקר הכללי (523 חברי הפאנל) ובסקר טלפוני בקרב 300 נשאלים מקרב הציבור הערבי. בשני המקרים, הזוכה הברור הוא ח"כ אחמד טיבי. 46% מצביעים עבורו במגזר שלו, לעומת 10% בלבד לאיימן עודה. במגזר היהודי טיבי פופולרי הרבה פחות, אבל עדיין הרבה יותר מכל השאר: 24% לטיבי לעומת 9% לעודה ולחנין זועבי.



בחלק הכללי של הסקר, הישראלים ממשיכים לקטר: בנושא הביטחון הכללי, רוב של 11% לאלה הסבורים שהמצב הורע. בביטחון האישי הרוב הזה יורד ל-7%, ואילו במצב הכלכלי האישי רוב של 1% בלבד לאלה הסבורים שהמצב הורע, מאשר אלה שחושבים שהוא השתפר. אז איך נסביר את העובדה שבשאלה הכללית, עונים 33% מהנשאלים שמצבם היום טוב יותר לעומת השנה שעברה, לעומת 17% בלבד שטוענים שהמצב שלהם הורע? במילים אחרות, אם הביטחון הכללי, הביטחון האישי והמצב הכלכלי האישי רעים יותר, איך הכל טוב יותר?



70% מהנשאלים סבורים שישראל היא בסך הכל מקום שטוב לחיות בו. לעומת זאת, ישראלי אחד מתוך חמישה שקל בשנה האחרונה לעזוב את הארץ. פירוש הדבר הוא ששני שלישים מאלה שסבורים שישראל היא מקום שלא טוב לחיות בו (30%) שוקלים גם לעזוב את הארץ. כמעט מחצית מהישראלים עזבו השנה את הארץ (לחופשה בחו"ל) לפחות פעם אחת. ל-35% מהישראלים אין אף פעם אוברדראפט בבנק.



הישראלים לא מרוצים מאופן טיפול הממשלה בנושאים השונים, והשיא נרשם בעניין הטיפול בשכבות החלשות, הכלכלה, החינוך, הביטחון והתרבות. כשהם נשאלים מהו הנושא החשוב ביותר לטיפולה של הממשלה בשנה הבאה, הישראלים מצביעים בהמוניהם בעד יוקר המחיה (36%), ורק אחר כך המצב הביטחוני (25%). אם נחבר את יוקר המחיה לפערים החברתיים ולמחירי הדיור, נקבל 63%, שזה רוב גורף המתעניין בנושאים החברתיים-כלכליים. הדעה הזו משתנה רק בבחירות, שבהן מצביעים הישראלים, פעם אחר פעם, מהבטן הביטחונית וממנה בלבד.







סקר בשתי פעימות



את הסקר ערך מכון המחקר פאנלס פוליטיקס בראשות מנחם לזר, בשתי פעימות. בפעימה האחת השתתפו 523 חברים בפאנל המשיבים של Panel4All לביצוע מחקרים על גבי האינטרנט, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל מגיל 18 ומעלה. הסקר נערך ב-25 וב-26 בספטמבר. טעות הדגימה המרבית בסקר זה היא 4.3%. סקר נוסף בוצע באמצעות הטלפון ב-24 בספטמבר, בקרב 300 משיבים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל, כדי לקבל תשובה לשאלה על מנהיגי הציבור הערבי בישראל. טעות הדגימה המרבית בסקר זה היא 4.8%.



[email protected]