במחקר חדש נמצא קשר בין תכונות אישיות והנכונות לפשרה ולשלום עם הפלסטינים. המחקר בהובלת פרופסור אבי בסר המשנה לנשיא וראש הקתדרה לחקר האישיות במכללת ספיר שבנגב, ובוצע בשיתוף עם עמיתים חוקרי אישיות מובילים ממחלקות לפסיכולוגיה מאוניברסיטאות מובילות בארצות הברית (Oakland University ו–Washington State University) על מדגם של 2631 ישראלים יהודים, החיים כיום בישראל בתנאים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במחקר נבחן הקשר שבין תכונות האישיות כמו יושרה-ענווה, נוירוטיות, מוחצנות, נוחות, מצפוניות, פתיחות לחוויה, נרקיסיזם, פסיכופתיה, תחבולנות ("מקיאווליזם") וקנטרנות-נקמנות - לבין הנכונות של הישראלים לפשרה ושלום עם הפלסטינים. מניתוח הממצאים עלה כי ישראלים ברמות גבוהות של נוירוטיות, מוחצנות, מצפוניות ותחבולנות שלהם גם רמות נמוכות של פתיחות לחוויה ופסיכופתיה, דיווחו על תפיסת הפלסטינים כאיום גדול יותר באופן מובהק מישראלים שאין להם תכונות חזקות כאלה. תוצאות אלה תואמות את הידוע בספרות, שתכונות אישיות תורמות לאימוץ השקפות עולם מסוימות אצל מי שתופס את העולם הוא כמקום מסוכן.
המחקר נשען על שאלוני אישיות שבחנו אלפי ישראלים שטווח גילאיהם נע בין 20 ל-60 ונערך מעל לשנה. "מדובר במחקר סקר של שאלוני אישיות בינלאומיים תקפים ומהימנים", מדגיש פרופסור בסר, מוביל המחקר, והוסיף כי נבדקו אנשים בעלי מגוון נטיות דתיות, פוליטיות השכלה, מין גיל ונטייה פוליטית. "האישיות נבדקה הן במשתנים הנחשבים משתנים חיוביים כמו פתיחות לחוויה, אמינות ומשתנים כמו גם משתנים שנקראים "המשולש האפל": נרקיסיסטיות, אנטי סוציאליות, תחבולנות ונוסף משתנה "נקמנות" שהנחת הבסיס של אנשים שאצלם המשתנה הזה ברמה גבוהה היא: "אני מוכן להוציא לעצמי עין, אם אוציא לך שתיים" או במילים אחרות אני מוכן לעשות נזק לעצמי ובלבד שאני עושה לך נזק גדול יותר", מסביר פרופסור בסר, "תכונות האישיות נבדקו אל מול משתנה של עמדות של נכונות לשלום ופשרה עם הפלסטינים כשההנחה הייתה שהקשר שבין האישיות למשתנה התוצאה הזה ייקבע על פי תפיסת הפלסטינים כגורם מאיים על הביטחון האישי שלנו, כמה אדם תופס אותם כמאיימים וכמה הוא מוכן וכן להתפשר איתם. מצאנו שאנשים בעלי תכונות השליליות: פתיחות נמוכה, תחבולנות גבוהה וכדומה, היו בהתאמה לתפיסה של הפלסטינים כמאיימים יותר. מתברר אם כך שתכונות האישיות מהוות משקפיים דרכם מעצבים את תפיסת העולם ונמצא שלאישיות יש קשר מובהק לתפיסת האיום מהפלסטינים".
"גם החוויה של האיום משפיעה על תהליכי חשיבה. איום מגדיל זהירות, ספקנות, וזה עלול להשפיע על איך בני אדם חושבים על האינטראקציות עם קבוצות שמחוץ לקבוצה השייכות שלהם שכבר יש להן מוניטין שהם מסוכנות. גילינו בזמנים של איום נמוך הישראלים חלוקים יותר בדעותיכם והאישיות תואמת את ההבדלים, אבל באיום גבוה יש התכנסות לרתיעה מפשרה ומתהליך שלום", מציין בסר.
האם האמירה "הערבים נוהרים לקלפיות" פעלה והצליחה לשנות עמדות?
"מי שפירש את זה כאמירה מאיימת על קיומו ויש לו או לה תכונות האישיות המתאימות למה שמצאנו במחקר, זה בהחלט טריגר מספיק חזק לעודד אדם כזה ללכת לכאורה לכיוון של הצבעה פחות פשרנית כי כפי שנוכחנו, ככל שרמת האיום גבוהה יותר ההבדלים בין האנשים מצטמצמים והם מתבצרים בעמדה הפחות פשרנית. אם אנחנו באמת רוצים התקדמות משמעותית של שלום בין הישראלים לפלסטינים זה לא יקרה כל עוד אנחנו ממשיכים לראות בהם איום".
מה צריך לקרות שהציבור יצביע לפשרה ותהליך שלום?
"צריכים לקרות שני דברים: הראשון הוא שיבוצעו פעולות שיקטינו את רמת האיום הנתפסת של הפלסטינים על ידי הישראלים היהודים, כך למשל פרויקט התקווה הישראלית של 4 השבטים שיוזם נשיא המדינה היא פעולה להקטנת האיום. השני הוא שייתכן שנכון להפקיד את המשא ומתן בידי אנשים עם פתיחות גבוהה לחוויה – זה מזמן את ההזדמנות הטובה ביותר להשיג פשרה ושלום עם הפלסטינים. כמו כן, שיהיו אלה אנשים עם אישיות נכונה שמגשרים ושהמציאות החיצונית לא תהיה מאיימת על הציבור באותה תקופה כך שלא תפעיל את הטריגר ההישרדותי שיש במציאות מאיימת".