להתלבש לבד, ללכת לסופר, להרתיח בקבוק לתינוק - פעולות שלברי המזל בינינו הן הטריוויאליות ביותר, בשביל אנשים עם מוגבלויות הן לא פעם משימה סבוכה. לשם כך קם המוסד להדרכה שיקומית מטעם משרד הרווחה. אוכלוסיית העיוורים ולקויי הראייה בישראל מופלית זה שנים לרעה בזכאות להדרכה כזאת ללא תקציב ייעודי לצורכיהם, החל מלימוד תחביבים שאדם עיוור יכול לסגל ועד להדרכת הורים רואים בגידול ילדים עיוורים, ובעצם מסתמכים על השאריות מתקציבי הדרכה שיקומית לנכים אחרים.
הצעת חוק שיזמה ח”כ אורלי לוי־אבקסיס (סיעת יחיד) ותעלה היום להצבעה בקריאה טרומית בכנסת, מבקשת לשים סוף לעוול ולקבוע תקציב ייעודי להדרכה שיקומית לעיוורים.
החוק מתוקצב בסכום מגוחך של 10 מיליון שקל לשנה ולמעשה מדובר בתוספת של 2 מיליון שקל לשנה בלבד כדי לסגור את הפער הקיים בין העיוורים הזכאים לאלה שמקבלים הדרכה בפועל. ח”כ לוי־אבקסיס אמרה ל"מעריב־השבוע: “צריך להבין איך מתנהל עיוור שלא קיבל הדרכה שיקומית. נסו להתנהל יום שלם בעיניים מכוסות. ללא ההדרכה אין לעיוורים יכולת לעשות ולו את המעשים הפשוטים ביותר. הם תלושים ותלויים ונטולי כל עצמאות. ההדרכה מחזירה להם את החיים בחזרה”.
עמליה גבאי, אם לשלוש וסבתא לנכד, מספרת: “התעוורתי מהיום למחר בגלל פגיעה בעצב רשתית העין. יש עיוורים שמכינים את עצמם, לא אני”. כל ניסיונותיה ובקשותיה לקבל הדרכה שיקומית, מלבד שישה מפגשים קצרים ובסיסיים ביותר, נדחו. היא ביקשה הדרכה של לפחות ארבע פעמים בשבוע דרך עובדת סוציאלית ולאחר תקופה של תשעה חודשים גילתה שבקשתה לא הוגשה מעולם. “כל החיים עבדתי מול מחשב וכשהתעוורתי ביקשתי הדרכה על מחשב. אמרו לי שאני לא זכאית והייתי צריכה לממן את הדברים מכיסי הפרטי. כשהתעוורתי, לא ידעתי לעשות כלום לבד. אני לא רוצה להיות תלויה במטפלת שלי כל הזמן”.
נתי ביאליסטוק כהן, מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל, מוסיף: ״מרבית האוכלוסייה רוכשת את הלקות במהלך חייה ואין לה את המיומנויות הנדרשות להתמודדות עם צורכי החיים הפשוטים. ההדרכה ניתנת בצמתים חשובים בחייו של אדם, כגון מעבר דירה, מעבר מקום עבודה ולידה, ועל כן שירותים אלה חייבים להיות זמינים תמיד ומתוקצבים ברמה שתאפשר זאת”.
הצעת החוק של ח”כ לוי־אבקסיס מבקשת לקבוע כי אדם עם עיוורון או לקות ראייה יהיה זכאי לקבל הדרכה שיקומית בהתאם לצרכיו ולתפקודו באופן פרטני על ידי מורה שיקומי.