כחצי שנה אחרי הדחתה ממפלגת ישראל ביתנו והחלטתה להמשיך לכהן כסיעת יחיד, העוברים ושבים במרכז תל אביב עדיין עוצרים את ח”כ אורלי לוי־אבקסיס כדי להביע בה תמיכה ולברר לאן מועדות פניה של מי שהפכה שם נרדף לעשייה חברתית. החלטתה של לוי־אבקסיס שלא להתפטר מהכנסת אלא להישאר בה כחברת כנסת עצמאית, מונעת ממנה להתמודד בבחירות הבאות במסגרת אחת המפלגות המיוצגות כיום בכנסת. האפשרות היחידה מבחינתה להישאר בעולם הפוליטי היא הקמתה של מפלגה או חבירה למפלגה חדשה. ח”כ לוי־אבקסיס בחרה להקים מפלגה, ובימים אלו היא פועלת למימוש המטרה מסביב לשעון.
זו נשמעת החלטה לא פשוטה. לא היה יותר פשוט להצטרף לאחת המפלגות?
“לאחר ההדחה, קיבלתי טלפונים ממקורבים לראשי מפלגות שונים, אבל היה לי ברור שאני לא פותחת במשא ומתן להצטרף לאף אחת. עייפתי מהפוליטיקה הקטנה וממוקדי הכוח החזקים בכל מפלגה שהופכים את חברי הכנסת שלה לעבדים של השיטה”.
באיזה מובן?
“ח”כ יוסי יונה (המחנה הציוני- ר”ע) ואני ניסינו בזמנו לקדם את חוק חלוקה הוגנת של ארנונה, אבל היה ברור שהקיבוצים יתנקמו בפריימריז במי שיעז לעשות את זה. גם את השריון הלא פרופורציונלי של נציגי הקיבוצים, שלי יחימוביץ’ (המחנה הציוני – ר”ע) ניסתה בזמנו לבטל, אבל פוליטית זה בלתי אפשרי. אני לא לוקחת מהקיבוצים את תרומתם למדינה, אבל הדמוגרפיה השתנתה ויש לשנות את חלוקת המשאבים. שיהיה ברור שקבוצות האינטרס קיימות גם בליכוד ובשאר המפלגות, והן לא נותנות לערער על הסדר הישן. ככה אי אפשר לעשות צדק חברתי אמיתי”.
מה בעצם קרה בינך לבין יו”ר המפלגה אביגדור ליברמן? היה נראה במשך שנים שהשותפות ביניכם הייתה חזקה. אפילו כשהתפוצצה פרשת השחיתות בישראל ביתנו המשכת לתמוך במפלגה.
“שקלתי לפרוש בזמנו. כל הסיפור הפתיע אותי מאוד והאמנתי לו שגם הוא היה מופתע. הקרע החריף היה כאשר סירבתי לתמוך במתווה הגז. הוא ביקש ממני לא להגיע להצבעה, ואני לא הסכמתי. דרשתי חופש הצבעה”.
מה מבחינתך הייתה הבעיה במתווה?
“היו בו בעיות רבות. מעבר לתעריף שהוא גבוה מהשוק הבינלאומי, כל אישור המתווה נולד בחטא. שומרי הסף קרסו, ומי שלא התכופף - הועף. אבי ליכט (המשנה ליועץ המשפטי לממשלה – ר”ע) היה ההפתעה הכי גדולה שלי. הוא נתפס בעיניי כבלתי תלוי וקרע בזמנו לגזרים את המתווה. הוא דיבר על ‘הלווייתן שבחדר’ והתריע מפני סכנת המונופול של קבוצת דלק ונובל אנרג’י. לפתע שינה את עמדתו ותמך במתווה. מעל כל זה, פוליטיקאים רבים התקרנפו ומכרו את האינטרס הציבורי”.
את מדברת על השרים משה כחלון ואריה דרעי?
“הם בעיקר. אריה דרעי, מנהיג השקופים, התפטר וקיבל בתמורה פיצוי תקציבי למשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. ככה, למשל, עברו יחד איתו כ־35 מיליון שקלים ממשרד הכלכלה, שהיו מיועדים בכלל למשפחתונים. הדבר מתועד בווידיאו של ועדת הכספים בדיון מיוחד שיזמתי. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, והוא נתן הוראה להחזיר את הכסף. חברי סיעת כולנו עמדו בתור אצל היועץ המשפטי כדי שיכריז עליהם כבעלי ניגודי עניינים ויפטור אותם מאחריות. וגם חברי יש עתיד קיבלו חוות דעת שלילית לגבי המתווה והעדיפו להתעלם ממנה”.
יש מי שיאמר שפוליטיקה זה פשרות. לפעמים צריך לדעת להתכופף, ואת טראבל־מייקרית.
“אני מגיל אפס יודעת שפוליטיקה אינה דבר סטרילי, אבל עם זאת אני אף פעם לא שוכחת שאני בכנסת כדי לשרת את הציבור. יש הבדל בין פשרה לבין לפעול בניגוד מוחלט לאינטרס של מי ששלח אותנו לייצג אותו. אם זה נקרא טראבל־מייקרית, אני מקבלת את זה כמחמאה”.
מלשכתו של השר אריה דרעי נמסר בתגובה: "מדובר בטענה שקרית, וצר לנו שח"כ אורלי לוי־אבקסיס טועה ומטעה שוב את הציבור. לפני שנה היא טענה זאת בוועדת הכספים והובהר לה כי טענתה אינה נכונה כלל וכלל. ולעצם העניין: בהחלטת הממשלה להקמת אגף הפריפריה במשרד לפיתוח הנגב והגליל נכתב במפורש מהם מקורות התקציב. המשרד שנאלץ אז להעביר את עודפי הכספים שברשותו למשרד הפריפריה, הנגב והגליל הוא משרד הדתות, שנמצא באחריות סיעת ש"ס. כלומר, מי שהעביר כספים ממשרד הדתות לטובת הפריפריה היה המשרד הנמצא באחריות תנועת ש"ס בראשות דרעי, זאת בניגוד לטענתה של ח"כ לוי־אבוקסיס".
לפתח עור עבה
כמעט תשע שנים עברו מאז שלוי־אבקסיס נכנסה לכנסת. כמי שהגיעה מעולם הדוגמנות והתקשורת והנחתה בעבר תוכניות טלוויזיה, כניסתה לפוליטיקה גרמה לרבים להרים גבה. כאישה ממוצא מזרחי שמגיעה מהפריפריה וגם כבתו של השר לשעבר דוד לוי, לוי־אבקסיס הייתה צריכה לעבוד קשה כדי לבנות את הפרסונה העצמאית שלה.
היה לך ברור מגיל קטן שאת רוצה להיות כמו אבא וללכת לפוליטיקה?
“ממש לא. אפשר לומר אפילו ההפך. ראיתי את המחיר שאבא שלי שילם. הוא השקיע ימים ולילות וחטף. כילדה סבלתי מאוד מז’אנר בדיחות דוד לוי ורציתי להתרחק מכל זה. מעבר לכך, היה לי גם מאוד טוב בתקשורת. הייתה לי במה להביע את עמדותיי. אבל כשהגיעה ההצעה מישראל ביתנו, קשה היה לי לסרב. הבנתי שנפתחה בפניי דרך לשנות באמת”.
לחברה הישראלית לקח זמן עד שלמדה להעריך את אביך ואת תרומתו לפוליטיקה הישראלית. יכול להיות שגם התיקון הזה בער בך כשהחלטת להיכנס לפוליטיקה?
“יש בזה משהו. כילדה שראתה את הקושי של העיתונות והסביבה הפוליטית לקבל אותו ולהכיר בביטויי הגזענות כלפיו, היה לי צורך להדהד את הישגיו. מנקודת הזמן של היום, אנחנו יודעים להגיד שאבא שלי היה מעורב במהפכה החברתית היחידה שהתרחשה כאן. אני פוגשת המוני אנשים שממרחק הזמן מעריכים את הלוחמנות שלו ומעריכים את מה שעשה עבור המדינה. הוא סלל את הדרך לי ולבני דורי להמשיך את המאבקים החברתיים”.
גם לוי־אבקסיס סבלה לא פעם מביטויים פוגעניים על בסיס מוצאה והמגדר שלה. כזכור, בתחילת דרכה בכנסת, בעת שהותה במליאה ובנוכחותם של ראש הממשלה וחברי כנסת רבים, כינתה אותה מנהלת סיעת הליכוד דאז, עליזה בראשי, “פרחה”. לאחר מכן בראשי התנצלה על דבריה. “לאחר האירוע עם בראשי יצאתי נסערת מהמליאה ובתוך שנייה קיבלתי טלפון מאבא”, מספרת לוי־אבקסיס כעת. “הוא אמר לי בקול תקיף: תרימי ראש, תחזרי מיד למליאה ותמשיכי לבקש תשובות לשאלות שהעלית בעניין חוקי תכנון ובנייה”.
מה הרגשת?
“הרגשתי שחטפתי סטירה בכנסת, אבל אבא שלי הזכיר לי לשם מה באתי לשם והבטחתי לו לפתח עור עבה”.
לפני כשנה, קרב ציוצים בטוויטר בסוגיית התקציבים לפריפריה בין ח”כ ענת ברקו (הליכוד) לח”כ לוי־אבקסיס הסתיים בציוץ של ברקו, שבו כתבה: “אורלי, מוטב שתתרכזי בדרכים אלגנטיות יותר להישאר רלוונטית. לדגמן בשער של ‘לאישה’ זו בהחלט אחת מהן”.
את מופתעת מסגנון המתקפות?
“הדבר שמפתיע אותי בכל פעם הוא שהמתקפות הסטריאוטיפיות מגיעות מהמקום הקרוב אלי: נשים, מזרחיות וממחנה הימין. הכל כשר כנראה כדי למצוא חן בעיני ראש הממשלה. הופתעתי גם שראש הממשלה שתק למרות שהיה עד למתקפה”.
אילו תגובות קיבלת מהציבור?
“הציבור גילה אהדה אדירה. בסופו של דבר ענת ברקו חטפה על זה גם מהתקשורת, וכל העניין התהפך עליה. קיבלתי עשרות טלפונים של אנשים שהזדעזעו מהניסיון להנמיך אותי. זה רק גרם לי להבין שהציבור מודע לעבודה שלי ומעריך אותה”.
הכסף שהולך לאיבוד
מעל 30 חוקים ותיקוני חקיקה רשמה לוי־אבקסיס לזכותה במהלך תשע שנות כהונתה, רובם ככולם בסיוע למוחלשים. עבודתה הקשה ניכרת בפרטי הפרטים שחקוקים אצלה בזיכרון ונורים מפיה בשטף קשה לעצירה כשהיא מתארת את עשרות תהליכי החקיקה, ישיבות הוועדות, השאילתות ונתוני העברות הכספים שהיא נחשפה אליהם.
מהו ההישג הכי גדול שלך עד כה מבחינתך?
“אני יכולה להצביע על שניים שאני גאה בהם במיוחד. האחד הוא שלקחתי את הנושא של ילדים בסיכון והפכתי אותו למיינסטרים. זה היה נושא זניח שאף אחד לא הכיר לעומק. אני ניגשתי אליו עם סכין מנתחים ולמדתי אותו. הבאתי למהפכה דרמטית בכל שלבי הטיפול בילדים בסיכון. בין השאר, הגדלתי משמעותית את תקציב חוקרי הילדים ואפשרתי בכך את זירוז הטיפול בילדים הפגועים. בנוסף, העברתי עם השר יריב לוין (הליכוד – ר”ע) חוק אי־העסקה של עברייני מין בכל מוסד שיש לו נגיעה לילדים. הנושא השני שאני מזוהה איתו הוא הדיור הציבורי”.
נראה שגם בנושא הדיור הציבורי שומרי הסף של האינטרס הציבורי קרסו.
“לחלוטין. אני הבאתי לחשיפתם של כשלושה מיליארד שקלים שנלקחו במהלך העשור האחרון מכספי הדיור הציבורי והועברו לטובת פרויקטים שונים, כגון סלילת כביש למעלה אדומים, כיסוי חובות של הסוכנות היהודית, קופות קטנות כאלו ואחרות וקבוצות כסף שלא קשורות לדיור הציבורי. בנוסף, בשלהי הכנסת הקודמת הצלחתי למנוע העברתן של כ־1,000 דירות ממלאי הדיור הציבורי לטובת גורמים ועמותות שנחשבו מקורבים למפלגת הבית היהודי. ב־700 מתוכן כבר מתגוררות משפחות שנמצאו זכאיות”.
מהן הבעיות המרכזיות של הדיור הציבורי כיום?
“המדינה לא משקיעה שקל בדיור ציבורי. הרי דמי השימוש שמשלמים הדיירים מכסים את עניין התחזוקה. המחסור בדירות הוא אדיר, ובעקבות כך הקריטריונים לזכאות הם בלתי אפשריים. אתה צריך להיות עם רגל אחת בקבר כדי להיות זכאי, וגם לאחר מכן אתה חייב להמשיך לחיות בעוני כדי שזכאות זו לא תישלל ממך. רק במשרד השיכון יש כ־3,000 משפחות שממתינות בתור. הדבר האבסורדי הוא שהמדינה משקיעה מיליארד ו־600 מיליון שקלים בהשתתפות בשכר דירה. את הכסף הזה ניתן היה למנף ולהשקיע בבנייה”.
נראה שיש היום הרבה פוליטיקאים שמתיימרים לייצג את המוחלשים, אבל בפועל מצבם של אלו רק הולך ומחמיר.
“מפלגות רבות, ובראשן הליכוד, זנחו את הפריפריה. אנחנו מפסידים אנשים איכותיים, שבמקום להפוך לאזרחים תורמים ימשיכו להיות עסוקים במלחמת הישרדות, על כל מה שכרוך בכך. קחי, למשל, את חוק עידוד השקעות הון. המטרה הייתה לעודד מפעלים עתירי ידע לפעול בפריפריה. באיזשהו שלב שינו שם משפט אחד וקבעו שמספיק שלמפעל יש זרוע בפריפריה על מנת ליהנות מהטבת המס. בבת אחת כל המיליארדים חזרו למרכז. איך שלא נהפוך את זה, בפריפריה האבטלה גבוהה יותר והשכר נמוך ב־%20־%30, וגם שירותי הבריאות והחינוך פחות טובים”.
ייאמר לזכותו של שר האוצר כחלון שהוא לפחות מנסה לדאוג למוחלשים.
“אני לא לוקחת מכחלון את הטיקט החברתי, שלא היה קיים כלל אצל שר האוצר לפיד, אבל קחי למשל את תוכנית ‘נטו משפחה’. הרעיון הוא טוב, אבל שליש מהתקציב הלך לעשירון התשיעי והעשירי שכלל לא זקוקים להטבה הזו. מנגד, אפילו העשירונים הרביעי והחמישי לא נהנו ממנה כי לא הגיעו למדרגת המס הנדרשות”.
לפיד היה אדיש לעניין הפריפריה?
“לפיד טען בפניי שדיור ציבורי זה לא בלקסיקון שלו, וזה לאחר שעתיים שאני יושבת איתו ומראה לו נתונים ומסבירה מדוע חשוב להגדיל את מלאי הדירות. שאלתי אותו אם הוא חושב שמישהו מהפריפריה יכול להגיע בלי תעודת בגרות ובלי תואר להיות שר אוצר”.
מה דעתך על ההסכם שהושג עם הנכים?
“גם כאן הכוונה טובה, אבל הגיעו להסכם בלי שדאגו להבטיח מאין יגיע הכסף. באוצר רוצים לשמור על העודף התקציבי שנוצר בגביית המסים. התוכנית כרגע היא לבצע קיצוץ רוחבי שיפגע בין השאר ברווחה, בחינוך ובבריאות. אז מה עשינו בזה? לא מתקנים עוולה בעוולה, ויש תחומים שאסור לגעת בהם”.
הכסף צריך לבוא מאיזשהו מקום.
“יש מספיק משרדים שיש בהם רזרבות. צריך פשוט להרים כל מיני אבנים ולבדוק מה קורה מתחת לכותרות שמכסות על מיליוני שקלים. אני טוענת שיש סעיפים שבנויים מרזרבות שמטרתם היא שפקידי האוצר יוכלו להשתמש בהם בעתיד כדי להשתיק מפלגות סוררות בקואליציה. יש הרבה כאלה בתקציב. בנוסף, לפעמים במקום לטפל בבעיה באופן הוליסטי, כל משרד מטפל בה בנפרד ומזרים כספים משלו. הרבה כסף הולך לאיבוד בדרך”.
מדברים הרבה על עניין “הקופות הקטנות” שניתנות לחברי כנסת כדי שיוכלו לרפד את הסקטור הקרוב אליהם. עד כמה נחשפת לעניין זה?
“בערב העברת התקציב יש מסחרה שדי ידועה לכולם, ואיבדה מזמן את בושת הנראות. הבעיה היא שחברי כנסת רבים על כספים בלי שיש להם אפילו ייעוד מוגדר. מדובר לא רק בחברי כנסת מהקואליציה, לפעמים גם חברי כנסת מהאופוזיציה מקבלים. מדובר בעשרות מיליוני שקלים”.
אולי אי אפשר לפעול באופן לא סקטוריאלי, וכל מנהיג צריך לדאוג לקהל שלו?
“לצערי, הפוליטיקה מתנהלת באופן הזה היום. גם בישראל ביתנו היינו בהתחלה פסיפס של אנשים. מלבדי הצטרפו דני אילון, עוזי לנדאו ויצחק אהרונוביץ'. בסוף היא הפכה למפלגה סקטוריאלית. אבל אסור להשלים עם זה. ברגע שבחלוקת התקציבים כל אחד דואג לחברים שלו, נשארים הרבה אנשים בחוץ, ובסוף זה חוזר כבומרנג לחברה. קחי, למשל, את העסקים הקטנים והבינוניים. איש לא מייצג ולא סופר אותם. הם משלמים אגרות ומסים, אבל המדינה לא נותנת להם שום ביטחון כלכלי. כל זאת בשוק שבו תוחלת חיים של עסק קטן היא 3־5 שנים”.
איך את רואה את מלחמת התרבות שמנהלת השרה מירי רגב?
“מירי רגב עושה הפיכה תרבותית ולא מהפכה. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מובכת מהאמירות שלה. היא מפלגת ומגבירה את המתחים בחברה. בפועל אני גם לא רואה שינוי תקציבי דרמטי, כזה שמשנה מהיסוד את כללי המשחק בין פריפריה למרכז. פסטיבל ‘כתר המזרח’ זו המהפכה התרבותית?”.
אז אולי את בכלל לא אשת ימין, אלא בקלות יכולה להשתייך לשמאל.
“החלוקה בין ימין לשמאל היא הספין הכי גדול. תסבירי לי מה ההבדל בין נאום בר־אילן לבין פתרון שתי המדינות לשני עמים שהציג בוז’י? ברור כשיגיע הרגע הנכון, לא תהיה ברירה אלא להידבר עם הצד הפלסטיני. רוב העם וגם רוב חברי הכנסת מסכימים פחות או יותר על אותן פשרות טריטוריאליות ועל השארת גושי ההתיישבות”.
חלק מהעם בעד סיפוח השטחים ומנסה בכל דרך אפשרית למסמס את פתרון שתי המדינות.
“הבית היהודי מדבר על סיפוח ובעצם מדבר על אפרטהייד. אי אפשר לספח אוכלוסייה ולא לתת לה זכות הצבעה, ובאותה מידה אי אפשר שלא יהיו לה לזכויות סוציאליות. מישהו באמת חושב שהביטוח הלאומי יכול לשאת על גבו למעלה משני מיליון פלסטינים ולהעניק להם דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, דמי לידה וקצבת זקנה? זה הרי טירוף מוחלט. אם יש לנו כל כך הרבה כסף, בואו נעזור לקשישים ולנכים שלנו”.
מה חשבת על אי־הגעתה של השופטת מרים נאור לחגיגות היובל של ההתיישבות והחלטתה לא לשלוח נציג מטעמה?
“ההתיישבות בשטחים אינה שייכת לצד אחד של המפה הפוליטית. היא מפעל של ממשלות ישראל משמאל באותה מידה כמו מהימין. נאור, למרבה הצער, נפלה במקום שבו חיכו לנפילתה, וצריך להצטער על כך שבמקום אירוע ממלכתי שוב נקלענו לשיח המפלג ולהשתלחות מיותרת בבית המשפט העליון”.
את מגיעה מבית שקידש את הממלכתיות, ואני מניחה שיש לך שיחות עם אביך על היחלשותה.
“אני רק יכולה לומר שדעתו של אבי לא נוחה מהמצב. אנשים יכולים לדמיין את עמדתו. פעם מנהיגים דאגו שלא להשאיר אדמה חרוכה. בואי נזכור שאבא שלי התפטר מתפקיד שר החוץ בשל עניין חברתי (ב־1998 התפטר מממשלת נתניהו לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות – ר”ע). היום אין אג’נדה, אלא האג’נדה משרתת את הקידום”.
את לא שותפה לביקורת על האקטיביזם השיפוטי?
“בתור משפטנית אני יכולה להגיד לך שהאקטיביזם השיפוטי מבית היוצר של אהרן ברק כבר לא קיים היום. די להתוודע להשקפותיה של השופטת אסתר חיות כדי ללמוד על כך. צריך להיזהר מאוד בביקורת השופטים ולהימנע מלהפוך את תהליך בחירתם לפוליטי. אנחנו מתלוננים על פקידים שנגועים בפוליטיזציה כי הם ממונים על ידי הפוליטיקאים. אם אותו תהליך יחול גם על בחירתם של השופטים, התהליך השיפוטי יאבד כל לגיטימציה ציבורית”.
משרד על גלגלים
במקביל לעבודתה האינטנסיבית בכנסת, לוי־אבקסיס, שנשואה למוזיקאי ליאור אבקסיס, היא גם אם לארבעה: שתי בנות (17 ו־15.5) ושני בנים (5 ו־10). למעט בלילות של העברת תקציב, היא חוזרת מדי ערב לביתה שביישוב שלפים בסמוך לבית שאן, המשלב דתיים וחילונים ומתאים לאורח חייה המסורתי. “אני מבלה ארבע שעות ביום על הכבישים”, היא מספרת. “הכל שווה מבחינתי את זה שאם הבן הקטן שלי מתעורר בלילה, הוא יודע שאמא בבית. אני מיניקה סדרתית. בני דויד זיו נולד בפגרת בחירות. כשחזרתי לכנסת הייתי דואגת להיניק אותו בכל בוקר לפני שיצאתי ובכל ערב כשחזרתי. במהלך הדיונים בכנסת הייתי עושה הפסקות והולכת לשאוב. אבל שלא יהיו טעויות, בלי עזרתו של בן זוגי והמשפחה המורחבת שגרה בצמוד אלי, לא הייתי עומדת בעומס”.
את מעורה בחיי ילדייך?
“מאוד. אני מקפידה להכיר ולפגוש את המורים שלהם. בעזרת הטכנולוגיה היום הדברים הפכו יותר קלים. האוטו שלי הוא סוג של משרד על גלגלים. אני מנצלת את זמן הנסיעות כדי להתעדכן בבית”.
מה היו התגובות בבית על החלטתך לפנות להקמת מפלגה?
“ההחלטה הייתה שלי וקיבלתי תמיכה גדולה מבן הזוג וגם מאבא, שמכיר את האופי שלי וידע שזה יגיע לשם”.
היה נראה שמאז שיחסייך עם ליברמן עלו על שרטון, היה מי שדאג להקשות עלייך בכנסת את החיים.
“מלבד שלי יחימוביץ’ ודב חנין, איש מחברי האופוזיציה לא הגיע לתמוך בי בתהליך ההדחה. מישהו דאג להפיץ בקרב חברי סיעת העבודה שאני פורשת בהסכמה ושאין צורך לבוא לישיבה שנקבעה. זה כמובן היה פייק ניוז. קיבלתי טלפונים מחברי כנסת של יש עתיד, שיאיר לפיד ביקש מהם לא להגיע לתמוך בי”.
מה לגבי הפעילות הפרלמנטרית שלך מאז? היא נפגעה?
“יולי אדלשטיין הקשה עליי לקיים ימים מיוחדים בכנסת שניתנים לכל חבר כנסת ומנע את שידור ההדחה שהיה מתוכנן בערוץ הכנסת. גם בערוץ האינטרנטי החשיכו את המסך. הוא מצר את צעדיי וצעדי עוזריי, אבל זה רק מגביר לי את הדרייב. איילת שקד לא מעלה שלושה חוקים שלי מהכנסת הקודמת, שעברו בקריאה ראשונה, לשולחן ועדת השרים, למרות בקשות חוזרות ונשנות שלי. מדובר בחוקים שקשורים בילדים בסיכון, בדיור ציבורי ובהודעה על אי־הגעת ילד למוסד חינוכי”.
מצד שני, ידוע שאת משתפת פעולה עם חברי כנסת שונים.
“עד כה שיתפתי פעולה עם יגאל גואטה (מש”ס, שהתפטר לאחרונה – ר”ע), איציק שמולי (המחנה הציוני), אלי אלאלוף (כולנו), שולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי), דב חנין (הרשימה המשותפת), אברהם נגוסה (הליכוד), אילן גילאון (מרצ), יוסי יונה ושלי יחימוביץ’. יש לי עם רבים מהם יחסי חברות, ואין לי ספק שגם בעתיד נוכל להוביל יחד שיתופי פעולה חברתיים”.
החלטת כבר על שם למפלגה?
“טרם. אבל אני יכולה להגיד לך שגייסתי אנשים מעולים, חלקם מוכרים ציבורית וחלקם עדיין לא, ואנחנו עוד חושבים על זה יחד”.
את מאמינה שתעברי את אחוז החסימה?
“ישנם סקרים שמראים שאני עוברת את אחוז החסימה, ויש כאלו שמראים שאני עוברת את מספר המנדטים של ישראל ביתנו. יש רשימה מטורפת של מתנדבים מכל קצות הקשת הפוליטית, וזה מעודד מאוד. למרות זאת, ברור לי שעוד עבודה רבה לפניי, ואני לא שאננה”.
זה נכון שיש לך שם טוב בקהילה הלהט”בית?
“כן, יש לי לא מעט תומכים בקהילה. אני מאלו שחושבים שיש לאפשר להם אימוץ. הורות טובה אינה קשורה לנטייה מינית. אמיר פרישר גוטמן היה הורה מעולה. רק פעולת החיים האחרונה שלו מעידה על כך כאלף עדים”.
מאין הכסף להקמת מפלגה?
“בניגוד לאחרים שהקימו מפלגות, אין לי הון אישי. יש לי תורמים קטנים בינתיים, ולאחר שאקים את המפלגה אצא בקמפיין גיוס המונים כפי שעשה אובמה. כל אזרח שמאמין בי ובעשייה שלי יוכל לתרום סכום קטן, בתקווה שלאחר הבחירות הוא יוחזר לו. אני רוצה את הציבור שותף איתי בכל המובנים”.
שר הביטחון לשעבר משה יעלון פנה אלייך במטרה שתטרפי למפלגה שלו. לא היה פשוט יותר להצטרף אליו?
“לא פשוט להקים מפלגה. כל הסיפור הלוגיסטי חדש לי. שיהיה ברור: אני מעריכה את יעלון מאוד, אבל אני לא רוצה לקבע שוב את ההיררכיה בין האג’נדה הביטחונית לאג’נדה החברתית. אני רוצה להקים מפלגה שהטיקט המרכזי שלה הוא עזרה למעמד הנמוך ולמעמד הביניים”.