"עוד נשוב לזה": כבר ב-67' השרים לא הסכימו לגבי הר הבית והשטחים

חמישים שנה עברו מאז מלחמת ששת הימים, אך נדמה כי הבעיות שמעסיקות היום את הקבינט המדיני בטחוני העסיקו גם את הקבינט של שנת 1967, אז הוא עוד נקרא ועדת השרים לענייני ביטחון. לאחר שדיוני הקבינט במהלך מלחמת ששת הימים נחשפו ביום ירושלים לציון 50 שנה למלחמה כעת נחשפים דיונים מעניינים לא פחות על החודשים שהגיעו לאחר הניצחון. מה חשבו השרים שיש לעשות עם האזרחים הערבים שברחו לירדן, מי לחץ להקים כבישים ויישובים בגב ההר בשטחים כדי להעניק ביטחון ומה עתיד השטחים המוחזקים. קרוב לאלף עמודים של סטנוגרמות חושפות כי אמנם עברו 50 שנה אך לא הרבה השתנה.
 

עתיד השטחים שנכבשו ב1967 היא שאלה רלוונטית ב-2017 כשם שהייתה בדיון שנערך ב-20.12.67 לאחר קבלת החלטת 242 במועצת הביטחון של האו"ם הקוראת לישראל להגיע לשלום עם ירדן ולסגת מהשטחים שכבשה במלחמה מעניק שר החוץ אבא אבן סקירה לחברי הקבינט והוא מתייחס לאפשרות כי בעקבות ההחלטה יופעל על ישראל לחץ מצד ארה"ב ואנגליה להיכנס למשא ומתן ומדהים לראות כיצד עליו לשכנע את השרים כי מדובר בסוגיה אמתית "בבואנו לדון בנושא זה אל נחשוב שהדיון מופשט. עלינו לראות את השלב הבא. נניח שתבוא יוזמה כזאת, מה נגיד ומה נציע לגבי עצם ההצעה לנהל משא ומתן ועלינו לקבוע עמדה לגבי תוכן הדברים אם המשא ומתן הזה יתגשם". 
 

שר החוץ מסכם את סקירתו ואומר: "השאלה העומדת בפני השולחן לדעתי היא: (א) האם לומר כן או לא, אם תבוא הצעה למשא ומתן? (ב) ואם נאמר כן -האם נהיה מוכנים לדון באפשרות של שלום עם הגורם הערבי הזה? לדעתי, זה יגרור שלום עם גורמים ערביים אחרים, אבל השלום יתבסס על כך, שפרט לתיקוני גבול ביטחוניים ושמירת המעמד שלנו בירושלים רבתי ועוד כמה תנאי פירוז, היו הערבים והשטחים מצטרפים אל ממלכת ירדן. זו הכרעה לכאן ולכאן ולדעתי, היא מתבקשת".

 

 השר מנחם בגין מגיב אליו ושואל "אתה מציע להשאיר את ירושלים ושאר השטחים?". השר אבן משיב: "אמרתי תיקוני גבול ואינני יודע מה הם תיקוני הגבול הנחוצים לביטחוננו". שר המשטרה אליהו ששון מציע כי על נציג ישראלי להיפגש עם חוסיין מכיוון שזו מדיניותה של ישראל המפנה את ידה לשלום. או אז פוצח השר בגין במונולוג אידאולוגי שילווה את תנועת הליכוד ב-50 השנים הבאות תוך שהוא חוזה כי עקב השפעתו של נאצר המלך חוסיין לא יעז לפנות לישראל לקיים משא ומתן על שלום.

"אני יוצא מתוך הנחה, שעלינו להבהיר את עמדתנו קודם כל כלפי עצמנו ושנית, כלפי ארה"ב", אמר בגין. "אני חושב, שהגיע הזמן, אולי אפילו קצת מאוחר, שאנחנו נתחיל להכשיר לבבות בוושינגטון, לקראת בואו של ראש הממשלה, לעמדה מסוימת, כפי שיוכרע בממשלה לגבי הבעיה של ארץ ¬ישראל המערבית".

העמדה הזו על פי בגין היא חד משמעית, לא לחלוקת הארץ: "עלול להיווצר מצב - אם לקבל את הקו של שר החוץ - שבפעם הראשונה בתולדות ישראל אחרי החורבן, ארץ ישראל המערבית היא בידינו ואנחנו הפעם נחלק אותה. ארץ ישראל המערבית חולקה שלוש פעמים בידי זרים ואנחנו, או שהיינו חסרי אונים מול החלטתם, או בפעם השלישית, כבר לא היינו חסרי אונים, אבל המלחמה ב¬1948 נסתיימה כפי שנסתיימה". 

בגין ממשיך ואומר "עצם המחשבה שכאשר ארץ ישראל המערבית היא בידינו אנחנו נצא לחלק אותה מחדש, כמנצחים במלחמה, או שאנחנו נסכים לחלק אותה מחדש, אנחנו היהודים, אנחנו הציונים ¬הרעיון הזה, אני מודה, מכניס חלחלה בלבי".

בדיון המשך שנערך בנושא ב26.12.67, מסביר שר הביטחון דיין את מה שיאמר בעתיד לגבי הימצאות ישראל בשארם א-שייח לעומת התחייבותה לשלום "אם נעמוד במצב של ברירה בין הסכם שלום גמור עם מצרים, כולל נסיגה גמורה של הכוחות, עד לגבול הבינלאומי ובין הסכם שהוא פחות משלום ומעבר שארם ¬א¬-שייך הוא בידינו, אני מעדיף דבר זה. זה מה שאמרתי".

במהלך הדיון השרים מעלים ספקות כי חוסיין אכן בשל למהלך של משא ומתן על שלום, ואל לישראל להיות הראשונה שמוכנה לוותר על שטחים. ראש הממשלה אשכול ששומר על השתיקה במהלך הדיון הארוך מסכם אותו: "בזה תם הסיבוב הראשון של הדיון בבעיה זו, עוד נשוב לזה". הוועדה אכן מתכנסת שוב ב-31.12 לדיון ארוך שגם בסופו לא מתקבלת החלטה באשר למדיניות הברורה של ישראל בשטחים.

 

הר הבית

אז כמו היום, סוגיית הר הבית הייתה סוגיה מורכבת והיחס של מדינת ישראל למקום הקדוש. בדיון שנערך ב-3.9.67 ניכר הבלבול ובעיקר חוסר הסדר הנעשה בהר כמעט שלושה חודשים לאחר תום המלחמה. שר הביטחון דיין מספר על הרב הצבאי הראשי, הרב גורן, כיצד מיד לאחר תום הקרבות החליט להקים את משרדו בהר הבית.
 

"כדי להיכנס למשרדו עליו להיכנס מהר הבית לחדרו. בראשונה חשב שהפרשנות התורנית היא שאסור להיכנס להר הבית. אחר כך שינה דעתו. כאשר הייתי שם ראיתי שלטים שהכניסה אסורה להר הבית והוא פנה לחנווני שם שיסדר לו מדרגות, וזאת כדי שיוכל להגיע למשרדו בלי לנגוע בהר הבית. עתה הוא שינה את הפרשנות שלו והתפלל מנחה ליד משרדו", מספר דיין וממשיך כיצד הפך משרדו של גורן לתחנת משטרה צבאית. "אני אמרתי לרמטכ"ל שיורה לו להעביר משרדו לתל- אביב. כיצד הגיע למשרד שם? מי מבקש ממנו ומה יש לו לעשות שם? נאמר לו שיחזור אחר כבוד למשרדו והרי הוא איש צבא. אך לא רציתי לפנות את המקום ואמרתי שתשב שם משטרה צבאית ואחר כך נראה מה יהיה."הואקף התנגד לנוכחותן של בניין המשטרה הצבאית על הר הבית ושיגר מכתב למושל הצבאי תחת הכותרת "הממלכה ההאשמית הירדנית". הכותרת עוררה אצל שר הביטחון זעם רב והוא הציג בפני הקבינט את עמדתו כי אין לענות על מכתב זה כל עוד לא יכירו בירושלים העברית.
 

"שאלתי היא לא לגבי השקפת הרבנות שלנו, אלא לגבי זה שמחזיקים אנו משטרה צבאית בחצר הר הבית", פנה ראש הממשלה אשכול אל דיין. "זה לא בחצר, אלא מחוצה לה. החצר היא בפנים. במקום קיר לחצר - ישנה שם שורת בניינים ולבניין זה עוברים אנו בחצר לשם כניסה ויציאה", השיב דיין. כאן לראשונה גם נראית עמדת ישראל כלפי מבנים שננטשו על ידי ערבים בזמן המלחמה.
 

אשכול: "הבנין שייך לוואקף?"

דיין: "כן. בשעתו כאשר בא הרב גורן מיד אחר הכיבוש פונו הדיירים משם לדירות אחרות ועומדות דירות רבות ריקות שם. על אלה כבר אין טוענים."כאן ראש הממשלה אשכול מסיים בהלצה מרירה: "זאת אומרת שלא תהיה טענה מצד הערבים שצלבו את מוחמד?".

 

 

ההסתה בספרי הלימוד 
 

בדיון ועדת שרים לביטחון, מה-14.8.1967, שר הביטחון דיין הביא הצעה להקים בסיסים צבאיים והיאחזויות נח"ל על גב ההר בגדה, כולל סלילת כבישים אליהם, וכן בגולן. חלק מן השרים התנגדו להחלטה כזאת לפני שיהיה דיון ממצה על עתיד שלטון ישראל בשטחים. הוועדה לא הצליחה להגיע להסכמה, וההחלטה נדחתה עד אחרי קיום הדיון העקרוני בהצעה. 

עוד באותו דיון התעוררה השאלה כיצד נערכים לפתיחת שנת הלימודים בשטחים באחד בספטמבר. שר הביטחון דיין ציין כי מחצית מספרי הלימוד של מערכת החינוך בגדה מלאת הסתה כלפי ישראל. ב"ועדת השבעה" שהתקיימה לפני הדיון בקבינט הוחלט כי ספרים בעלי דברי הסתה נגד ישראל יוצאו ובמקומם יודפסו ספרים חדשים עם חותמת מדינת ישראל. הצעד הזה עורר זעם אצל התושבים הערבים והם איימו לשרוף את הספרים עם החותמת הישראלית.
 

"וכאן אני שואל אם לא מוטב לנו לעשות עוד צעד של נסיגה, ואותם הספרים שיש בהם פסול, נוציא את הקטעים המסיתים, נדפיס אותם מחדש. ונאמר שספרי הסתה נגד מדינת ¬ישראל אסורים. "אם אתם רוצים ללמוד רק מספרים ירדניים, הנה כולם ספרים ירדניים, אין ספרים ישראליים'" הציע שר הביטחון דיין. "אני חושב שאם יבואו לקבל ספר של מדינת -ישראל, מחלקת החינוך עם חותמת של עוזי נרקיס (המושל הצבאי), הם יעשו מדורה וישרפו את הספרים", הוא סיכם.
 

ראש הממשלה לוי אשכול הסכים עם דיין ותהה עד כמה מדובר בבעיה גדולה "אני חשבתי שאם אפשר להוציא את הדפים האלה בהם יש דברי הסתה, ואם זה לא כל כך הרבה, אולי אפשר להשאיר את הספרים." בסופו של דבר הצביעו חברי הוועדה בעד הצעתו של דיין שבשנת הלימודים 67/8 יוצאו קטעי ההסתה מהספרים ויודע ספרים חדשים על ידי מדינת ישראל אך ללא כל סממן של ישראל עליו.
 

בדיון שנערך ב-18.10.67 תהוו השרים כיצד יש לשרטט את מפת ישראל החדשה לאור הכיבושים הרבים שביצע צה"ל במהלך המלחמה. את ההצעה העלה השר יגאל אלון והשרים דנו ארוכות כיצד לסמן אילו קווי גבול וכיצד לקרוא להם. הוחלט שכותרת המפה תהיה ישראל ובכותרת המשנה ייכתב "קווי הפסק האש 11.6.67" לא יודפסו קווי שביתת הנשק – אבל בהיעדר הסכמה מלאה הדיון הועבר לדיון בממשלה כולה.

עם התעצמותם של הדיבורים מצד הבית הלבן כי עוד רגע ויניח הממשל הנוכחי הצעה להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים ובכלל בין המדינות במזרח התיכון. חשוב להביט לאחור ולראות כי על כף כל התמורות שעבר המזרח התיכון ב-50 השנים האחרונות, לא הרבה השתנה.