מתוך החשיכה עולה לפתע קול אישה. “אתם צריכים להציע שהשכר של החיילים יהיה כמו הקצבה שמקבלים האברכים!", היא קוראת לעבר יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, שיושב בכיסא בר גבוה מולה. הוא עוצר את דיבורו ומניח את המיקרופון סמוך לברכיו. גבר בכובע רחב שוליים שעומד מימין לגבאי צועק אחריה: “גם הטבות לסטודנטים צריך יותר! תעשה את זה ואני אומר לך שהצעירים יבואו אליך בתוך רגע". חלק מהנוכחים מריע. אחר מוחה. “לא שומעים אתכם! לא רואים אתכם!", טוענת מקצה החדר אישה שנייה, ואדם גדל גוף שיושב מעבר לבר, ממש מול היו"ר, קם על רגליו. “אתם צריכים לעודד את אחוזי ההצבעה בתל אביב", הוא נופף באצבעו. “שם הרי אחוז ההצבעה הכי נמוך וזה המרכז שלכם".
כמאה איש ואישה, לרובם שיער מכסיף, הגיעו למפגש הזה בצהרי שישי האחרון בפאב אפלולי בלב תל אביב. רבים מהם נמנים עם גרעין הפעילים הקשיח של המפלגה, הבייס. היו"ר עצמו נשען אל קיר מצופה קורות עץ וניסה להשיב בנחת על מספר שאלות שנורו לכיוונו בבת אחת. רק כאשר גבר בגיל העמידה צעק לעברו בהתרסה: “חביבי, אתה לא קורא את המפה", היו"ר היסה את הפעילים. “חברים, אני מבין שאתם כל היום בפוליטיקה ומבינים פוליטיקה כמוני", עקץ.
כ־20 דקות לאחר מכן ניסה גבאי להידחק החוצה. אגב טפיחות שכם ולחיצות ידיים סינן “זה לא מפגש טיפוסי". ובכן, תלוי. בנוף המפגשים הגדולים שהוא מכנס מצפון ועד דרום כמעט מדי שבוע מאז נכנס לתפקידו כיו"ר מפלגת העבודה ביולי האחרון, אפשר שהמפגש בפאב הזה אכן לא היה מייצג. אבל בנוף התחושות השולטות בימים אלה בשורות הפעילים והמנגנון, האווירה המתוחה במפגש ההוא נשמעה די הולמת. “כמי ששותף ב–20–30 קבוצות מפלגתיות ברשתות, אני יכול להגיד לך שהשטח חושב איזה צעד אפשרי, מוסרי, חוקי, ניתן לעשות ושלא ייראה כירייה ברגל וצלילה עמוקה יותר", אומר אחד מחברי הכנסת הבכירים בעבודה. “יש את החשש עכשיו מהמפלגה החדשה של אורלי לוי, שיכולה בהחלט לפגוע בנו. אם אתה מחבר אותה לעלייה של מרצ ויש עתיד, אז אנחנו נשארים בין 10 מנדטים לגירוד אחוז החסימה".
אבל לא רק הפעילים מסתובבים בראש מורכן בימים אלה. מעשרות שיחות שקיימנו בשבועות האחרונים עולה כי זו התחושה בקרב מספר הולך וגדל של חברי הכנסת שמקיפים את גבאי, וביתר שאת עם כל סקר שמתפרסם בתקשורת ומנבא לו דימום נוסף במנדטים - לכיוון הליכוד, יש עתיד, מרצ או מי שלא
יהיה.
“השטח רועש וגועש", אומר אדם המקורב מאוד לצמרת המפלגה ועד קבוע לנעשה בה. סקר ערוץ עשר מלפני כשבועיים היווה נקודת ציון ברורה, הוא אומר. הוא ניבא למחנה הציוני 12 מנדטים בלבד, חצי ממה שהראו הסקרים למחרת היבחרו של גבאי כתקווה גדולה. “הבלגן רציני", הוא ממשיך. “יש איזו קבוצה של פעילים שרוצה לכנס את ועידת המפלגה. אני לא רואה שזה קורה, אבל יש ממש בלגן".
ואז הגיע סקר וואלה ניוז שניבא לעבודה 11 מנדטים, ואחריו סקר "ישראל היום" עם 10 בלבד. גם הסקרים של תחילת השבוע לא שינו את המגמה. מפלס המתח סביב גבאי רק הלך וגאה. “הח"כים בלחץ", אומר מקור בתוך המפלגה. “אתה זוכר שקדימה התרסקה וכולם רצו למופז, ‘אנחנו מתרסקים, תעשה
משהו?'. אם הוא לא יתחיל לעלות בסקרים בזמן הקרוב יהיה שמח. יש פעילים שמנסים לשכנע ח"כים לצאת נגדו. ממש מהלך להדיח אותו".
לפי שעה הנטייה הסכינאית הידועה לשמצה שדבקה במפלגה עדיין אינה מרימה ראש בגלוי. עובדה: כמעט כל אדם מהמפלגה ששוחחנו עמו התעקש כי ידבר בחופשיות בתנאי ששמו לא יוזכר. גבאי יכול להתנחם בכך, גם אם מאחורי דלתות נעולות חלק מאנשיו אינו חוסך ממנו ביקורת: על עמדותיו שעדיין נשמעות לא ברורות או מזגזגות. על התנהלות סוליסטית שהם חשים מצדו. על שריון מקומות לחברי “התנועה" שמכרסם בסיכוייהם להיבחר לכנסת הבאה. או על אמירות עבר בעייתיות של היו"ר, אף שחזר בו מהן לא אחת.
אבל בעיקר הם מתוסכלים מהמספרים, אלה שבפוליטיקה מהם הכל נובע ואליהם הכל חוזר. “אם הוא יביא מנדטים, אנשים יסלחו לו על הכל", מסכם אחד מחברי הכנסת הבולטים של העבודה את התורה כולה. “אם לא - הוא לא יהיה יותר מהערת שוליים בהיסטוריה המפלגתית".
נכון לעכשיו, גבאי אינו מצליח לבלום את המגמה השלילית של הסקרים. אז הוא מנסה לשכך את ההיסטריה. “אסור לחשוב שנגמר העולם כי אנחנו מאחור בסקרים", הוא אמר לקהל הפעילים שלו בפאב. “הכל עוד יתהפך פעמיים". בעניין זה הוא עדיין נהנה מגיבוי חברי כנסת במפלגתו, שמנגנים מנגינה דומה כאשר הם נשאלים על המספרים. ח"כ יוסי יונה למשל, שאמר: “המגמה הזאת תיבלם ובקרוב נראה היפוך". אלא שאפילו הם מודים כי גם לגבאי יש אחריות לעשות דברים אחרת כדי לשפר את המצב. ונראה כי גם היו"ר מתחיל להבין זאת.
לא מקשיב
ביום שני מנומנם לפני כשבועיים נצפה במזנון הח"כים בכנסת מחזה חריג. גבאי נכנס אל האולם המהודר והתיישב לארוחת צהריים לצד שניים מבכירי מפלגתו - שלי יחימוביץ' ויצחק (בוז'י) הרצוג. חבר כנסת מהבכירים במפלגה הסביר לאחר מכן את שראו עיניו. “זה כאילו כדי שיראו שהוא לא עובד לבד", אמר. “גבאי לא מבליט את ההנהגה שלו. זה חבל, כי הוא צריך להראות שההנהגה היא לא רק הוא אלא קבוצה של ותיקים ובולטים. לבוא ביחד כקבוצה - ציפי לבני, בוז'י, עמיר פרץ".
ארוחת הצהריים המשותפת ההיא היא רק חוליה אחת בשרשרת פעולות שגבאי עושה באחרונה כדי לשפץ את התדמית שדבקה בו מאז נבחר לראשות העבודה - של פוליטיקאי שניחן בנונשלנטיות חסר איפור - אשר היא גם בעוכריו. מנהיג טבעי אבל “סוליסט", מילה שחזרה שוב ושוב בשיחות עם דמויות רבות במפלגה. “אני מאלה שבשיחות פנימיות הרגיעו מאוד ותמכו בו, מאלה שיעצו לו", אומר אחד מהם. “בדרך כלל הוא לא מקשיב, אגב. זאת בעיה. יום אחרי שנבחר שוחחנו לבד. אמרתי לו: תשתמש, תתייעץ. להגיד לך שזה קרה? לא קרה".
הסוליסטיות הזאת של היו"ר, הוא טוען, מונעת מהח"כים להשיא לו עצה טובה מניסיונם שאולי תחלץ את המפלגה מהבוץ. “אני לא רואה רצון טוב או הבנה כזאת של המצב מצד גבאי", אומר חבר כנסת אחר מצמרת המפלגה. “יכול להיות שהוא חושב שיקרה איזה נס. אין ח"כ כמעט שלוחש על אוזנו, כולל אלה שתומכים בו. הוא לא מתייעץ. מילא אני, שלא תמכתי בו, אבל אני שומע גם על אנשים שתומכים בו. אני לא יודע אם יש לו איזה יועץ סתרים, אבל אם תמצא ח"כ שיושב עליו ומדבר איתו, תפנה אותי אליו".
הקביעה האחרונה אינה לגמרי נכונה. לפני כחודשיים כינס גבאי בלשכתו כמה מזקני השבט של מפלגת העבודה - אופיר פינס, יולי תמיר, בייגה שוחט, עמרם מצנע, עוזי ברעם ומשה שחל - ובמשך כמעט שעתיים שוחח עמם על עניינים בהתנהלותו שלדעתם היו לו לרועץ בדרך לשכנוע ציבור המרכז–שמאל שהוא האיש להחליף את ראש הממשלה. “גבאי לא יכול להיות נתניהו", מאבחן אופיר פינס. “כל דבר שאתה עושה בצורה מלאכותית לא נתפס אמין. תראה, למשל, את יאיר לפיד. אני לא יכול להגיד לגבאי לעשות דברים שהם נגד האופי שלו. הוא בא מהניהול. זה מאוד קשה למנהל להיות פוליטיקאי".
הוא מתנהל נכון בעיניך?
“ברור שהיו טעויות קשות, והוא מודה בהן. אני שמח על זה כי זאת הדרך לפתרון. בהתחלה הוא לא הבין שעשה טעויות. אבל בוא, ניסיון אי אפשר לקנות במכולת והוא משלם עכשיו את מה שקוראים ביידיש ‘רבי געלט', שכר הלימוד שלו, על הבחירה המאוד מוקדמת שלו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. אמרתי לו פעם: ‘אבי, אני לא יכול להסביר לך מה אתה לא יודע'. כי ניסיון אי אפשר למכור ולא לתת. אבל אני חושב שהוא משתפר".
התקווה הקלושה הזאת שדברים בכל זאת ישתנו מעניקה לגבאי בינתיים שקט תעשייתי, לפחות פומבית. בקרב צעירי המפלגה החיבוק שהוא זוכה לו אדיר, אבל גם בשורות חברי הכנסת שלו ששומרים עדיין על איפוק. אך אם מגמת הסקרים תימשך, ההערכות במפלגה הן שהאיפוק הזה לא יימשך לאורך זמן.
ח"כ עמיר פרץ, למשל, כבר הודיע בעבר כי ייתן לגבאי שנה של חסד לפני שיפעל. ואולם רבים בעבודה מעריכים כי אם דימום המנדטים יימשך, זה עשוי לקרות הרבה קודם. ופרץ אינו היחיד. “עד עכשיו הוא זוכה לשקט ולגיבוי די מוחלטים מהח"כים בסיעה, גם אם אנשים הסתובבו בחודשים האחרונים עם כאבי בטן", אומר אחד מחברי הכנסת הבולטים והמוכרים במחנה הציוני. “הוא לא יו"ר קל. לפעמים מותיר רושם שהוא לא סופר כלום ואף אחד. במובן הזה לאנשים מהמפלגה יש טראומה מתקופת ברק".
בקרב הפעילים, לעומתם, התסכול כבר גלוי. הגחלים שלחשו שם עד לפני שבועיים פה ושם הפכו ללהבות אשר מתחילות ללחך את שולי גלימת היו"ר. “בסוף אלה פעילים שיש להם כוח על חלק מהח"כים", מסביר מקור המקורב לבכירי המפלגה. “חוקתית אתה לא יכול להדיח אותו. מה שכן, אפשר להפעיל עליו לחץ כמו שהיה עם ברק כשניסה לשנות את החוקה. כשהכל יתפוצץ לו בפנים והוא יבין שאין לו מה לעשות, גבאי יכול לבוא ולהגיד: ‘טוב, זה כבר אבוד, אז במקום לעשות לעצמי עוד יותר פדיחות אתן את ההגה למישהו אחר'".
לא מצחיק
שעה קלה לפני ארוחת הצהריים ההפגנתית ההיא ממזנון הח"כים, התכנסה הסיעה לישיבה השבועית שלה שתי קומות מתחת. מאחורי הדלת הסגורה הופרח לפתע ציוץ. “הנה הוכחה שאצלנו לא אוכלים ליו"ר את הראש", התבדח יו"ר הסיעה יואל חסון בחשבון הטוויטר שלו, ואף צירף תמונה: עוגת יום הולדת פרוסה מסביב לתמונת פניו של גבאי שחגג באותו יום 51 חורפים. ברשתות היה מי שראה ועקץ כי “בעבודה שלפו היום סכינים", והפנה אל סכיני פלסטיק אשר נראו מונחות לצד העוגה האכולה.
במובלע העקיצה הזאת רמזה לישיבת הסיעה של המחנה הציוני רק שבוע קודם. אז האווירה הייתה הרבה פחות מבודחת. “זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שאבי נבחר שנוצרה לנו הזדמנות, כקבוצה, לשים את הדברים על השולחן", מתאר אחד מחברי הכנסת של העבודה את שאירע בישיבה ההיא. “עלו שם כמה דברים שבעיני הם לב העניין. הראשון זה שבעצם הזהות או העמדות של אבי לא מספיק ברורות וזה גורר גם בלבול וגם מבוכה לפעמים. אני מאוד מעריך את העובדה שהוא כאילו מאתגר את המחנה. אני חושב שאפשר להבין את הרצון שלו למרכז את המפלגה מסיבות אלקטורליות. אבל הביצוע לפעמים מרושל, והוא גם הודה בזה בישיבת הסיעה. הוא אמר בפירוש שחלק מהסיבות לירידת המנדטים הוא האמירות שלו".
אל האמירות הללו גבאי התייחס בראיון גדול שהעניק לעיתונות לפני שלושה שבועות, ורבים במפלגה פירשו את דבריו כאיתות ישיר לבייס שהחל להתפורר סביבו. היו"ר ניסה להסביר כי מה שנראה כעמדות בלתי יציבות - פעם ימין ופעם שמאל - הוא בסך הכל מסר מורכב באקלים פוליטי שטחי, והתנצל על “השמאל שכח להיות יהודים" המפורסם שלו מאמצע נובמבר. לרגע נראה היה שזה עובד. “האמירה אולי הייתה מסורבלת", אמר למשל בכיר מאוד במפלגה עם פרסום הראיון ההוא של גבאי. “אבל צריך להבין שלאורך 20 שנה ביבי מדביק לנו תוויות, אז בא גבאי ומנסה לפרק את התוויות האלה. והוא שם את זה בצורה מורכבת. יש פה אתגר קשה".
אלא שעם פרסום המפולת בסקרים המים העכורים מהעבר שבו להציף את השיח במפלגה. ניסיונות השיכוך של גבאי נשטפו כלא היו. “הזיגזג הזה קיבל ביטוי גם בישיבת הסיעה", אומר אחד מחברי הכנסת של העבודה. “חיליק בר אמר לו: ‘פעם אתה ימין, פעם שמאל'. יוסי יונה שגם תמך בו אמר שמוטב לתאם את העמדות האלה קודם. לא היו טונים צורמים, אבל נאמרו דברים מאוד ברורים ונחרצים כלפיו. ייאמר לזכותו שהביקורת העצמית שהשמיע היא לא דבר מובן מאליו. הוא בעיקר הקשיב ושמע".
הביקורות הללו לא נותרו בין כותלי החדר. מישהו הדליף אותן לתקשורת, ומשם הדרך לסנסציה הייתה קצרה. היו חברי כנסת שאמרו לאחר מכן כי הישיבה הייתה הרבה יותר מכובדת ועניינית מכפי שהוצג, אבל איש לא הכחיש שנמתחה שם ביקורת נוקבת. “המצב פה מאוד רגיש", תיארה דמות המקורבת מאוד לצמרת המפלגה את האווירה בה ימים מעטים לאחר הישיבה ההיא.
בניסיון להפיס את דעת אנשיו, הפנה גבאי את האש אל שותפתו לראשות הסיעה, יו"ר "התנועה" ציפי לבני. גבאי שלף בישיבה ההיא סקר שמראה כי ללא "התנועה" הוא דווקא מתחזק, ולבני נוחתת במקום לא ריאלי. לא כולם קנו את זה. “אם 'התנועה' תלך לבד, היא תקבל 4־5 מנדטים", מנתח ח"כ שנחשב דווקא מתומכיו של גבאי.
היו"ר שלך הציג סקרים אחרים.
“אז היו"ר שלי טעה. ולדעתי עשה גם טעות איך שדיבר שם. בסוף כל אחד יכול ללכת הביתה ובזה ייגמר הסיפור, אבל נתניהו יישאר ראש הממשלה. המחנה הציוני היא אתגר שצריך לשמר. כל פירוק, פילוג, ישפר את סיכויי ההישרדות של נתניהו בשלטון".
“זה נראה כאילו משחקים למי יש יותר גדול", אומר חבר כנסת אחר של העבודה אחרי הדברים הללו. “ציפי מראה סקרים ככה וככה, אבי אומר בישיבה מול כל המפלגה שהוא זה שחזק. כל אחד מנסה לייצר קולות מעל האדם שמולו שלא כדאי ללכת נגדו. אבל בסוף כל אחד מביא את הערך המוסף שלו. זה יהיה שוק טוטאלי אם הם ייפרדו".
לא אשם
מורת הרוח מפני הזיווג עם התנועה של לבני אינה עניין חדש. ללבני נתונים ארבעה מקומות משוריינים עבור אנשיה, עובדה אשר ח"כים מהעבודה מצרפים אל חלקם המצטמק בעוגת המנדטים. את החשבון הם עושים לבד. “עם ההתרסקות בסקרים נשארו מקומות ספורים לח"כים מכהנים ותיקים שהולכים להילחם בשיניים עכשיו", אומר מקורב מאוד לצמרת המפלגה. “במצב שנוצר כולם בסכנה. אם אנשים לא ייקחו את עצמם בידיים, עלול לקרות מה שקרה בקדימה. זאת אותה סיטואציה, ושם זה נגמר בשני מנדטים. כשעולים על מסלול של התאבדות, של התרסקות, אם הספינה הזאת מתחילה להזדעזע, ח"כים נכנסים להיסטריה, רוצים לפרוש, מפצלים את המחנה הציוני, רוצים להחליף יו"ר. מתכון בדוק ל־4 מנדטים".
תומכי גבאי במפלגה תולים את האשמה בחברי הכנסת עצמם. “מעולם לא היה יו"ר שקיבל לידיו ארבעה שריונים בלי שם", אומר אחד מחברי הכנסת שמחשקים את היו"ר. “זה מה שאישרה לו ועידת המפלגה. מי שלא הבין אז את מה שהולך לבוא - זב"שו, מה שנקרא. האם יש אנשים ממורמרים? התשובה היא: כן. השאלה הנוספת היא מה הם כבר יכולים לעשות עם זה היום".
מצדדים נוספים בגבאי מוצאים דרכים יצירתיות יותר לשאוב נחמה. “הקואליציה של היום עומדת על 63 מנדטים? אני אומר לך שהאופוזיציה בסקרים הכי נמוכים עומדת על 57", אומר חבר כנסת בכיר במחנה הציוני. “המאבק האמיתי שלנו הוא לשמור על הגוש".
נוכח דימום המנדטים והשריונים אפשר להבין את החשש של ח"כים שלא יימצא להם מקום בכנסת הבאה.
“תגיד לי, ולחברי הכנסת אין אחריות על העברת מנדטים?", הוא מתרעם. “כשהציבור רואה מפלגה שכל הזמן עסוקה בעצמה - להם אין אחריות לנפילת המנדטים? הם לא כורתים את הענף שהם יושבים עליו? ח"כים בתוך העבודה, בהתנהלות הפנימית שלהם, יורים לעצמם בראש. הפריימריז העבירו חלק מהח"כים על דעתם, וזה דבר שצריך להשתנות".
גבאי עצמו ניסה בחודשים האחרונים לעשות פעולות של ממש להפחתת הלחץ. תחילה באוגוסט האחרון, כאשר אחד השינויים שהנהיג בחוקת המפלגה היה לצמצם את מספר השריונים של לבני משישה לארבעה. ושנית בישיבת הסיעה ההיא מאמצע פברואר והסקר הלא מחמיא ללבני. צירוף הדברים לא תרם לקרבה יתרה בין שני הראשים. “האווירה ביניהם מתוחה מאז בחירתו", אומר חבר כנסת מהמחנה הציוני. “ציפי הבינה שנגמרה המנהיגות המשותפת עם בוז'י, ששם היא פחות או יותר עשתה וקבעה מה שהיא רוצה".
השריר שגבאי הפעיל מול לבני בישיבת הסיעה נקלט אצלה היטב, אומר חבר בכיר במנגנון המפלגתי. “היא הרי אמרה שעשתה סקרים ובודקת את האפשרות לרוץ לבד", הוא מוסיף. “אבל זה לא ממש הותיר חותם אצלנו, אנחנו מבינים שהאקדח שלה די ריק מכדורים. מצד שני, באותה ישיבת סיעה גבאי אמר שהיא לא עוברת את אחוז החסימה ואפילו שהעזיבה שלה מוסיפה לנו מנדט מהליכוד. אז אתה מתאר לעצמך מה גבאי חושב עליה".
איך היא הגיבה?
“אפשר לומר שהיא רתחה מזעם. ראיתי אותה במליאה. יצא לה עשן מהאוזניים. זה היה ממש להכניס לה יותר מדי חזק. בסדר, גם היא הרוויחה את זה ביושר".
אלא שלדעת רבים מאוד במפלגה, עניין הפוקוס של היו"ר עוד לא נפתר. הפעם אין אלה אמירותיו שצריכות כיול, הם אומרים, אלא המטרות שאליהן הוא מכוון אותן. לדבריהם, האש של גבאי לא צריכה להיות מכוונת כלפי ציפי, אפילו לא אל ביבי - אלא אל יאיר לפיד. היו"ר מצדו דוחה זאת על הסף.
לא נכנע
“השבוע דיברתי בפני 18 אלף איש", גבאי פתח את דבריו בפאב התל אביבי מיום שישי האחרון, ואגב לגימה מכוס בירה שהוגשה לו סיפר על הנאום שנשא בוועידת השדולה היהודית איפא"ק, שממנה שב אך יומיים קודם לכן. תיאר כיצד נפגש שם עם אישים כקלינטון וביידן, ויצא מחוזק, כלשונו. לאחר מכן הגיע אל הסקרים שמדירים שינה מעיני שומעיו. “לא חשבתי שזה קל לרגע", אמר לפעילים. “אבל כשמתחילים משהו מסיימים. לא התחלתי כדי לגמור כמו לוזר".
הקהל הקטן מחא כפיים, ועוד יותר חזק כאשר גבאי דיבר על הצורך בשינוי שיטת הממשל בישראל. רק כאשר הגיע לשאלת האסטרטגיה שתוביל אותו לניצחון עלה אצל הפעילים טון אחר. “לפיד לא יהיה ראש ממשלה, בואו, זה לא יכול לקרות", אמר להם גבאי בביטחון, ולפתע מחיאות הכפיים התחלפו במחאה. ‘למה לא?', צעקו לו כמה. גבאי הרים כף יד פתוחה. “שאלות בסוף", אמר. “תראו, בישראל נבחרים כדי להרכיב קואליציה. ללפיד אין היתכנות כזאת. זה אומר שזה או אני או הליכוד, נקודה. הציבור לאט–לאט יבין את הדבר הזה ואז גם המנדטים יחזרו". הקהל לא נשמע משוכנע.
סקרים פנימיים שנערכו באחרונה במחנה הציוני תומכים דווקא בתחושות הפעילים. הם מראים שני דברים: ראשית, שבניגוד למאמציו הבלתי פוסקים, גבאי פשוט אינו מצליח להביא עצמו להיות מוכר דיו בציבור. “כרגע הוא משקיע רק בדבר אחד - היכרות", אומר ח"כ במחנה הציוני. “הוא לא מוכר בכלל. בסיעה הוא סיפר שעשה סיור פאבים, נפגש עם מהנדסי הייטק ועוד כל מיני כאלה והם בכלל לא ידעו מי הוא".
אבל הסקרים הללו מראים דבר נוסף, מדאיג עוד יותר מבחינת אנשי מפלגת העבודה: שבניגוד לגבאי, את לפיד אין כמעט אדם בישראל שאינו מכיר. צירוף המנדטים האוזלים לכיוון יש עתיד רק מגביר את רצון הח"כים והפעילים שגבאי יתחיל ללכת ללפיד על הראש. “לפיד השאיר לנו אבק", מוחה בכיר מאוד במנגנון מפלגת העבודה על העובדה שגבאי נמנע בינתיים מלעשות כן. “ולא שזה לא בר־תיקון: קודם כל תתחיל להגדיר את יאיר כסוג של מתחרה ותסמן אותו כמטרה פוליטית, ויש הרבה מה להטיח בו. לא עשינו עם זה שום דבר בחודשים האחרונים, וזה קודם כל מתוך החלטה של המפלגה להתייחס רק לנתניהו".
אלא שאפילו בסוגיה הזאת חילוקי הדעות במפלגה רבים וההצעות מגוונות. “המתקפה צריכה להיות על כחלון", מציע למשל ח"כ בולט במפלגה, ושלישי מציע לכוון אותה בכלל אל יו"ר הבית היהודי בנט. וישנם אנשים כאופיר פינס שמציעים בכלל להביט על כל זה מלמעלה. לעבוד קשה אבל להבין שלא הכל תלוי בנו. “מה אנשים רוצים?", הוא מאבחן. “להעיף את ביבי. והם חושבים מי האיש הכי נכון שמסוגל לעשות את זה. פעם הם חשבו שזאת ציפי, פעם הם חשבו שזה ברק, פעם חשבו שזה הרצוג, פעם חשבו לפיד. כשגבאי נבחר, הם חשבו שזה הוא, ואז הוא עשה את הטעויות, זה הכל. הציבור לא מאוהב
בלפיד, הוא פשוט מזהה בו את הפוליטיקאי בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח את ביבי".
אתה מתאר את זה כאילו מדובר בפגעי מזג האוויר. בסופו של דבר, אלה אנשים שמחליטים.
“זה בסך הכל איזה פול של קולות, שכשהוא הולך ממקום אחד, הוא הולך למקום שני", פינס מסכם. “הדבר היפה בפוליטיקה הוא שהעולם היום נראה כך, ומחר אחרת לחלוטין".
במחנה הציוני העדיפו לא להתייחס לטענות שעלו בכתבה.