אתמול יצאו 120 חברות וחברי הכנסת לפגרת האביב כשהם נושמים לרווחה בתום מושב חורף מתיש בן שישה חודשים (מאוקטובר 2017 עד מרץ 2018), רצוף משברים, עונשים, הרחקות, חקיקות שנויות במחלוקת, משברי דת ומדינה וסערות למכביר. הנה סקירה של הבולטים שבהם.
יריית הפתיחה ואקורד הסיום
יריית הפתיחה ניתנה ב־23 באוקטובר 2017 בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב על דוכן הנאומים במליאה לנאום פתיחת מושב החורף, שזכה לכינוי "נאום החמוצים" ונתן את האות לבאות. בנאומו נתניהו דיבר על "תעשיית הדכדוך שהצמיחה ענף חדש. ענף החמוצים", כשהוא מתכוון גם לתקשורת וגם לח"כים באופוזיציה שרואים לדבריו רק שחורות. נתניהו סגר את המעגל בשבוע שעבר, עם אישור חוק הגיוס השנוי במחלוקת, שהביא את הכנסת אל סף פיזור והליכה לבחירות חדשות, כשעקץ את חברי האופוזיציה: "זה היה מפחיד, הא?"
צמד הדודאים
שני הכוכבים הגדולים של מושב החורף היו יו"ר הקואליציה היוצא דוד ביטן ויו"ר הקואליציה הנכנס דוד אמסלם, שזכו בתקשורת לכינוי "צמד הדודאים".
כשמושב החורף של הכנסת יצא לדרך היה עדיין יו"ר הקואליציה דוד ביטן בשיא כוחו: האיש שעל פי יישק דבר בכנסת, איש אמונו של נתניהו, האיש שהוציא לפועל את המהלך של ריסוק רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי על חורבותיה, כוכב שבתות תרבות ואורח קבוע בתוכניות רדיו וטלוויזיה. אלא שאז באה הנפילה הגדולה. ביטן הסתבך בפרשת שחיתות בראשון לציון, והוא חשוד בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
בדצמבר 2017 הוא נאלץ לפרוש מתפקיד יו"ר הקואליציה כדי להתפנות לחקירות, ומאז נאלם דום. המשרה החשובה הופקדה בידיו של חברו ח"כ דוד אמסלם, שהתבלט במאבקו חסר הפשרות נגד הפרקליטות ונגד צמרת המשטרה וקידם בכל כוחו את חוק ההמלצות. אמסלם ניסה לקדם גם את החוק הצרפתי, האוסר על חקירה של ראש ממשלה מכהן, והתבלט במתקפות על המשטרה ועל העומדים בראשה. אמסלם הסביר כי העיסוק התמידי שלו בתפקוד המשטרה ויוזמות החקיקות בעניינה נובע, בין היתר, ממעצרו על ידי המשטרה בשנת 2003 בחשד למעורבות בזיוף מאות טופסי התפקדות לסניף מפלגת הליכוד בירושלים. את המעצר כינה אמסלם כ"טראומטי", בין היתר מכיוון שלטענתו בבוקר המעצר הביאו אותו מלווה בשוטרים כשהוא אזוק לבניין עיריית ירושלים שבו עבד באותם ימים.
חוק ההמלצות
חוק ההמלצות, המכונה גם החוק להגבלת המלצות המשטרה, עמד במוקד דיוני מושב החורף. באופוזיציה החוק נתפס כניסיון למנוע פרסום המלצות הנוגעות לחקירות ראש הממשלה, אך הוא עורר קשיים גם בתוך הקואליציה כשחברות הכנסת רחל עזריה ומירב בן־ארי הובילו נגדו מרד בתוך סיעת כולנו. כשנתניהו הבין שלא יהיה לו רוב במליאה, הוא ביקש מאמסלם להחריג מהחוק את חקירותיו שלו. החוק בגרסה מרוככת אושר לבסוף אחר פיליבסטר שהובילה האופוזיציה, שנמשך כ־43 שעות.
משברי דת ומדינה
מכל המשברים שידעה הקואליציה במהלך מושב החורף דווקא אלה הנוגעים לדת ומדינה הובילו אותה עד לסף בחירות. תחילה היה זה משבר עבודות הרכבת בשבת, שהוביל להתפטרותו של שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה), ואחר כך משבר חוק הגיוס.
ליצמן טען שהפכו את השבת ל"יום השיפוצים הלאומי". כשנדמה היה שהקואליציה מתפרקת, הוחלט לאשר את חוק המרכולים, הקובע כי פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה יהיו כפופות להסכמה של שר הפנים, ולהעביר חוק מיוחד שיאפשר לליצמן לכהן כסגן שר במעמד של שר. בדרך לאישור חוק המרכולים ידעה הכנסת את אחד מרגעי השפל שלה בשעה שבקואליציה שקלו להזעיק להצבעה את ח"כ יהודה גליק (ליכוד), בעת שישב שבעה על אשתו, וזאת לאחר שבאופוזיציה סירבו לקזזו, והביאו את השר דוד אזולאי (ש"ס) ממיטת חוליו.
הימים האחרונים של מושב החורף עמדו בסימן משבר חוק הגיוס, ורק בדקה ה־90 הושגו הסכמות שמנעו את פיזור הכנסת והליכה לבחירות. השותפות הקואליציוניות התחייבו שלא להעלות בהמשך חוקים נפיצים בתחום הזה, אבל ספק אם המפלגות החרדיות יוכלו לעמוד בגזירה.
חוקי סיפוח ולאום
מושב החורף עמד גם בסימן ניסיונות הולכים וגוברים של הבית היהודי ושל האגף הנצי בליכוד לחוקק חוקי ריבונות. כבר לא מדובר ב"סיפוח זוחל", אלא בסיפוח דוהר. כך למשל, שרת המשפטים איילת שקד העבירה הנחיה בוועדת השרים לחקיקה ובוועדת הכנסת, שלפיה כל הצעת חוק המוגשת חייבת התייחסות לאופן יישומה ביהודה ושומרון. במסגרת זאת התקבל בכנסת חוק שיזמה ח"כ שולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי) המכפיף את אוניברסיטת אריאל למועצה להשכלה גבוהה בישראל ולא למל"ג שטחים, מה שיאפשר לה לפתוח פקולטה לרפואה. יוזמות חקיקה אחרות להחלת ריבונות ישראלית מלאה בשטחי יהודה ושומרון, לסיפוח מעלה אדומים והבקעה ועוד נבלמו בשלב זה על ידי ראש הממשלה בשל הצורך לתאם אותן מול ממשל טראמפ.
מחלוקת קשה התעוררה בתוך הקואליציה סביב הצעת חוק הלאום, שיזם ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), וביקשה לקבוע את מעמדה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית", תוך מתן עליונות ל"יהודית", ולשפה העברית על פני הערבית. בשל המחלוקות אישור חוק הלאום בקריאה ראשונה נדחה לכנס הקיץ.
גל פרישות
הכנסת ה־20 מתאפיינת בגל פרישות של ח"כים שהלך והתגבר במושב החורף. הפרישה הבולטת ביותר הייתה של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, שלקחה הימור והחליט להקדיש את זמנה לשכנוע המתפקדים של מרצ לתמוך ביוזמתה לפריימריז פתוחים. היוזמה לפתיחת הפריימריז אמנם נחלה הצלחה, אך ההימור נכשל, וגלאון נאלצה לפרוש גם מהמרוץ לראשות המפלגה. התפטרות מהדהדת הייתה גם לראש השב"כ יעקב פרי (יש עתיד) בעקבות תחקיר שהעלה סימני שאלה לגבי שירותו הצבאי בצה"ל. רכבת של חילופי גברי נרשמה גם ברשימה המשותפת ובש"ס.
בעיות משמעת
ועדת האתיקה של הכנסת נאלצה לעבוד שעות נוספות במושב החורף לנוכח תרבות הדיבור והדיון המידרדרת של חברי כנסת. בין היתר, היא הטילה עונש הרחקה של שישה חודשים על ח"כ אורן חזן (ליכוד) לאחר שקבעה כי "חזן מתנהל בכנסת באופן פרובוקטיבי ובריוני כלפי חברי כנסת שונים, ובפרט כלפי נשים וערבים". בין היתר, חזן כינה את יו"ר הכנסת באחד הדיונים במליאה "סטלין".
ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת) הודחה לשבוע לאחר שכינתה את חיילי צה"ל "רוצחים". ח"כ תמר זנדברג (מרצ) ננזפה על שקראה לעבר ח"כים בליכוד "חברים של נאצים", ואילו חברות הכנסת סתיו שפיר ומיכל בירן (המחנה הציוני) הורחקו לשבוע לאחר שכינו חברי כנסת מהליכוד "מושחת", ו"סרסור". בנוסף, ח"כ מוסי רז (מרצ) קיבל נזיפה לאחר שכינה את ח"כ יואב קיש מהליכוד "מחבל" ו"טרוריסט".
נאום סגן הנשיא פנס
אחד מרגעי השיא של כנס החורף היה הנאום שנשא בפני המליאה סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס. היה זה נאום ידידותי וציוני נלהב. ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת קטעו אותו 20 פעם בתשואות סוערות. לעומתם, חברי הכנסת הערבים הניפו כרזות מחאה והורחקו מיד מן האולם.
קמפיין MeToo#
במסגרת הקמפיין שבו חשפו נשים הטרדות מיניות שחוו טענה יעל שרר, סגנית יו"ר עמותת "אחת לאחת", כי העמותה קיבלה תלונות אנונימיות על "ארבעה ח"כים מכהנים" שהטרידו לכאורה מינית, שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה, אך לא פירטה. ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ניצלה את חסינותה וחשפה במהלך דיון של הוועדה לביקורת המדינה את זהותו של מתרגל באוניברסיטת תל אביב, שאחת מתלמידותיו טענה כי אנס אותה.
הח"כים החברתיים
מי שראויים לצל"ש על פעילותם במהלך כנס החורף הם חברי הכנסת החברתיים המובילים חקיקה לטובת השכבות המוחלשות, ובראשם ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) ויו"ר סיעת מרצ אילן גילאון, וכן חברי הכנסת אלי אלאלוף (כולנו), דב חנין (הרשימה המשותפת), יפעת שאשא־ביטון (כולנו), קארין אלהרר (יש עתיד), מירב בן־ארי, אורי מקלב (יהדות התורה), יעקב מרגי (ש"ס) ואורלי לוי־אבקסיס.
ח"כ שמולי יזם מפגן אחדות נדיר יוצא דופן של אחדות ח"כים מכל סיעות הבית סביב הצעת חוק פרטית לביטוחי סיעוד ממלכתי, שעליה חתמו 80 ח"כים. חלק ממרכיביה, כמו הגדלת הסיוע לחולים סיעודיים קשים בביתם וטיפולי שיניים, כבר אומצו על ידי הממשלה. אחד הרגעים המרגשים במשכן, במהלך מושב החורף, היה בשעה שח"כים באופוזיציה ובקואליציה כאחד התאחדו כדי להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק של ח"כ גילאון להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. גילאון פרץ בבכי על הדוכן, ורבים ניגשו לחבקו בהתרגשות.
במושב החורף אישרה המליאה סופית את הצעת החוק הממשלתית להגדלת קצבאות הנכים, מה שנחשב לגולת הכותרת של הכנס כולו. 84 חברי כנסת תמכו, ולא היו מתנגדים. הסכום הסופי שיועבר הוא פחות ממה שהובטח לנכים, והקצבה תעמוד על 3,700 שקלים. העלות הכוללת תעמוד על 4.34 מיליארד שקלים בשנה. "צעד היסטורי", אמרו באוצר, אך בחלק מארגוני הנכים הביעו אכזבה.
במהלך הדיונים על אישור קצבאות הנכים ידעה הכנסת תקרית חריגה ואלימה שבמהלכה התקוטטו ביניהם שני נכים המרותקים לכיסאות גלגלים, נציגים של שני ארגוני נכים יריבים. סדרני הכנסת שהפרידו בין הנצים נקטו איפוק מרשים וזכו אחר כך לתעודת הוקרה על כך. במושב החורף, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הייתה לאחת משיאניות החקיקה בכנסת; במהלך הכנס השלימה הוועדה חקיקה בקריאה שנייה ושלישית של 14 חוקים ואישרה 17 תקנות וצווים. הוועדה קיימה 134 דיונים במהלך הכנס.
וגם זה היה לנו
# ח"כ אורן חזן הוכתר לאלוף השש־בש של הכנסת.
# יו"ר הקואליציה אמסלם כינה במליאה את לפיד "מלשן" ו"שטינקר" לאחר שנודע לו כי לפיד מסר עדות במשטרה בפרשת בזק. אחר כך חזר בו.
# ח"כ מיקי זוהר השווה את ההתקפות על נתניהו לרצח רבין.
# שר החינוך נפתלי בנט התנצל בפני ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני) על תשדיר בחירות שהשווה אותו לחמאס.
# ח"כ לוי־אבקסיס הכריזה על הקמת מפלגה חדשה.
# ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שרבטה בליפסטיק על שמשת רכבה של ח"כ לאה פדידה, ביומה הראשונה במפלגה: "אסור לחנות במקום של אחרים".
# שמוליק דהן נבחר לתפקיד דובר הכנסת.