"אני רואה את עצמי כממשיך דרכם של ז’בוטינסקי ובגין, ומעל הכל, בדבר העיקרי - האמונה בשלמות הארץ. בלי זה אין דבר כזה ללכת בדרכם”, אומר שר המדע אופיר אקוניס על רקע תמונותיהם של שני מנהיגי תנועת הליכוד: ראש הממשלה השביעי יצחק שמיר ומייסד התנועה זאב ז’בוטינסקי. מולם, בקטן יותר, ועל פי המקובל, תלויות תמונותיהם הרשמיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן ריבלין וסמל המדינה.
על השולחן של אקוניס מונח ספר הכורך בתוכו את כל נאומיו של בגין, מנהיגה הנערץ והטראגי של התנועה. ככל הנראה לא מדובר בתפאורה שהוכנה מראש לצורך הראיון, לנוכח העובדה שאקוניס מזכיר את פועלם של מנהיגים אלה כמעט בכל משפט שני. כשאנו מדברים על דוקטרינת ניהול הסכסוך שנתניהו מנסה להוביל בימים אלה, אקוניס מביט בתמונתו של שמיר בחיוך ואומר: “זה המקור”.
בימים אלה, אקוניס, שהתחיל את דרכו כחבר ליכוד עוד בשנת 1992, סוגר שלוש שנים כשר המדע והטכנולוגיה בממשלה, מאז החליף את שגריר ישראל באו”ם דני דנון בתפקידו. בשלוש השנים הללו עלה שמו של המשרד לא פעם לכותרות: לעתים בהקשרים חיוביים כמו קייטנות המשרד שסיפקו פתרון להורים באוגוסט או אירועי “ליל המדענים”, שמשכו מבקרים רבים, ולעתים בהקשרים שליליים, כמו הסערה האחרונה שפרצה בעקבות החלטתו של השר לא למנות את פרופ’ יעל אמיתי, חוקרת מוח בעלת שם עולמי וראש בית הספר למדעי המוח באוניברסיטת בן־גוריון, לנציגת הנהלה מטעם מדינת ישראל בקרן מדעית ישראלית־גרמנית למחקר ופיתוח (GIF), מאחר שבשנת 2002 חתמה על עצומה הקוראת לחיילי צה”ל לסרב לשרת בשטחים.
“אין כאן בכלל עניין פוליטי”, קובע אקוניס כעת. “הצעד שלי היה מוסרי מן המעלה הראשונה. אני מאמין שאיש או אישה שכותבים או תומכים בשם התואר האקדמי שלהם בעבירה על החוק לא יכולים לייצג את מדינת ישראל. החוק מאוד לא סובלני כלפי סרבנות, והגברת אמיתי חתמה על מכתב שתומך בסרבנות ומעודד אותה. האם אני כשר צריך לשלוח איש או אישה לפורום שפועל מתוקף הסכמים בין מדינות ובין ממשלות להיות נציגה שלנו כאשר היא מעודדת עבירה על החוק, אומרת לחיילים היכן הם יכולים לשרת וגם אומרת: ‘תקבלו מהסגל האקדמי תמיכה’? אני מתנגד לסרבנות מימין ומשמאל. אני סולד מסרבנות של חרדים, בעיני זה דבר נוראי. אני אומר לך שהניסיון לקשר את זה לקידום פוליטי הוא אחד הכזבים הגדולים ביותר, וכל ילקוט הכזבים הזה לא יזיז אותי ממקומי”.
כך או כך, להחלטתו של אקוניס כבר היו השלכות בשטח - שתי חוקרות גרמניות התפטרו מחברות בכירה בוועדה המדעית הישראלית־גרמנית וכינו את התנהגותו של אקוניס “סקנדל”. "מדברת איתי פרופסורית מגרמניה על מדינות חשוכות ולא דמוקרטיות?" הוא מגיב בכעס. "בכל הכבוד הראוי הייתי מציע לה לשקול היטב את מילותיה כשהיא מדברת על טיב היחסים בין ישראל לבין גרמניה. לגרמנים ייקח עוד שנות נצח לזכות בסליחה, אם בכלל יזכו בה אי פעם. אני בוודאי לא אסלח לגרמנים לעולם. אז היא באה ואומרת לי 'מדינות חשוכות'? נו, באמת".
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והמשנה שלו דינה זילבר ביקשו ממך שתשקול מחדש את החלטתך בדבר פרופ’ אמיתי. יש סיכוי שתחזור בך?
“אני פונה אל הגברת אמיתי, אם היא תשלח אלי מכתב עד 1 בנובמבר, המועד שבו בג”ץ ידון בפעם הראשונה בעתירה שלה נגדנו, ובו היא תכתוב כי היא מסירה את חתימתה מהעצומה שעליה חתמה ב־2002 - אף שהיא בהחלט הביאה לידי ביטוי עמדות פוליטיות שונות משלי, זה לא השיקול - היא תמונה לחברה בקרן. אני מודיע לך חד וחלק”.
הטענה היא שאתה מיישם דוקטרינה מקארתיסטית. נוסף לכך, יש הטוענים שאם היה מגיע איש ימין, שהתיישב לדוגמה על קרקע לא חוקית בהתנחלויות, לא היית מבטל את מינויו.
“אמרתי את זה ואני מאמין בזה: כולם שווים בפני החוק. מי שעוברים על החוק אינם צריכים להיות נציגים של המדינה. העלית תיאוריה מסוימת, אבל זה אף פעם לא הגיע לפתחי. אגב, אני גם לא מאמין במונח הזה ‘מתנחלים’. אם אדם במעשיו, לא בתיאוריות, קורא באופן פרו־אקטיבי, כמו שעשתה פרופ’ אמיתי, לעבירה על החוק - לדעתי הוא אינו יכול לייצג את המדינה. בעניין המאחזים הבלתי חוקיים - מרביתם הוכשרו, המדינה נתנה להם הכשרה, ואני שמח מאוד על כך. אני שמח שיישובים שבעבר כינה השמאל ‘בלתי חוקיים’ הוכשרו משפטית או שנבנו סמוך להם יישובים הרבה יותר גדולים ומסודרים. מומלץ לרבים לבקר ביהודה ושומרון, איפה שהעם שלנו נולד”.
אולי זוהי החלטה פופוליסטית שמשרתת אותך במפלגה?
“ההחלטה שקיבלתי לא באמת תשנה את אופן הבחירה שלי בליכוד”.
במסגרת הפרשה הזאת נכנס אקוניס לעימות מתוקשר עם בכירי האקדמיה הישראלית, ובראשם נשיא אוניברסיטת תל אביב ויו”ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ’ יוסף קלפטר, שטען כי החלטתו של אקוניס תביא לפגיעה בשותפות המחקרית בין ישראל וגרמניה ופנה לראש הממשלה כדי שיתערב בביטול המינוי. “איזו עזות מצח יש לאותם מבקרים”, אומר אקוניס. “מדוע הם מעולם לא אמרו ביושר ובהגינות כי בימיו של אופיר אקוניס כשר המדע, התקציבים למחקרים בכל האוניברסיטאות בישראל והמלגות הגיעו לשיא של כל הזמנים?”
לשיטתך, הם צריכים לומר לך תודה?
“לא, ואני לא מצפה מהם לתודה הזאת. רק שלצביעות הזועקת שלהם אני בז בוז גדול. לא לומר את זה בשום פורום, בשום נייר עמדה, בשום ראיון - זו צביעות. את זה הם לא אמרו, הם רק הגנו באוטומטיות פבלובית על הגברת הזאת. סרבנות היא דבר מגונה, וגם הם היו צריכים לגנות את זה”.
מה ההישגים שהיית רוצה שיציינו?
“יש בדיות ויש עובדות. העובדה היא שבעת כהונתי כשר המדע עברו 150 מיליון שקל מתוך תקציב של חצי מיליארד לאוניברסיטאות ולאקדמיה בכל רחבי הארץ. התקציב הועבר לכל האוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת אריאל, שקלפטר מחרים על רקע פוליטי. בעוד מר קלפטר יושב על הרכס הכבוש, לשיטתו, של שייח' מוניס (רמת אביב של היום – י”ק), שממנו גורשו מאות ערבים בהוראת בן־גוריון ב־1948, אוניברסיטת אריאל יושבת על רכס שהיה חשוף לגמרי ואין עליו שום תביעה ערבית או פלסטינית, ואותה הוא מחרים. מדוע? הרי חלק מהמקומות שאוניברסיטת תל אביב החרימה ובנתה עליהם את המוסדות שלה, כולל לשכתו של קלפטר, ממוקמים על חורבות כפר ערבי. הוא לא ננטש. הם גורשו בהוראה ישירה של ראש הממשלה הראשון”.
ולך יש בעיה עם זה?
“לי אין בעיה, לא עם תל אביב ולא עם אריאל, אין לי בעיה בכלל משום שאני מאמין באמונה שלמה ששום דבר לא יזיז אותי ממנה. גם כשאמרתי בתיכון גימנסיה הרצליה בשנות ה־80 שאני מאמין בארץ ישראל השלמה, אמרו לי: ‘תתבגר - תבין’, ואני בהחלט מתבגר ומבין שאין לנו שום זכות קיום בלי שלמות הארץ. הארץ היא שלנו. אני לא מתנצל ולא חוזר בי, וכך אתנגד עד יומי האחרון להקמת מדינה פלסטינית בכל מקום”.
“האופוזיציה השתפנה”
אקוניס, 45, נשוי ואב לשניים, נולד וגדל בתל אביב. את שירותו הצבאי העביר ככתב צבאי במפקדת קצין חינוך ראשי, ולאחר מכן השלים תואר ראשון במדעי המדינה וביחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. ביוני 1996, לאחר ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות לראשות הממשלה, החל לשמש כסגן יועץ התקשורת של ראש הממשלה. בהמשך היה דובר הליכוד ושימש כדובר שר המשפטים מאיר שטרית. ב־2004 מונה ליועץ התקשורת של נתניהו בלשכת שר האוצר. ב־2009 נבחר לראשונה לכנסת.
בניגוד לעמדותיו בנושא המדיני, בכל הנוגע לסוגיות דת ומדינה אקוניס מציג קו ליברלי שכבר אינו נחלתו של הימין בעשורים האחרונים. הוא חילוני, ולאחרונה יצא נחרצות נגד עמדת הממשלה בעניין התיקון השנוי במחלוקת לחוק הפונדקאות, שבלחץ הסיעות החרדיות לא הוכנס לתוכו הסעיף המתיר לאבות יחידנים או הומוסקסואלים לבצע הליך פונדקאות בישראל כמו זוג הטרוסקסואלי.
לדעתך ראש הממשלה שגה בכך שהלך עם הסיעות החרדיות?
“כן. אמרתי לו שסדר היום של התנועה הלאומית הליברלית לא יכול להיות מוכתב על ידי חסידות גור. אמרתי לו שלא באתי לכנסת כדי לייצג את חסידות גור, אלא כדי לייצג ערכים לאומיים ליברליים. אני מאמין בזה, ואני לא נציג של ליצמן. סגן השר ליצמן מכתיב לקואליציה הזאת באגרסיביות סדר יום ללא הבחנה, ולדבר הזה צריך להיות סוף. לכל מפלגה יש קווים אדומים, למשל חוק הגיוס. מספיק ודי. אי אפשר בחוקי הגיוס ללכת עם הגחמות שלהם בכל פעם. גם בתוך יהדות התורה יש חילוקי דעות. אני לא אומר ‘גיוס לכולם’ כי הצבא לא צריך את זה. אבל אני אומר לתמוך בעמדת מערכת הביטחון. מדוע ליצמן מתנגד לזה? אין לי הסבר”.
זה יוביל בסופו של דבר לבחירות?
“בסבירות גבוהה מאוד. בכל מקרה מילאנו ארבע שנים. הרי שר הביטחון אמר בתחילת הקדנציה שב־2016 יהיו בחירות, אז הוא כנראה התכוון ל־2019. אני מעריך שבאביב יפסע עם ישראל לקלפיות וייתן בנו אמון גדול יותר”.
אבל תראה מה קרה בליכוד: נשאר רק החלק הלאומי, בעוד הליברלי נשחק כמעט לגמרי, והמיעוט מכתיב את הטון. כשנתניהו אומר שאלה השותפים הטבעיים שלו, מה תגיד לו?
“לא אמרתי שמעת לעת השותפות הקואליציוניות לא יקבלו מה שהן מבקשות, אבל לא יכול להיות שהרוב ייהפך למיעוט. המצב שנוצר בחודשים האחרונים הוא שחסידות גור מכתיבה את סדר היום הלאומי. זה לא יכול להימשך. אף פעם לא היה רוב מוחלט. גם גולדה מאיר קיבלה 56 מנדטים בבחירות 1969 ובסוף הקימה קואליציה. אגב, 56 זה מספר מרהיב”.
היית מקווה שהקואליציה הבאה תיראה אחרת? ליברלית יותר וחרדית פחות?
“זה לא עניין של יותר ליברלית ופחות דתית, זה עניין של מה האג’נדה שהיא מקדמת. היא צריכה אג’נדה שתיטיב עם כמה שיותר אוכלוסיות בישראל. נחכה לתוצאות האמת. אני רוצה לראות את הליכוד מעל 40 מנדטים”.
בשלב הזה מפנה אותי אקוניס לגזיר עיתון משנת 1977, ובו כותרת המודיעה כי הליכוד זכה ב־43 מנדטים: “מצד אחד הציבור הישראלי אומר: ‘אתם לא יכולים לקיים ממשלה ואתם נסחטים’, ומצד שני אני שואל: למה הם לא מצביעים למפלגות גדולות ונותנים לנו יותר כוח?”
אקוניס לא מהסס למתוח ביקורת על מהלכיו הפוליטיים של ראש הממשלה נתניהו, למשל בעקבות החלטתו לא להכריז על הליכה לבחירות בחודש מרץ האחרון, עת הגיעה הקואליציה למבוי סתום בנוגע לחוק הגיוס. “נכנסתי ללשכת ראש הממשלה במרץ 2018, לא היה אף אחד בחדר, ואמרתי לו כך: ‘אתה יכול לחזור על הישגיו של מנחם בגין עם קידומת 4’ - האחרון שהביא 40 מנדטים היה שמיר, ובגין הביא יותר מ־47”, הוא מספר. “שמת לב שבמקרה נתניהו שלף פתאום את הספרה 4 בהקשר של המנדטים? (נתניהו אמר לאחרונה: "בבחירות הכלליות, המספר 35 מנדטים הוא סביר והמספר 40 הוא יעד" – י"ק) נתניהו התלבט מאוד. אני מעריך שסיכויי הבחירות היו אז 80% בעד”.
ומה הכריע את הכף?
“היו גורמים בתוך הליכוד שאמרו לו את האיוולת שלא יהיה לו עם מי להקים קואליציה. אם הוא היה משיג 40 מנדטים, והפער מול יש עתיד היה יותר מ־20, לבנימין נתניהו לא היה עם מי להרכיב קואליציה? איזה שטויות”.
אקוניס לא חוסך את שבטו גם מחברי הכנסת מהאופוזיציה שבאותה העת ביקשו לדחות את הבחירות מאחר שחששו כי נתניהו רוצה להקדים אותן כדי לנצל את אירועי הֻ־70 למדינת ישראל, וגם את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, לתעמולת בחירות. “האם שמעת אי פעם על אופוזיציה שאינה רוצה בחירות?” אומר אקוניס. “האופוזיציה בישראל עמדה מול המבחן הזה במרץ - בחירות עכשיו או בחירות ב־2019 - והיא השתפנה. זו הסכנה לדמוקרטיה, שהאופוזיציה בישראל לא מאתגרת את השלטון. כשהליכוד היה באופוזיציה, מה הייתה הדרישה האולטימטיבית שלנו? מה היינו אומרים עם קומנו בבוקר ועם לכתנו לישון בלילה? ‘בחירות מיד’. ‘הממשלה לא מתפקדת’. הם פחדנים. האם הקורא מכיר אופוזיציה בעולם שלא רוצה בחירות? איפה נשמע כדבר הזה?”
היה חשש שנתניהו מנצל את המומנטום של גל האהדה שנוצר מהעברת השגרירות ומחגיגות יום העצמאות.
“אגב העברת השגרירות, אני זוכר את ההתראות המאיימות של גורמים עלומים במערכת הביטחון שאמרו שהעברת השגרירות בירושלים תגרום לתבערה גדולה במזרח התיכון. אני מציע לגורמי המודיעין האלה, שהעבירו מסרים דרך התקשורת, לנסוע לשכונת ארנונה בירושלים, לראות את הדגל האמריקאי מונף בענק ולראות את השגרירות האמריקאית. דבר וחצי דבר ממה שחזו לא קרה. המזרח התיכון לא בוער”.
העימותים בגבול ישראל ורצועת עזה נמשכים, וישראל וחמאס היו על סף סבב לחימה רחב.
“אם נרצה בכך או לא, התנגשות צבאית גדולה בין ישראל לחמאס תקרה. אינני יודע מתי, אך נצא למבצע צבאי גדול ואגרסיבי ברצועת עזה, וחמאס יצטרך לחטוף מהלומה כזאת שממנה הוא לא יתעורר בכל העשור הבא, כך שהארגון הזה, שהשתלט על עזה בצורה אלימה וכוחנית, לא יעז להרים את ראשו ועפיפוניו נגד מדינת ישראל למשך שנים רבות. ויש לנו האמצעים”.
קו פרשת המים
משרד המדע נחשב קטן במונחי תקציב ותחומי אחריות, ולרוב הוא אינו מושך אליו אש, אך מהווה מקפצה לתפקיד בכיר יותר. עם זאת, יש בו גם פוטנציאל לקבורה פוליטית של מי שמכהן בו. כך קרה, למשל, לשר שכיהן בזמן הארוך ביותר בתפקיד, דניאל הרשקוביץ, שלאחרי כהונה בת ארבע שנים במשרד הפסיד את ראשות הבית היהודי לנפתלי בנט ונעלם מהפוליטיקה. לאחרונה מונה הרשקוביץ לנציב שירות המדינה.
אקוניס, מקום 15 ברשימת הליכוד כיום, שם לו ליעד להתברג בעשירייה הראשונה של הליכוד בפריימריז הקרובים. “האם אני חושב שאגיע לשם?" הוא שואל. "אני מעריך שכן. יש כאלה שיגידו שהסגנון שלי אנכרוניסטי וארכאי. האם אני מבקר אותם? לא. אני חבר ליכוד משחר נעורי, מעולם לא החסרתי יום אחד של תשלום דמי חבר בליכוד מאז התפקדתי באוקטובר 1992".
אם תצליח להשיג את המטרה הזאת, מה התפקיד הבא שאליו אתה שואף? או שאולי היית מעדיף להישאר לקדנציה נוספת במשרד המדע?
“מאז יומי הראשון בכנסת אמרתי: אם יש אדם בחיים הפוליטיים שאומר ומשדר לך שהוא לא רוצה להתקדם לתפקיד גבוה יותר, עוצמתי יותר, משפיע יותר וחזק יותר בכנסת הבאה או בממשלה הבאה, הוא משקר. אדם לא מגיע לחיים הפוליטיים כדי לשמור על סטטוס־קוו. אני לא מסתיר את שאיפתי, ואני חושב שעשינו דברים מדהימים כאן במשרד המדע בנושאי החינוך, כך שמשרד החינוך מעניין אותי מאוד. גם משרד הפנים מעניין אותי. האמת היא שהלוואי שהייתה לי האפשרות להיות שר חוץ”.
כזכור, שר החוץ המכהן בשלוש וחצי השנים האחרונות הוא ראש הממשלה נתניהו, ששמר לעצמו את התפקיד היוקרתי. אקוניס מודע לכך שסיכוייו לקבל את התפקיד נמוכים, אך סבור כי כהונתו כשר המדע הכינה אותו לתפקיד. “אני יוצא בקרוב לשנגחאי. זה יהיה הביקור השלישי שלי בסין”, הוא מספר. “אמרו ששר המדע הבריטי לא מעוניין לעשות הסכמים עם ישראל, אבל בתוך חודש וחצי מנסיעתי לשם הוא היה פה וחתמנו על הסכם שיתוף פעולה במקום שבו קיימים ארגוני ה־BDS הכי דומיננטיים. האם אני יכול להיות שר חוץ באישיותי? כן. בכישוריי? כן. פעם אמר השר יצחק מודעי שיש לו ‘90% כישורים להיות שר חוץ’. משפט יפה”.
אך עם כל הכבוד לכישורים, מה שעלול לעצור את אקוניס מלהתמנות לתפקיד בכיר בליכוד ובממשלה הוא ריחוקו מנתניהו בשנתיים האחרונות, לאחר שבמשך שנים נחשב לאחד המקורבים אליו. הרקע לכך הוא חילוקי דעות קשים בין השניים בנוגע לאופיו של תאגיד השידור הציבורי, עוד בימים שטרם הגחתו לאוויר העולם.
מה קרה בינך ובין ראש הממשלה?
“נאמנותי לנתניהו אינה יכולה להיות מוטלת בספק, משום שהייתי איתו בהפסדים הכי צורבים שלו. החוכמה הכי קטנה היא להיות עם מנהיג, עם ראש המפלגה, כשיש לו 80% תמיכה בציבור ו־30 מנדטים בכנסת. החוכמה האמיתית היא להיות איתו בשפל, להישאר ולדבוק בו וברעיונותיו. במבחן הזה עמדו מעט מאוד אנשים במערכת הפוליטית, כולל אנשים שיותר קרובים אליו בימים אלה, וזה בסדר גמור”.
היית השר הממונה על רשות השידור, והתפקיד הזה הסתיים בטונים צורמים, כשהתפטרת בספטמבר 2015. למה?
“קו פרשת המים היה אחרי שהייתה הצבעה על המשך פעילותה של רשות השידור לשנה נוספת, והרגשתי שאיני מקבל גיבוי מנתניהו למהלכים ציבוריים. ומה היה המהלך הציבורי? אימוץ מסמך האתיקה של רשות השידור שעוסק באיזון בשידורי הטלוויזיה והרדיו. ההסתייגות הזאת נכנסה לחוק, ואז הוצאה החוצה בלחץ ציבורי אגרסיבי ובטענה שזו ‘סתימת פיות’. זו הייתה הדוקטרינה של נתניהו ששמעתי במשך 20 שנה וגדלתי על ברכיה, וכשעשיתי את זה, לא רק שלא קיבלתי ממנו גיבוי, אלא שמקורביו, ובראשם מומו פילבר (שלמה פילבר, לשעבר מנכ”ל משרד התקשורת והיום עד מדינה בפרשת 4000 - י”ק), תדרכו את כל העיתונאים נגדי. אז אמרתי: ‘ראש הממשלה, עד כאן. תודה לך על האמון בשלושת החודשים, אני מתכבד להחזיר לך את האחריות שהטלת עלי בנושא’. זה השאיר לי זמן להיות שר מדע פעיל, נמרץ ואנרגטי”.
נפגעת? התאכזבת?
“מבחינה עניינית, זו הייתה שגיאה. אדם כמו נתניהו אומר כל השנים שצריך איזון ברשות השידור, ואז כשאנחנו מביאים את מסמך האתיקה של רשות השידור, לא מסמך האתיקה של אקוניס, אלא של נקדימון רוגל, ממקימי רשות השידור, זה לא קורה. זה הוכנס לסעיף קטן בתוך החוק, ולצערי ראש הממשלה נסוג לאחור בעצתו של מר פילבר”.
אחת השמועות העיקשות ביותר במערכת הפוליטית היא כי יו”ר כולנו משה כחלון יחשב מסלול מחדש לפני הבחירות ויפנה בחזרה לליכוד במטרה לרוץ עם ראש הממשלה נתניהו ברשימה משותפת. לפי ההערכה, בתמורה יעניק נתניהו לכחלון שריונים ברשימה, בדומה לבחירות 2013, אז רצו יחד ישראל ביתנו והליכוד. “אתנגד נחרצות לשריונים”, אומר אקוניס. “אני חושב ששיטת השריונים פסולה ואנטי־דמוקרטית. לא יכול שרוב הרשימה נבחרת, וחלק מהרשימה נבחר בשריון. איזה פרס מגיע למפלגת כולנו על זה שגזלו מאיתנו שישה־שבעה מנדטים? כל אדם מכולנו שרוצה לעזוב את כולנו - שיתמודד כמו כל אחד אחר. השריון של כולנו בליכוד לא ירד מסדר היום, ואני אמרתי לידידי משה כחלון שאם הוא ירצה לחזור לליכוד, הוא יצטרך להתמודד”.
תרעננו קצת
במסגרת מערכת הבחירות המוניציפלית, אחד השמות שנזרקו לחלל האוויר בכל הנוגע לבחירות לראשות עיריית תל אביב היה של אקוניס עצמו, שהתלבט לא מעט עד שהחליט בסופו של דבר לא לרוץ.
מה אתה חושב על המתמודדים לעיריית תל אביב? אתה כבר יודע למי תצביע?
“אביע את דעתי מאחורי הפרגוד. אבל אוי לה לעיר לתל אביב שאלו המתמודדים שלה. הפתטיות של אסף זמיר, שהיה עשר שנים סגנו של רון חולדאי, שטיפח אותו ובנה אותו יש מאין, ועכשיו הוא מתמודד מולו; והדברים הנוראיים שאמר אסף הראל, שרוצה לראות את איימן עודה ראש הממשלה – כל אלה אומרים הרבה מאוד. לגבי חולדאי, אחרי 20 שנה הוא היה צריך לעשות את המעשה הנבון ולפרוש, אפילו מבחינתו האישית. אי אפשר לומר שהוא לא עשה כלום למען תל אביב. ברור שתל אביב של 2018 שונה מ־1998. האם חלק מזה בגלל ראש העירייה? כן. האם הכל בזכותו? לא. יש עניין של התפתחות טבעית”.
מדוע החלטת לוותר על ההתמודדות?
“הייתה לי התלבטות גדולה מאוד אם לזנוח את המישור הארצי הלאומי, את הרצון להיות בעשירייה הראשונה של הליכוד ולשדרג את מעמדי בליכוד ובממשלה. אני אדם צעיר, ויש לי עוד הרבה מה לתרום בתחום הלאומי, ואני רואה את עצמי כאדם בעל התפיסות האידיאולוגיות המבוססות ביותר בממשלה ובליכוד. אני חושב שיש לי עוד הרבה מה לתרום למדינה ברמה הלאומית”.
מה עם תפקיד השגריר באו”ם? זה משהו שרצית בעבר ויכול להיות רלוונטי.
“ביקשתי את התפקיד הזה בעבר, והועדף אדם אחר (דני דנון מונה באוגוסט 2015 – י”ק). אני לא חושב שזה על הפרק כרגע. בכל מקרה, אשמח למלא כל תפקיד שיהיה בשליחות המדינה. האם יש יעד חשוב יותר מלהגיע לעשירייה הראשונה? זה היעד שלי כרגע”.
אפרופו, מצחיקה אותך ההשוואה הוויזואלית בינך לבין דני דנון?
“אני חושב שמיצינו את הבדיחה הזאת, ולחבר’ה שעושים ממים ברשתות החברתיות אני אומר: ‘תעדכנו את חוש ההומור שלכם, תתקדמו קצת, לא יזיק לכם’. הבדיחה חבוטה ויכולה להיות משעשעת מדי פעם בפעם, אבל אני אומר לכם כאיש שחובב תוכניות סאטירה: ‘תרעננו קצת’”.
פרופ’ יעל אמיתי מסרה בתגובה: "ההיתממות של השר מהווה עלבון לאינטליגנציה של המצביעים שלו מכמה סיבות: עליו הייתה מוטלת האחריות לאייש תפקיד מקצועי, והייתה לו שנה שלמה לבחור באדם המתאים. יכול היה לבחור במדען אחר. אני לא ביקשתי את התפקיד – המשרד שלו פנה אלי ברגע האחרון, ואני הסכמתי לקחת על עצמי תפקיד שלא היה בו לא קידום ולא תמורה כספית. לבסוף, אחרי שיצר מהומה תקשורתית וגרם תוך כדי כך נזק אדיר למדע הישראלי, השר יודע היטב שהעתירה לבג"ץ היא עקרונית, כדי למנוע מהפוליטיקאי הבא להשתמש במינויים מקצועיים ככדור במגרש הפוליטי, לצורכי קידום אישי. יפסוק בג"ץ אם מה שעשה השר הוא אומנם מעשה 'מוסרי', ראוי ומותר במדינת ישראל".
פרופ’ יוסף קלפטר, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), מסר בתגובה: "השר אקוניס מסיט שוב ושוב את השיח ומנסה להסוות את החלטתו השגויה - שימוש ציני בסמכויותיו, תוך קידום אג'נדה פוליטית ברורה, במקום לאשר מינוי ראוי ומוצדק של חוקרת מובילה בתחומה. כל זאת רק בשל רצונו של השר לדלות כמה נקודות פוליטיות בקרב מפלגתו.
המאבק של ור"ה הוא על עתיד מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. נציגי אקדמיה ישראלים מובילים ומחזקים את תדמיתה של ישראל בעולם ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות. זה האינטרס שצריך להוביל את חברי הממשלה במקום פנקסנות פוליטית".
שלמה פילבר ביקש לא להגיב לטענות.