במרכז הטיעון של הליכוד עומדת ההבחנה בין תעמולה פוליטית לבין דיפלומטיה ציבורית. לטענת המפלגה, הפרסומים בשפות זרות מיועדים לדעת הקהל העולמית, שאינה נוטלת חלק בבחירות בישראל, ולכן אינם יכולים להיחשב תעמולה המיועדת להטות את דעת הבוחר המקומי.
"בתקופה שבה מדינת ישראל נלחמת באויביה בכמה חזיתות, פרסום הצהרות ראש הממשלה בשפות זרות הוא כלי אסטרטגי בהסברה המדינית של ישראל בעולם", נכתב בתגובה. בליכוד מגדירים את הפרסומים "נשק הסברתי", ומזהירים כי הסרתם תהווה פגיעה קשה בחוסנה הלאומי של המדינה אל מול הקהילה הבינלאומית.
קו הגנה נוסף שנוקט הליכוד הוא היעדר הזיקה בין המפלגה לבין הפלטפורמות הממשלתיות. בתגובה מובהר כי לסיעת הליכוד אין גישה לעמודי המדיה של משרדי הממשלה, היא אינה מעורבת ביצירת התכנים ואין לה יכולת אופרטיבית להסירם.
"העותר נמנע מלטעון כי תעמולה זו נעשית עבור סיעת הליכוד או לקידומה", נטען במסמך. בליכוד טוענים כי מדובר בקו טיעון תמוה, המתעלם מתפקידו הממלכתי של נתניהו כמי שעומד בחזית המאמץ המדיני של המדינה.
התגובה נשענת על "מבחן הדומיננטיות" - המבחן המשפטי הקובע האם פרסום נועד לספק מידע לציבור או לקדם השקפה פוליטית. לטענת הליכוד, העותר לא הציג תשתית ראייתית או ניתוח קונקרטי של הפרסומים שיש בהם כדי לסתור את החזקה שהם משרתים תכלית הסברתית-מדינית מובהקת.
"הקביעה כי הצהרות אלו הן 'תעמולה אישית' היא מסקנה בלתי סבירה באופן קיצוני", מסכמים בליכוד את תגובתם, ומבקשים מהשופט סולברג לסלק את העתירה ולחייב את העותר בהוצאות משפט.
התרעות פיקוד העורף