בגדול מה שקרה כאן זה שהמפלגה הגדולה בסקרים (בנט) התחברה למפלגה הקטנה בסקרים (לפיד), אבל קיבלה נדוניה שמנמנה ורשימת חברי כנסת מנוסים ומצטיינים. יכולתו של בנט לבחור אנשים טובים שיוכיחו את עצמם בפוליטיקה של הכנסת היא, כזכור, טעונת שיפור. לפיד קיבל מבנט 12 מקומות עד המקום ה־27 ו־13 מקומות עד המקום ה־30, אבל בלי אפשרות לדילול. על פי הסיכום, כשאיזנקוט יצטרף, הוא יקבל מקומות שלא על חשבון לפיד. אלא שסיכומים כאלה מופרים תמיד בזמן אמת, כשצריך לקבל החלטות קשות.
ויש עוד משהו: בין לפיד ובנט יש כימיה אישית ויחסי חברות ארוכים. זה התחיל ב"ברית האחים" ההיא משנת 2013, וזה מעולם לא נפסק. היו עליות, היו ירידות, אבל ההערכה ההדדית נותרה. זה לא דבר של מה בכך בפוליטיקה הישראלית. לפיד מעריך את בנט, שמעריך אותו בחזרה. החילופים המכובדים ביניהם כשנפלה ממשלת השינוי הדגימו את זה.
"בניגוד לגדי", אומר לפיד בשיחות סגורות, "נפתלי צבר ניסיון. הוא הוביל מפלגה, הוא הקים מפלגות, הוא התמודד בקמפיינים, הוא היה ראש ממשלה, הוא נלחם בנתניהו יותר מפעם אחת, הוא היה בתעלות ובשוחות, הוא מכיר את מכונת הרעל, הוא היה שר ביטחון ושר חינוך ושר כלכלה. הוא בא בשל ומוכן לאירוע. גדי עושה את צעדיו הראשונים. זה כמו לתת למישהו באמצע טירונות להיות מח"ט גולני. גדי הוא איש נפלא, ואני בחיים לא אתדרך נגדו, אבל זה הזמן של נפתלי, וגדי חייב להצטרף אלינו כדי להציל את המדינה שיקרה לכולנו. אנחנו סומכים על גדי שיעשה את זה".
התרעות פיקוד העורף