במשך כמה עשורים נשמר המרחק שנדרש בין צמרת הפיקוד של גופי הביטחון ובין הזירה המפלגתית. קצין משטרה ידע שיום ההולדת של השר הוא אירוע פרטי, ושהשתתפות בו היא איתות מסוכן של חנופה וקרבה אסורה. תחת הנהגתו של בן גביר, המשטרה עוברת תהליך מואץ של פוליטיזציה. האישור שנתן המפכ"ל לניצבים להשתתף באירוע הוא כניעה מבישה, שמבזה את הניצבים. כשניצב במשטרה עומד בתור לברך את השר, הוא לא עושה זאת כאדם פרטי. הציבור יתקשה להאמין לשיקול דעתו המקצועי של קצין שרק אמש הרים כוסית עם הבוס הפוליטי שלו.
חובת האמונים של עובד ציבור היא למדינת ישראל, לא לשר התורן. מנהיגות אמיתית בשירות הציבורי דורשת עמוד שדרה ויכולת לומר "לא" לשר, גם כשזה לא נוח, וגם כשזה עלול לעלות בקידום. מה שראינו הוא ההפך הגמור: שדרת פיקוד שמבקשת לרצות את השר במקום לשרת את האזרח.
בנט צודק באבחנתו. הבעיה היא לא רק "חוסר טעם טוב". מדובר בכשל מערכתי. כשהפוליטיקה חודרת לחדרי הפיקוד, המקצועיות נדחקת החוצה. כשהניצבים מבינים שהדרך לדרגה הבאה עוברת דרך נוכחות במסיבות ימי הולדת, המוטיבציה שלהם משתנה. הם מפסיקים להיות שומרי סף והופכים להיות חנפנים בשירות השר.
התקדים הזה מסוכן כי הוא מייצר נורמה חדשה. היום זה יום הולדת, מחר זה יהיה כנס פוליטי, ומחרתיים התערבות ישירה בתיקי חקירה. המדרון החלקלק כבר אינו תיאורטי, ואנחנו גולשים עליו במהירות שיא. המפכ"ל, שהיה אמור להיות המחסום האחרון בפני הסחף הזה, בחר לפתוח את השערים לרווחה.
מי שחושב שהשתתפות במסיבה היא עניין של מה בכך, טועה טעות קשה. זהו סימפטום למחלה עמוקה יותר שפוקדת את השירות הציבורי - אובדן הבושה וקריסת הממלכתיות. מדינת ישראל זקוקה לשומרי סף שאינם מפחדים מהשר, לניצבים שאינם מחפשים חנופה, ולמנהיגות שאינה מתקפלת בפני לחצים פוליטיים.
קיבלנו הוכחה לכך שהמשטרה איבדה את הצפון. אם לא נחזיר את המדים למקומם הראוי, מחוץ למעגל הפוליטי, נתעורר למציאות שבה החוק הוא המלצה בלבד, והנאמנות לשר היא המצפן היחיד.
התרעות פיקוד העורף