בפעם הבאה שאתם מתלוננים על הנגאובר (חמרמורת) רצחני, תזכרו שיכול להיות גרוע יותר - למשל, אתם עלולים לגלות שזה בעצם לא הנגאובר אלא סרטן. זה נשמע הזוי לחלוטין, אבל זה קרה לאישה צעירה מסקוטלנד, בדיוק בחג המולד. בהתחלה היא חשבה שהיא מרגישה לא טוב כי שתתה במסיבה בחג, אבל כשהתחושה לא עברה יומיים לאחר מכן הבינה שמשהו לא בסדר.
אליזבת' גרהאם, 33, בסך הכל רצתה לבלות במסיבת חג המולד בעבודה שלה, ושתתה, אבל לא יותר מידי. "כשהתעוררתי בבוקר המחרת, הייתי משוכנעת שיש לי הנגאובר נוראי, אבל זה לא עבר" סיפרה גרהאם ל"סאן". "הרגשתי ממש רע, כמעט כאילו הייתי מקוררת. כל דבר הרגיש כמו מאמץ". כמה שבועות לפני המסיבה, גרהאם, אם לילד בן חמש, הבחינה בפריחה על ירכיה. היא לא דאגה וחשבה שהיא בהריון, שכן זה מה שקרה לה בפעם האחרונה. אבל ערכות הריון ביתיות הראו תוצאה שלילית. "היית מאוכזבת כי קיוויתי לקבל הסבר לכך שהרגשתי כל כך רע. לא יכולתי לזוז והרגשתי מותשת לחלוטין". הפריחה הזו המשיכה והחריפה במסיבה, אך היא ניסתה להתעלם ממנה וליהנות.
יומיים אחרי המסיבה במשרד, ה"האנגאובר" והפריחה עדיין לא עברו, וגרהאם החלה לדאוג. "הלכתי לרופא שלי ואמרתי לו שיש לי פריחה איומה, הרגשתי מותשת, נפוחה ושכואב לי הגרון", הסבירה. היא עברה בדיקת דם וחיכתה לשמוע מהרופא. ביום המחרת, שעה לאחר שהגיעה לעבודה, קיבלה את שיחת הטלפון הגורלית ששינתה את חייה. הרופא התקשר וביקש שתגיע אליו מיד, דבר מבשר רעות בפני עצמו, כי הרי חדשות טובות אפשר לתת בטלפון. "לא היה לי מושג מה קורה, אבל ברגע שנכנסתי למכונית נהייתי היסטרית, ובעלי היה צריך לבוא להסיע אותי".
כשהגיעה, הרופא סיפר לאליזבת' את הבשורות הרעות - היא סובלת מלוקמיה פרומילוציטית (סוג חריף של סרטן דם). בגלל שבסוג זה של סרטן יש בעיה בקרישת הדם, הסיכוי לכך שהיא תסבול מדימום כבד או קטלני גבוה. לכן, אמר לה הרופא, עליה להתחיל מיד בטיפולים הכימותרפיים. מעבר לכך שמדבור בבשורה קשה לעיכול עבורה, גרהאם חששה ממה שזה יעשה לבן שלה, בעיקר בגלל שידעה שלא תוכל להיות בבית בחג.. "חששתי שבני ג'ורג', שסובל מאוטיזם, לא יצליח להתמודד בלי אימא שלו. גם לא ידעתי איך אני אתמודד עם המרחק מהמשפחה שלי".
גרהאם עברה את החג בטיפולים מייגעים בבית החולים, וכן נשארה שם למשך מספר חודשים עד להשלמת הטיפול. זה אומנם נראה שאין למחלה הזו סוף, טוב, אבל באפריל 2016 גרהאם קיבלה בשורה טובה - אין לה יותר סרטן. לדבריה, מה שעזר לה להילחם במחלה הייתה התמיכה שקיבלה והמחשבה על משפחתה. "קיבלתי הרבה תמיכה מהאגודה למלחמה בסרטן בבריטניה. זה עזר לי להרגיש שאני לא לבד. הייתה לי גישה חיובית במשך כל תקופת המחלה, והמחשבה על בעלי והילד שלי עזרו לי להתגבר על זה".