מי מאיתנו לא הרגיש לפחות פעם אחת בחייו שהוא רוצה להיפטר מזיכרון לא נעים, או אפילו מכולם, אם אפשר. זה בגלל שאנו נוטים לקחת את הזיכרון שלנו כמובן מאליו, ובכלל את היכולת של המוח שלנו להכיל מידע. אבל יש אנשים שהיו עושים הכל כדי לזכור דברים מעברם, אפילו את הדברים הרעים. זה בדיוק המצב בו נמצא אנתוני הולי, צעיר בן 22 מבריטניה שאיבד את כל החוויות שעבר בחייו, לאחר שהתמוטט בדרכו הביתה.



הולי, עובד סופרמרקט מלרומפורד, אסקס, חיי חיים שגרתיים ושמחים, עד שיום אחד הוא איבד את הכרתו, ומאז אינו זוכר דבר מחייו לפני גיל 16. האירוע הטראומתי ששינה את חייו התרחש בקיץ שעבר, כשאנתוני החל לחוש ברע כשהיה בעבודה. הוא ניסה להישאר ולהתמודד, במחשבה שהחום הקיצי הכבד הוא המקור למצבו, אך כשההרגשה לא עברה הלך הביתה. אף אחד לא ידע לומר לו כיצד בדיוק זה קרה וגם הוא לא זוכר, אך כאשר חיכה בתחנת הרכבת איבד לפתע את ההכרה.



אנתוני הובהל לבית החולים בלונדון בווייטצ'אפל, שם עבר החייאה שלוש פעמים והרופאים לא הצליחו להבין מה לא בסדר אצלו. כשבני משפחתו הגיעו לבית החולים, נאמר להם שלא סביר שהוא ישרוד. לאחר בדיקות רבות, הרופאים הסבירו לאנתוני ומשפחתו שהוא סובל מדלקת קרום המוח וזיהום סינוסים חמור. מצבים רפואיים אלו הובילו למצב חמור עוד יותר, אנצפליטיס, שזו דלקת מוח חריפה שבין היתר פוגעת קשות בזיכרון. במקרה של הולי, הוא נפגע באורח קשה במיוחד, שמחק את רוב מה שעבר בחייו, אך חייו ניצלו.


אנתוני, אימו, אחותו ובנותיה. צילום מסך
אנתוני, אימו, אחותו ובנותיה. צילום מסך

 
"ביום בו איבדתי הכרה כולם חשבו שזה מוזר, כי זה לא משהו שקורה לי", הסביר אנתוני ל"דיילי מייל". מהרגע שהתמוטט, הסביר, "הכל הפך מעורפל". כשהתעורר בבית החולים, אנתוני היה מבולבל ומשוכנע שהוא עדיין מחכה לרכבת בתחנה. "בהתחלה כל הזמן חזרתי על השאלה 'מתי הרכבת מגיעה?' כי חשבתי שאני עדיין בתחנה". הוא לא זכר את שמו, את אימו, אחותו, אחייניותיו או חבריו. הוא גם שכח איך לבצע פעולות יומיומיות פשוטות כמו להתקלח, ללכת לשירותים או להתלבש. הוא שהה בבית החולים חודש, אבל הצליח לזכור את שמו ולהבין מי הוא רק לאחר שבועיים. 

אימו של הולי, לוריין, בת 50, ניסתה שוב ושוב לגרום לו לזכור אותה. "את אמא שלי, לצערי", אמר אנתוני בצחוק לאחר שנזכר בה לפתע. "אימא שלי הייתה מדהימה. היא עזרה לי להשתקם. זו הייתה חוויה מדאיגה עבורה, שלא ידעתי מי היא". הוא הוסיף שאמו אף נאלצה להראות לו איך מתקלחים ואפילו איך הולכים לשירותים כיוון שהוא שכח הכל. "כל שגרת היום יום שלי נמחקה לחלוטין. מה שאתה עושה בדרך כלל, הדברים הבסיסיים בחיים, הם פשוט נעלמו לי מהזיכרון".
 
מתסכל על הצילומים ולא מצליח להיזכר. אנתוני מחזיק בתמונות מילדותו.
מתסכל על הצילומים ולא מצליח להיזכר. אנתוני מחזיק בתמונות מילדותו.

בעודו מנסה להתאושש, משפחתו וחבריו של אנתוני ניסו לגרום לו להיזכר בחוויות משותפות, אך זה התברר כבלתי אפשרי. "אנשים מספרים לי על דברים שעשיתי, ומזכירים לי זיכרונות יפים שיש להם איתי, אבל אין לי מושג על מה הם מדברים", סיפר אנתוני בצער. "כשאני מסתכל על צילומים אני זוכר דברים במעורפל, אבל לא יחסים מעמיקים עם האנשים בצילומים". לדבריו, כואב לו על כך שאינו מצליח לזכור חופשות משפחתיות, מורים מבית הספר, צעצועים אהובים מהילדות, או בעצם כל מה שהתרחש בשש עשרה שנות חייו הראשונות. "קשה לי לא להיות מסוגל לזכור הרבה דברים. אנשים גם מתייחסים אלי אחרת".
 
למרבה המזל, הוא כן הצליח להשתלב חזרה בעבודתו ולחזור לשגרה כלשהי. "אני מרגיש נפלא בעבודה. הם באמת עזרו לי לחזור שוב לנורמליות", הסביר. "הם ידעו שיש דברים שאני לא זוכר אבל במשך הזמן למדתי אותם מחדש". בנוסף לחזרה לשגרה, אנתוני אף הכיר בת זוג שלדבריו זירזה את תהליך ההחלמה ועזרה לו לשמור על  אופטימיות. "אנשים לוקחים את הזיכרון שלהם כמובן מאליו. לי אין זיכרונות כלל", אמר. "אני משתדל כעת ליהנות ולא להתרגז מדברים".