מאז שחר האנושות לא היה רוצח סדרתי שריתק אנשים רבים כל כך במשך כל כך הרבה שנים כמו ג'ק המרטש. העובדה שזהותו נותרה לא ידועה כמו גם המניע לרציחותיו, הפכו אותו גם לאחר מותו לאל מותי ויחד עם זאת אלמוני. במשך השנים חוקרים ניסו לפצח שוב ושוב את זהותו של הרוצח הכי מפחיד באנגליה, אך ללא הצלחה. כיום, גם 130 שנים לאחר שעורר אימה ברחובות בלונדון, לאף אחד עדיין אין מושג מי הוא היה וכל המידע שקיים הוא בעיקר השערות של היסטוריונים ותאוריות קונספירציה.
האחרונה שבהן עוררה סערה בקרב קהילת ההיסטוריונים, לפיה רוב הקורבנות של ג'ק המרטש כלל לא עסקו בזנות. את ההשערה הזו העלתה ההיסטוריונית הבריטית ד"ר אלי רובינהולד, בספרה החדש "החמישה", שעוסק בקורבנותיו הידועים של המרטש - מרי אן ניקולס, אנני צ'פמן, אליזבת סטרייד, קתרין אדדוס ומרי ג'יין קלי.
לטענתה של רובינהולד, במשך כל השנים האלו חוקרים התמקדו במרטש הידוע לשמצה, ואף אחד לא טרח לבדוק לעומק מי באמת היו קורבנותיו. הבעיה בכך, היא מסבירה, היא שאותה התקופה בה נרצחו, המאה ה-19, הייתה תקופה סקסיסטית ומיזוגנית. בשל כך, אותן נשים עברו דה-הומניזציה במשך מעל 100 שנים, והוגדרו שלא בצדק כזונות.
"מעולם לא שינינו את הנרטיב הזה - הן נשכחו בידי החברה", הסבירה רובינהולד ל"דיילי טלגרף". "אנחנו מפארים את ג'ק המרטש, יש תעשייה שלמה שמבוססת עליו, הוא מרתק רבים, רוצח מסתורי שזהותו לא התגלתה כבר 130 שנים. אבל מעולם לא הטלנו ספק ובדקנו את הלך הרוח של המאה ה-19. התקופה בה הן נרצחו הייתה תקופה בה נשים לא זכו לכבוד והתייחסו אליהן כאל אזרחים סוג ב".
בספרה החדש, היא כותבת שרק שתיים מהנשים, מארי גיין קלי ובת' סטרייד עסקו בזנות בוודאות. השאר היו אומנם דלות אמצעים אך עבדו לפרנסתן כמשרתות, מנהלות בית קפה ועובדות מכבסה. "הן היו נשים בנות מעמד הפועלים, אחת מהן הייתה אפילו ממעמד הביניים. הן היו נשואת עם ילדים, הן היו אמהות ורעיות". אחת הקורבנות היגרה משוויץ כדי שיהיו לה חיים טובים יותר באנגליה, וניהלה עם בעלה בית קפה בלונדון, בעוד אחרת התגוררה אצל ידיד של הנסיך מוויילס.
הטענות הלא שגרתיות שלה עוררו סערה בקרב היסטוריונים רבים שחקרו את הרוצח הסדרתי. על פי חלק מהם, עליה להציג הוכחות לדבריה, כדי שניתן יהיה להעריך אותן ולבדוק את אמינותן. "לא מפריע לי אם תגידי שכולן זונות כשיהיו לך הוכחות שניתן יהיה לבדוק אותן, אם אתה עושה זאת בלעדיהן זו בסך הכל הבעת דעה ותו לא", כתב אחד מהם. על כך הגיבה רובינהולד: "ניבוי: לא משנה מה יופיע בספר שלי, תמיד ימצאו סיבה לקרוע אותו לגזרים ולהוקיע אותו".
לטענתה של רובינהולד, במשך כל השנים האלו חוקרים התמקדו במרטש הידוע לשמצה, ואף אחד לא טרח לבדוק לעומק מי באמת היו קורבנותיו. הבעיה בכך, היא מסבירה, היא שאותה התקופה בה נרצחו, המאה ה-19, הייתה תקופה סקסיסטית ומיזוגנית. בשל כך, אותן נשים עברו דה-הומניזציה במשך מעל 100 שנים, והוגדרו שלא בצדק כזונות.
"מעולם לא שינינו את הנרטיב הזה - הן נשכחו בידי החברה", הסבירה רובינהולד ל"דיילי טלגרף". "אנחנו מפארים את ג'ק המרטש, יש תעשייה שלמה שמבוססת עליו, הוא מרתק רבים, רוצח מסתורי שזהותו לא התגלתה כבר 130 שנים. אבל מעולם לא הטלנו ספק ובדקנו את הלך הרוח של המאה ה-19. התקופה בה הן נרצחו הייתה תקופה בה נשים לא זכו לכבוד והתייחסו אליהן כאל אזרחים סוג ב".
בספרה החדש, היא כותבת שרק שתיים מהנשים, מארי גיין קלי ובת' סטרייד עסקו בזנות בוודאות. השאר היו אומנם דלות אמצעים אך עבדו לפרנסתן כמשרתות, מנהלות בית קפה ועובדות מכבסה. "הן היו נשים בנות מעמד הפועלים, אחת מהן הייתה אפילו ממעמד הביניים. הן היו נשואת עם ילדים, הן היו אמהות ורעיות". אחת הקורבנות היגרה משוויץ כדי שיהיו לה חיים טובים יותר באנגליה, וניהלה עם בעלה בית קפה בלונדון, בעוד אחרת התגוררה אצל ידיד של הנסיך מוויילס.
הטענות הלא שגרתיות שלה עוררו סערה בקרב היסטוריונים רבים שחקרו את הרוצח הסדרתי. על פי חלק מהם, עליה להציג הוכחות לדבריה, כדי שניתן יהיה להעריך אותן ולבדוק את אמינותן. "לא מפריע לי אם תגידי שכולן זונות כשיהיו לך הוכחות שניתן יהיה לבדוק אותן, אם אתה עושה זאת בלעדיהן זו בסך הכל הבעת דעה ותו לא", כתב אחד מהם. על כך הגיבה רובינהולד: "ניבוי: לא משנה מה יופיע בספר שלי, תמיד ימצאו סיבה לקרוע אותו לגזרים ולהוקיע אותו".
ג'ק המרטש היה רוצח סדרתי שרצח לפחות חמישה נשים בשכונת ווייטצ'אפל בלונדון במהלך 1888. רוב הרציחות התרחשו במקומות פומביים בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות. קורבנותיו היו נשים צעירות, ועל פי האמונה הרווחת היו רווקות ועסקו בזנות. המרטש נהג לשסף את גרונן ולהוציא את הקרביים שלהן, ולעיתים אף לקח לעצמו למזכרת כמה איברים.
אותה עת, הרציחות קושרו לאדם אחד אלמוני, והוא זכה לסיקור תקשורתי נרחב בשל רציחותיו האכזריות ואוזלת ידע את המשטרה ללכוד אותו. אך כיום עולות טענות לפיהן אלו היו רציחות שנעשו בידי אנשים שונים, במהלך אירועים שלא קשורים האחד לשני, ואלו נקשרו יחד בשל העדר אמצעים לחקור כהלכה מקרי רצח.