מערכת החינוך בצרפת במבחן זהות: "אפשר להבין את הרוצחים"

ביום חמישי, למחרת הטבח ב"שארלי הבדו", נכנס פ"ר, מורה לציור ואמנות בחטיבת הביניים של בית הספר פרנסואה ויון, לכיתתו כשהוא עצבני במיוחד. בית הספר נמצא בלב מה שנקרא אזור בעל עדיפות חינוך ראשונית, כלומר מאוכלס בעיקר במוסלמים ובאוכלוסייה מתחת לקו העוני, בעיר מילוז שבצפון מזרח צרפת. לפי עדויות התלמידים, המורה השליך את התיק שלו על הארץ, שלף ממנו, ללא כל הסבר, קריקטורה של מוחמד הנראה בה עירום כביום היוולדו, וצעק: "אתם חייבים להסתכל על זה!". כשאחד התלמידים ענה לו: "לי זה מפריע", צעק עליו המורה הנסער: "אני הבוס בקורס שלי. אני המורה כאן. אתה יכול להוציא את הקלצ'ניקוב שלך!".
 

מנהלת בית הספר הזעיקה את הרקטור, שהשעה את המורה לארבעה חודשים והאשים אותו שפעל "באלימות ובלי לנקוט באסטרטגיה פדגוגית". באיגוד המקצועי של המורים בצרפת אומרים כי המורה התנדב מרצונו לעבוד במקום קשה וכי התפרצותו אירעה אחרי ויכוחים מתמשכים, במהלכם הביעו התלמידים הבנה למעשי הטרוריסטים. לכן, הוא החליט לנקוט בפרובוקציה בנוסח "שארלי הבדו". "השעייתו נועדה לקנות שקט תעשייתי", מאשים מזכיר איגוד המורים המחוזי ז'אן מרי קלבן. "בית הספר חושש ממהומות. מצד אחד, באופן רשמי, הם תומכים בערכי הרפובליקה, ומצד שני הם משדרים למורים מסר שלא צריך להתאמץ יותר מדי להגן על הערכים הללו".
 

רקטור האקדמיה של שטרסבורג ז'אן פייר גוז'ון אמר שההשעיה נועדה "להגן על המחנך ועל כלל ציבור המורים". שבוע לאחר מכן הושעתה מתפקידה ה"מ, מחנכת בכיתת י"ב בבית ספר תיכון מקצועי בבוביני, עיר פרבר אדומה ומעוז מוסלמי מצפון לפריז, בעקבות דברים מסמרי שיער שאמרה לתלמידיה לאחר הפיגועים ב"שארלי הבדו" ובמרכול הכשר בפריז. המורה הקדישה את עיקר השיעור שלה בנושא משפט וכלכלה בהוראת המכירות לדיון בפיגועים.
 

עצרת זיכרון להרוגי הפיגועים בצרפת. צילום: רויטרס

כמה מדבריה הוקלטו על ידי תלמיד נדהם, ובהם היא נשמעת מתייחסת לפיגוע ב"שארלי הבדו", מדברת על "השוטר שכאילו נהרג" ומציינת כי "לא הראו לנו את גופותיהם של העיתונאים". "זה ביזנס, זה פוטש כדי לחסל את הדת המוסלמית", אמרה. "הם לכלכו את הנביאים כשהציגו אותם בתור זקנים מכוערים עם כרס". ולבסוף ציינה המורה בפני תלמידיה כי "הדת המוסלמית מרשה להרוג כדי להגן על הדת". לאחר פרסום הדברים, אמרה המורה

להגנתה שהיא "מעולם לא נכנסה למסגד ולא יודעת אפילו איך להתפלל. התלמידים הם שפתחו בדיון".
 

זה לא נגמר. בעיר ליל בצפון המדינה הגישה העירייה תלונה נגד שלוש גננות במערכת החינוך העירונית שסירבו לקחת חלק בדקת הדומייה אחרי הפיגוע ב"שארלי הבדו". אחת מהן הסבירה את מעשיה בכך שמדובר בקונספירציה ושהפיגועים לא היו ולא נבראו. יחד עם זאת אמרה שמעשי רצח שמבצעים מטורפים הם מעשים ש"אפשר להבין אותם". על המדרכה בשדרת הקנבייר בעיר הנמל מרסיי, בילאל, לבוש בחולצת ריאל מדריד, לקח חופש מההכנות למבחני סיום הלימודים, והוא עומד שם ודן בחדשות עם שלושה מחבריו.

"הקריקטורות העליבו את הנביא", הוא אומר. "אנחנו אוהבים אותו פי שלושה מאשר את אמא. אבל למדנו את הקוראן והוא אוסר להרוג". והוא גם יודע מי עומד מאחורי הפיגוע, ואלה ממש לא מחבלים מוסלמים. "המוסד הישראלי עשה את זה", הוא אומר. "אחרי שהאסיפה הלאומית בצרפת הכירה בפלסטין, ישראל רצתה להעניש את צרפת".
 

התלמיד עבדל אסאני מפנה את תשומת הלב לתעודת הזהות ששכח אחד המפגעים. "זה לא נשמע רציני", הוא אומר. דוניה בת ה-15 , תלמידת בית ספר קתולי פרטי, מביעה את עמדתה: "אומרים שאחד האחים קואשי מת מזמן וגופתו נקברה מחוץ לצרפת. איך מת יכול להרוג?"
 

אנזאלי, תלמיד במגמת ספורט, מעיר מצדו בלגלוג ש"זה שיש גם הרוג מוסלמי נועד להפוך את הסיפור ליותר אמין. וזה ששלושת השוטרים ההרוגים הם אחד צרפתי, אחת שחורה ואחד ערבי. זה סמלי". הוא, כמו רבים אחרים, לא מאמין לתקשורת אבל מאמין למה שנכתב בפורומים ובלוגים שונים באינטרנט. תיאוריות הקונספירציה מרחיקות עד להאשמת המדינה, ו"אלה ששולטים בה" באירועים. יש לציין שזו בדיוק המדינה שמממנת להם את החינוך.

בספר "השטחים האבודים של הרפובליקה", שנכתב על ידי המורה ד"ר ז'ורז' בנסוסן, מתואר הבוז למדינה, הסקסיזם והאנטישמיות של תלמידים צעירים בבתי ספר ציבוריים. בספר, שעורר סערה, מתוארת התעללות בתלמידות יהודיות בנות  12 , שספגו גידופים, בהם "זונה יהודייה", ונדרשו להתנצל על יהדותן. על פי הספר, ההנהלה במקרים כאלה מסתפקת בהפרדה בין הניצים ובטשטוש האירועים על מנת לשמור על שקט תעשייתי.

גם ספרים ודוחות אחרים שפורסמו ברוח זו בצרפת הסעירו, עוררו ויכוח, הואשמו בניפוח ובקיפוח ובסוף נשכחו. המורים, שלא מצאו מקום עבודה או מקצוע אחר על רקע הקיצוצים בתקציבי החינוך גם באזורים הבעייתיים, כבר ויתרו על ניסיונות השכנוע או על הטלת משמעת.

"למה אותו כן מצנזרים?" הקומיקאי דיודונה. צילום: רויטרס

יאניס רודר, מורה להיסטוריה בחטיבת הביניים בסן דני שמצפון לפריז, שמשמש גם כאחראי על תוכניות הלימודים במוזיאון השואה בפריז, מספר על תגים הנושאים את המילים "אני סעיד", על שמו של המחבל סעיד קואשי, שאותם נשאו חלק מהתלמידים לאחר הפיגועים. תלמידים אחרים העירו ש"מצנזרים את דיידונה (הקומיקאי האנטישמי, ג"ק) אבל לא את הקריקטוריסטים".

בבית הספר החליטו לזמן לדיון משמעתי אצל המנהל את התלמידים שסרבו לכבד את דקת הדומייה, ילדים בני 11 ־ 12. איזבל לגדק, מורה בתיכון מקצועי בליון, דווקא הניחה לתלמידים שלא רצו "להתייחד בכנות" עם זכר הנרצחים לצאת מהכיתה. "רק עשרה ניצלו את ההזדמנות", היא מספרת בהקלה. מורה לפיזיקה הודה שעשרות תלמידים עזבו את הכיתה, "אבל זה לא מענייני, אני מלמד פיזיקה ולא שעת חברה".
 

למרות תוכנית הלימודים הרשמית, הרי שמורים רבים מוותרים עד כמה שאפשר על לימוד נושאים מעוררי מחלוקת. כך, בכיתות רבות נמנעים מללמד את תיאוריית האבולוציה של דרווין, ובכיתות רבות יותר אין זכר ללימודי השואה, שמעוררים מיד השוואות לגורלם של הפלסטינים ולעתים גם פותחות פתח להכחשת שואה. בשבוע שעבר הביע ראש הממשלה עמנואל וולס את זעמו על כך ושרת החינוך הבטיחה לוודא שזה ישתנה. קל זה לא יהיה. רבים מהמורים מתנחמים בכך שמדובר במיעוט. אבל לעתים זהו מיעוט שמשליט את עמדותיו.

בעיר שאטורו תלמידים הכו באכזריות תלמיד אחר, שהעז לענוד תג "אני שארלי". שרת החינוך נג'אט ואלו־בלקאסם, מדינאית כריזמטית ממוצא מרוקאי, הודתה באסיפה הלאומית ש"בתי הספר הציבוריים לא עמדו במבחן האחדות סביב ערכי הרפובליקה". משרדה מנה כ־־ 200 תקריות חמורות, שבהם היו מעורבים תלמידים שסירבו להזדהות עם האבל. ארבעה מקרים, שהוגדרו כ"חשד להסתה לטרור", הועברו לטיפול המשטרה.

למעשה, כמעט כל הטרוריסטים שהיו מעורבים בפיגועים האחרונים צמחו כאן, במערכת החינוך הציבורית. אותה מערכת המעניקה חינוך חינם לכל אורך הדרך ושנותנת לפחות על הנייר סיכוי שווה לכל הצרפתים (וגם לאלה שאינם בעלי אזרחות צרפתית). אותם טרוריסטים עזבו את מערכת החינוך בשלב זה או אחר, פרט לאלה שהמשיכו בלימודים גבוהים, אחרים עזבו לטובת מדרשות אסלאמיות במסגדים.

לעתים קרובות הם התאספו סביב מטיפים קיצונים ולעתים קיבלו את החינוך האסלאמי בבתי הסוהר. בניגוד למערכות החינוך הפרטיות - הקתולית והיהודית - אין ברפובליקה הצרפתית מערכת חינוך מוסלמית פרטית. בשנים האחרונות נשקלה הקמת מערכת כזו, זאת בעקבות כינון ארגון ייצוגי של המוסלמים בצרפת, אבל התוכנית נתקלת בעיכובים והיסוסים. ילידי צרפת ואלה שהגיעו לכאן בגיל צעיר מקרב האסלאמיסטים, הם, בעצם, תוצר של מערכת החינוך הציבורית.

רבים מהג'יהאדיסטים שימשו כמדריכים חברתיים במוסדות ציבוריים ועירוניים. חלקם נותנים עכשיו ביטוי לכישוריהם בשורות דאע"ש בסוריה. מספר מורים טוענים כעת כי השפעת החינוך הציבורי על עיצוב התודעה של התלמידים המוסלמים אינה גדולה. "הם איתנו עשרה אחוזים מזמנם. בשאר הזמן הם עם המשפחה והחברים", אומר בנימין מריול מתיכון שבמונטריי. מונטריי הוא הפרבר ממנו הגיע המאייר טיניוס, אחד הנרצחים בפיגוע ב"שארלי הבדו", ובו מתגוררים גם ותיקי המהפכנים של מאי 68 ' לצד אוכלוסייה מוסלמית הולכת וגדלה.

"בית הספר לא יכול לפתור את כל בעיות החברה", אומרת מריול. גם המשפחה לא. בסאן פון ליד ליון מספרת קאטל עטוית הצעיף, קתולית שהתאסלמה, שבנה, תלמיד בית ספר יסודי, הכריז אחרי הפיגוע במערכת העיתון "אני שארלי", ואחרי הפיגוע במרכול הכשר "אני קוליבאלי". הוא לא היה צריך לחפש רחוק מדי. אלילם של שונאי היהודים וישראל, הקומיקאי דיידונה, הכריז בעצמו שהוא "שארלי קוליבאלי". ובמילים אחרות, הוא נגד רצח עיתונאים אבל דווקא תומך ברצח יהודים, ובקוליבאלי, המחבל מהמרכול. על דבריו אלה הוא יועמד לדין, אבל בינתיים בית המשפט אפשר לו לקיים את מופעיו שממלאים אולמות בערי השדה מדי ערב.
 

ויש גם צדדים אחרים: סוודה, צרפתיה ממוצא טורקי, שמתגוררת בליון, מספרת שבנה חזר מבית הספר ושאל "למה המוסלמים הם רוצחים?" "הסברתי לו שאין שום אלימות באסלאם והקיצונים מנצלים אנשים שלא מבינים שום דבר", היא מספרת. "אבל אני לא יודעת אם שכנעתי אותו". לדבריה, בנה ובתה של חברתה שאלו אותה, "למה אנחנו חיים כאן ולא במדינה שלנו?". "אבל הרי כולנו אזרחים צרפתים", היא אומרת בזעזוע.
 

תרופת הפלא הצרפתית לכל נגעי העדתיות היא החילוניות, שבה מתגאה צרפת מאז הפרדת הדת מן המדינה ב־ 1905 . אבל המאה ה- 21 , שבה מתחזקת הזהות הדתית, דורשת תשובות והתאמות שעדיין לא נמצאו.