מקורבת לממשל אובמה: "נאום נתניהו פוגע קשות בתמיכה בכם"

"ארצות הברית נאבקת בטרור צבאי כבר 12 שנים רצופות בחלק הזה של העולם, והפיקה לקחים. לדעתי היום אנחנו כבר יודעים איך עושים את זה נכון. כניסה מאסיבית והשתלטות על שטח לא פותרת דבר, כי השטח הזה הופך אחר כך לבסיס חתרני נגדך, כפי שראינו בעיראק למשל. כשהסגנו את הכוחות מעיראק, המציאות הפוליטית התמוטטה.

מול דאע"ש צריך להפעיל כוח צבאי בחוכמה. צריך להבין את המציאות הפוליטית ואי אפשר לעשות את זה בלישיתוף השחקנים האזוריים. זה לא יעבוד. לשלטונות של המדינות והממשלים באזור צריך להיות תפקיד ראשי במאבק הזה. עד שלא יושג קונצנזוס בין השחקנים האזוריים אי אפשר יהיה להשיגתוצאות ראויות, כי בסופו של דבר לשותפים האזוריים יש הרבה יותר השפעה על השטח ועל היום שאחרי".

"אני מבלה הרבה זמן במפרץ ומדברת עם הרבה מנהיגים במפרץ. אני חושבת שהרבה מהם מרגישים שהם נלחמיםבאחים המוסלמים והם נלחמים באיראן".

"אני חושבת שהמערכה נגד דעא"ש מתחילה להצליח. ראינו כמה הישגים חשובים, ובראשם קובאני. למאבק הזה מוקדשים הרבה מאוד משאבים, ויש חיל אוויר קואליציוני שפועל ללא הרף. דאע"ש נהדף אחורה והתנופה של הארגון הזה נעצרה. זו עובדה, וזו הצלחה צבאית. הם לא מתפשטים יותר והיכולת שלהם להמשיך להחזיק את בארות הנפט ואת המערכת הכלכלית שלהם פחתה.

"נכון, זה עדיין לא מספיק וכאן אנחנו מגיעים לאתגר הפוליטי. נניח שאתה סעודי, ואתה מבועת מדאע"ש ורוצה להדוף אותו, אבל אם אתה מחליש את דאע"ש אתה מחזק את הנשיא אסד, ומבחינת הסעודים אסד הוא בעיה קשה כי הוא דחה את הגורמים המתונים בעולם הערבי שניסו לסייע לו להיפתח למערב ולהתמודד עם המרד.

"אז הסעודים חשים נבגדים מול אסד, שהוא בכלל בעל ברית של איראן, האויבת הגדולה שלהם, ויש כוחות קרקע איראניים בתוך סוריה וחיזבאללה נלחם שם, ולכן בסוף היום עבור הסעודים מלחמה בדאע"ש מחזקת את איראן, חיזבאללה ואסד, והם צריכים לתמרן בין כל העולמות האלה, וזה לא פשוט. כן, דאע"ש בראש סדר העדיפויות עבור ארה"ב, אבל כשמדובר בשחקנים האזוריים זה הרבה יותר מסובך".

"אני לגמרי מבינה את האטרקטיביות של האמירה הזו בעיניים ישראליות. תחת אסד האב ואסד הבן הגבול עם סוריה היה הכי יציב ושקט. אבל אספר לך סוד: בשאר אסד איבד שליטה על שטחים רבים של סוריה הרבה לפני המרד ב-2011 . אזורים כורדיים של המדינה הוזנחו. אומנם לא היה שם מרד מזוין, אך התושבים לא קיבלו דבר מהממשל ובוודאי לא היו נאמנים לו. שבטים ערבים לאורך הגבול הרגישו שהממשל מתפורר. זה לא אומר שהם היו מצליחים להפיל אותו, כי אסד היה מוכן ועדיין מוכן להשתמש בכוח אדיר כדי לסכל זאת. 

"אני חושבת שקשה לראות מצב שבו אסד יכול להשתלט בחזרה על סוריה. אם הוא שורד זה יהיה באחת משתי דרכים: או שהוא יהיה חלק מפשרה רב-צדדית וכואבת עם המורדים, או שהוא יהיה נשיא של ממשלה שולית ששולטת על חלק קטן מסוריה הגדולה. האם האופציה להחזיר את השעון למה שהיה, להחזיר את סוריה ההיא לשלטון אסד ולהחזיר את היציבות קיימת? זה לא היה ממש יציב לפני האביב הערבי, וזה לא יכול להיות יציב היום".

בואי נדבר על הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו. מי אשם בשפל חסר התקדים של היחסים ביניהם?

"אני לא בטוחה שהיחסים בין המדינות בשפל כזה. בהיבטים הדיפלומטיים, המודיעיניים והמסחריים, היחסים הבילטרליים יציבים וחזקים יותר היום מבתקופות אחרות. השגריר דן שפירו, בנאומו בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, סקר את הדברים האלה, ולא רק בהיבט הכלכלי. זו לא רק שאלה של מספרים. ברמה היומיומית יש שיתוף פעולה ופגישות אינטנסיביות בין ישראלים ואמריקאים. בהתחשב באיומים שאנו מתמודדים איתם באזור, זה חיוני ואני מקווה שזה אפילו יתרחב".

"יש בעיה בין המנהיגים". אובמה ונתניהו. צילום: רויטרס

"מצד אחר, יש בעיה מבחינת היחסים בין שני המנהיגים. אפשר לחזור לנקודת ההתחלה במערכת הבחירות שבה זכה אובמה בנשיאות הראשונה, כאשר תהיות הועלו לגבי ברק אובמה ויחסו לישראל. אני לא חושבת שהתהיות היו מבוססות על משהו אמיתי, אבל הן היו שם הרבה זמן.

"אפשר לחזור לפגישה הראשונה ביניהם בבית הלבן, כשהצד האמריקאי הרגיש שנתניהו מטיף לו מוסר, והצד הישראלי מרגיש לחץ כבד מדי בסוגיית ההתנחלויות. כך שיש פערים פוליטיים. כשיש רצון טוב ויחסים אישיים טובים בין מנהיגים, נוצר אמון ואפשר לגשר על פערים מדיניים. הבעיה היא שעכשיו יש בעיקר איבה שגורמת לכך שקשה מאוד לגשר על הפערים האלה.

"אם אתה קורא חלק מהדיווחים, למשל רק בשבוע האחרון באשר לשאלת המשא ומתן עם איראן, מהצד של הממשל זה נשמע כאילו ישראל הזיזה את השערים של המשחק בעודו מתנהל, באשר למטרת המשא ומתן להרחיק את איראן מהפצצה למשך שנה אחת. עכשיו ראש ממשלת ישראל אומר שזה לא מספיק טוב, ומהדברים האלה אפשר להבין שהממשל הבטיח שקיפות מלאה ופתאום משך את השטיח מתחת לדיאלוג.

כך שכל ההאשמות משני הצדדים רק מוסיפות לחוסר האמון ולמרירות ומקשות על גישור הפערים הרציניים. אבל אני לא חושבת שזהו משבר שלא ניתן לתיקון. אני חושבת שהיחסים חשובים מדי לשני הצדדים וניתן לשקם אותם".

בינתיים, במקום שיקום, אנחנו שומעים שארצות הברית ממדרת את ישראל מפרטים על המשא ומתן עם איראן. ישראל נזרקה מהחדר בכל הקשור לסוגיה האיראנית. 

"מלכתחילה ישראל אינה חלק מהמו"מ עם איראן, שמתנהל על ידי המעצמות. השאלה היא איך הממשל משתף פעולה עם ישראל לגבי מה שקורה בתוך החדר. צריך להבין שישראל לא יכולה להיות בתוך החדר במו"מ הזה, ולכן הישראלים כל כך לחוצים, כי הם תלויים לגמרי ביחסיהם עם המדינות המעורבות במשא ומתן ובעיקר ארצות הברית. התלות המוחלטת הזו באמון ובכוונות הטובות של האמריקאים גורמת ללחץ הזה, ולכן כשהם לא מקבלים תמונה מלאה והשקיפות לא מוחלטת זה מוסיף למתח.

"בשלב הזה חשוב להבין שעוד אין עסקה עם איראן. אבל צריך להבין גם את הפרספקטיבה האמריקאית. ארצות הברית מנהלת את המשא ומתן הזה על כמה וכמה לוחות משחק בו־זמנית. יש משא ומתן עם האיראנים, יש משא ומתן עם הפ 1+5 , יש משא ומתן בין הקואליציה שלנו לממשלות אירופאיות, מזרח אסיאתיות, דרום אסיאתיות, ויש משא ומתן שלנו מול בעלות הברית שלנו באזור - ישראל, סעודיה, מצרים ואחרות.

ארה"ב צריכה לאזן בין כל לוחות המשחק בו־זמנית ולנסות לשמור על אחדות הקואליציה הבינלאומית נגד איראן כי רק הקואליציה הזו הביאה אותנו עד הלום. עדיין אין עסקה. "לכל זה צריך להוסיף שגם הישראלים משחקים בכמה מגרשים, בינלאומי ומקומי, כי ישראל הולכת לבחירות.

כאשר התחום המקומי הישראלי, ברמה הפוליטית, מתערב בסוגיה הזו או מסכן את הקואליציה הבינלאומית שהוקמה, לכולנו יש בעיה וכולנו מפסידים, ולכן אני מודאגת כרגע, כי שם אנחנו נמצאים וזה מצב מסוכן".

יש בישראל תיאוריית קונספירציה שלפיה עסקה עם איראן עלולה להוביל למצב שהאמריקאים מחליפים את ישראל באיראן והופכים אותה לבעלת הברית הראשית באזור, תוך זניחת בעלות הברית המסורתיות כמו ישראל, מצרים וסעודיה.