עץ ספגטי וביקורים של חייזרים: המתיחות המפורסמות בהיסטוריה

איש פילטדאון

בשנת 1912 הייתה הקהילה המדעית נחושה למצוא הוכחות שמוצא האדם מהקוף ולאתר את מה שידוע כ״החוליה החסרה״, הקשר האחרון בין האדם לקוף שיניח באופן סופי את הדעת. ואז הגיעו דיווחים שבעיירה פילטדאון בדרום אנגליה, אדם בשם צ׳ארלס דוסון, עורך דין וחוקר מאובנים חובב, מצא את הפרס הגדול - גולגולת עם תיבת מוח של אדם ולסת של קוף.

הצטרף אליו ארתור סמית וודוארד, שעבד במחלקה לגיאולוגיה של המוזיאון הבריטי בלונדון, ויחד הם הציגו את הממצאים המרגשים שלהם לעולם. הקהילה המדעית געשה ורחשה, אבל רבים טענו שהדבר לא ייתכן, כי לא נמצאו שרידים אחרים שתמכו בקיומו של אדם קדמון כזה. למרות זאת, וודוארד ודוסון הצליחו לרשום את התגלית, שקיבלה את השם Eoanthropus Dawsoni (איש השחר של דוסון, בתרגום חופשי) או בפשטות - איש פילטדאון.

רק ב-50,1953 שנה מאוחר יותר, הסתבר שהגולגולת הייתה מזויפת: בעוד תיבת המוח הייתה בת יותר מ-50 אלף שנה, הלסת הייתה בת כמה עשרות שנים והולחמה לחלק העליון בעזרת חומרים כימיים שונים. חוקרים הסיקו שהיא שייכת לאורנגאוטן. עד היום לא יודעים מי האחראי למתיחה. מזל שמאז הצליחו למצוא הוכחות אמיתיות לטענות של דרווין.

 הנס החכם

בתחילת המאה ה-20 וילהלם פון אוסטן - מורה למתמטיקה, מאמן סוסים ואדם מעט מסתורי - הסתובב ברחבי גרמניה עם הסוס המופלא שלו, הנס. אוסטן טען שהנס יודע לספור ומסוגל לפתור חידות מתמטיות ולענות על שאלות אריתמטיות. אם למשל היה נשאל כמה שווה 2+9, היה רוקע בפרסה שלו את התשובה. הנס גם ידע לקרוא גרמנית ולהשיב לשאלות כמו ״מה השעה?״. הקהל נדהם, והסוס הנבון הפך לתופעה מפורסמת.

צילום מסך

אבל ב-1907 חקר הפסיכולוג אוסקר פפונגסט את הנושא לעומק וגילה שהנס לא באמת יודע לספור, אלא פשוט היה מגיב לשפת הגוף של הקהל. התברר שהקהל היה שרוי במתח עד שהנס הגיע לתשובה הנכונה, וכך ידע הסוס מתי להפסיק לרקוע ברגליו. כאשר הסוס היה מבודד ולא ראה בני אדם, הוא לא ידע לספק את התשובות הנכונות. כך נולד מושג בשם ״אפקט הנס החכם״, שלפיו החוקר משפיע על תשובתו של הנחקר, בלי שהחוקר יהיה מודע לכך. במקרה הזה לא מדובר ממש במעשה תרמית, משום שאוסטן באמת האמין שהנס ידע לספור ולקרוא, אבל האמת הייתה הרבה פחות קסומה, לצערו.

אי שם בשנות ה-70 החלו חקלאים באנגליה לדווח על תופעה משונה: מעגלי תבואה שנוצרו בן לילה בשדותיהם יוצרים צורות ענקיות ומרשימות, מושלמות ומדויקות, לפעמים בגודל של 50 מ״ר ויותר, שאפשר באמת להעריך רק מהאוויר. במלים אחרות, טובות מכדי להיות מעשה ידי אדם. המסקנה המתבקשת הייתה ברורה - חייזרים קפצו לבקר בכדור הארץ, והחליטו להשתמש בשדות חיטה כדי להעביר מסרים למין האנושי ולתקשר איתנו.

צילום מסך

מדענים ועיתונאים איבדו את העשתונות מסביב לסוגיה. רק בשנת 1991 התגלה שמי שבאמת עמד מאחורי התופעה המסתורית הם שני חובבי מתיחות, דאג באוור ודייב קורלי, שיצרו את המעגלים באמצעות חבלים ומקלות. הם הציגו את עצמם כאמנים והסבירו שהרעיון נולד במקרה בערב אחד, כשחלפו על פני שדה חיטה.

מדהים לראות כמה שנים וגלגולים מתיחה יכולה לשרוד, והמקרה הזה הוא אחד מיוצאי הדופן שבהם. בשנת 1822 אדם בשם סמואל ברט אדס רכש מכמה מלחים יפנים את מה שנראה כגופתה של בתולת ים (ראש בצורת קוף, מכוסה שיער, וחלק תחתון שדמה לזנב דג) בסכום מופקע של 6,000 דולר. את הגופה הביא לאנגליה והוריש אותה לבנו, וזה מכר אותם ב-1842 למוזס קימבל. קימבל לקח אותם לניו יורק והציג אותם בפני אשף המתי¬חות המפורסם, פי.טי ברנום, שידע לזהות מסחטת כסף.

בתולת הים מפיג'י. צילום מסך

ברנום שכר את הגופה במחיר של 12 וחצי דולר לשבוע והציג אותה לציבור בטענה שהיא התגלתה על ידי ד״ר ג׳יי גריפין, שהיה בכלל לוי ליימן, השותף של ברנום. ברנום הצליח אפילו להציג את בתולת הים ב- American Museum of Natural History. בשנות ה-60 של המאה ה-19 נטען שהגופה נהרסה בשריפה במוזיאון של ברנום, אבל חוקרים מאוניברסיטת הארוורד חשפו כמה שנים מאוחר יותר ששיירי הגופה נמצאים אצלם ושהיה מדובר בזיוף - לא הייתה זו בתולת ים, אלא גופת קוף שפשוט נתפרה לגוף דג.

 

הטורקי

בשנת 1769, הרבה לפני שאפשר היה לשחק שחמט מול המחשב, הברון האוסטרי-הונגרי וולפגנג פון קמפלן מאוד רצה להרשים את הקיסרית האוסטרית מריה תרזה, אז הוא הציג בפניה את ״הטורקי״ - רובוט יוצא דופן שמסוגל לשחק שחמט ולהביס את רוב המוחות האנושיים. הרובוט נראה כמו בובה הלבושה כאדם טורקי (ומכאן שמה), כשמתחתיה תיבה גדולה שעליה מונח לוח שחמט.

צילום מסך
 

במשך 80 שנה היה ״הטורקי״ אחת התופעות הטכנולוגיות המרהיבות. הוא סייר ברחבי אירופה והצליח להביס בשחמט אפילו את נפוליאון בונפרטה ואת בנג׳מין פרנקלין. ב-1854 נהרס ״הטורקי״ בשריפה, ואז התגלה המנגנון המתוחכם של המכונה, שלמעשה אפשר לאשף שחמט להתחבא בתוך התיבה ולהפעיל את הרובוט.

ב-1995 יזם בריטי בשם ריי סנטילי הציג לעולם סרטון מפעים באיכות ירודה, שבו נראית נתיחה שלאחר המוות המבוצעת בגופתו של חייזר. סנטילי טען שהסרטון צולם ב-1947 ליד רוזוול, ניו מקסיקו, לאחר שעב״ם התרסק שם, ושהצלם היה צלם צבאי שביקש להישאר אנונימי. הסרטון בן 17 הדקות נראה אותנטי באופן מטריד, ושודר בכל רחבי העולם ובמהדורות החדשות, כשהוא גורף הררי רייטינג ואפילו זוכה לספיישל דוקומנטרי ברשת פוקס.

נחיתת החייזר. צילום מסך

אולם ב-2006, בסרט דוקומנטרי אחר, הודה סנטילי שהסרטון היה מזויף ושהוא בסך הכל צילם ״שחזור״ של סרטון מקורי אחר שרכש מצלם צבאי ב-1992; אלא שהסרטון המקורי נהרס כתוצאה מהלחות והחום ולא היה ניתן להשתמש בו, כך שלא הייתה לו ברירה אלא לביים שחזור. סנטילי הודה שהחייזר יוצר על ידי פסל מקומי, ג׳ון המפריס, שגילם גם את אחד המנתחים בסרטון. חלקי הגופה של החייזר הורכבו מקרבי עופות, מוח של כבש וריבה.

ולסיום, הנה מתיחה שנעשתה במיוחד לכבוד ה־1 באפריל, אשר נחשבת עד היום לאחת המתיחות המוצלחות בהיסטוריה. ב־1957 תוכנית התחקירים ״פנורמה״ של רשת BBC שידרה כתבה על זן מיוחד של עץ ספגטי מיוחד בשווייץ, שפירותיו הם, כצפוי, ספגטי. בכ-תבה נראו משפחות קוטפות בקציר ספגטי מוצלח במטע ספגטי, והקריין ריצ׳רד דימבלבי, המוערך והרציני בדרך כלל, אפילו הסביר שבאירופה חוששים מפני קרה שתפגע בקציר הספגטי המשובח. לבסוף הסבירו לצופים שהם יכולים להניח ספגטי אחד בקופסת שימו-רים של רסק עגבניות, ולקוות שגם להם יצמח עץ ספגטי. שמונה מיליון אנשים צפו במשדר המיוחד הזה, והרשת הוצפה אחר כך במאות שיחות טלפון סקרניות לגבי העץ המיוחד.