המרדף האחרון: רשימת הנאצים המבוקשים של מכון ויזנטל הולכת ונגמרת

קאם לא היה קשיש תמים, אלא רוצח שניצב במקום החמישי ברשימת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר של מכון שמעון ויזנטל. הוא הצליח להתחמק שוב ושוב מזרועות הצדק, ולטעון שהמרדף אחריו אינו צודק כלל וכלל. ״אני אדם טוב, מעולם לא עשיתי משהו רע״, טען בראיון נדיר שהעניק ל-BBC לפני שבע שנים.

קצין האס־אס שנולד בקופנהגן וקיבל מידיו של אדולף היטלר את צלב האביר על ״פעולה החלטית במיוחד בקרב נגד האויב״ בעקבות פעילותו נגד המחתרת בדנמרק, בנוסף לאותות הצטיינות נוספים, היה מבוקש על רציחתו באוגוסט 1943 של קרל הנריק קלמנסן, עורך עיתון דני, ועל גניבתו של מרשם האוכלוסין שאפשר לכוחות הנאציים לעצור 500 מיהודי דנמרק ולגרש אותם למחנות הריכוז וההשמדה.

קאם היה אחד משלושה בני אדם שהואשמו ברצח של קלמנסן, שנורה למוות אחרי שיצא נגד פרסום פרו־נאצי, אולם רק אחד מהם נתפס והוצא להורג אחרי המלחמה. קאם עצמו, שהורשע בהיעדרו על ידי בית משפט בדנמרק, הצליח לחיות בשלווה בשם בדוי בגרמניה המערבית, שם גם קיבל אזרחות ב־1956, והמשיך להשתתף בכינוסים של יוצאי אס־ אס ולשמור על קשר עם בכירים נאצים.

לאורך השנים, גם אחרי שנחשפה זהותו, נחקר קאם בחשד למעורבות ברצח וטען כל העת כי מדובר בהגנה עצמית, ושירה בקלמנסן רק אחרי שהוא כבר נהרג מהירי של שותפיו. על אף הגרסאות הסותרות בעדויותיו, דחו בתי המשפט במינכן את דרישותיה של דנמרק ושל המוסדות המשפטיים של האיחוד האירופי להסגירו, בטענה שעל המקרה חל חוק התיישנות, או שיש ספק לגבי מעורבותו של קצין האס־אס ברצח.

במכון ויזנטל לא הסתירו את מורת רוחם מכך שקאם לא שילם על מעשיו. ״העובדה שסורן קאם, רוצח נאצי שכלל לא הביע חרטה, מת כאדם חופשי, היא כישלון איום של רשויות המשפט בבוואריה״, אמר מנהל המכון בירושלים, ד״ר אפרים זורוף, בהודעה שפרסם. ״קאם היה צריך לסיים את חייו האומללים בכלא, בין אם בדנמרק או בגרמניה. הכישלון לגרום לו לשלם על מעשיו רק יעודד את היורשים הנוכחיים של הנאצים להמשיך בדרכו״.

מותו של קאם מחק שם נוסף מרשימת המבוקשים הנאצים השנתית, שלפי מכון ויזנטל אינה כוללת דווקא את הפושעים הנאצים שביצעו את הפשעים החמורים ביותר, אלא את מי שיש סיכוי סביר להעמיד אותם למשפט על מעשיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה.

כמו קאם, לא מעט מהשמות שהופיעו ברשימה לאורך השנים סיימו את חייהם מבלי ששילמו על פשעיהם. ביניהם אפשר למצוא את אלואיס ברונר, שהיה יד ימינו של אדולף אייכמן ומצא מקלט בסוריה עד מותו לפני כחמש שנים בגיל 98; את ״דוקטור מוות״ ממחנה הריכוז מאוטהאוזן, אריברט היים, שרק לפני שלוש שנים התברר כי מת במצרים בשנת 1992; את לאסלו צ׳אטרי שהיה מבוקש על רצח של 15 אלף יהודים בהונגריה ומת בשנת 2013 לפני שהחל משפטו; ואת איוון קלימון, שמת במישיגן ביוני שעבר בעודו ממתין להסגרה לגרמניה על רצח וגירוש אלפי יהודים בגטו לבוב.

זורוף. "העובדה שקאם מת אדם חופשי היא כישלון של רושיות המפשט". צילום: יוסי זמיר, פלאש 90 
 

מי שהועמד למשפט אבל מעולם לא הספיק לשבת בכלא על פשעיו היה איוון דמיאניוק. ב־1988 הוא נידון למוות בתום משפט בירושלים שקבע כי הוא ״איוון האיום״, אחד השומרים האכזריים במחנה ההשמדה טרבלינקה, אולם בית המשפט העליון ביטל את ההרשעה ב־1993 מחמת הספיק. דמיאניוק שוחרר

ושב לארה״ב, שם התגורר מאז 1952. בשנת 2009 הוא הוסגר לגרמניה והועמד לדין על סיוע לרצח של עשרות אלפי יהודים בעת ששימש שומר במחנה ההשמדה סוביבור. גם הפעם המשפט הסתיים בהרשעה והוא נידון לחמש שנים בכלא, אולם במרץ 2012, עוד לפני שהחל שלב הערעור, מת דמיאניוק, ובית המשפט במינכן קבע כי הרשעתו אינה תקפה.

נכון להיום, מונה רשימת המבוקשים הנאצים של מכון ויזנטל שישה שמות:

1. גרהרד סומר (93). מבוקש על מעורבות בטבח של 560 בני אדם בכפר סנטאנה די סטזמה באיטליה באוגוסט 1994. לפני עשר שנים הרשיע בית משפט באיטליה אותו ומעורבים נוספים וגזר עליו מאסר עולם, אולם סומר ממשיך להתגורר בבית אבות בהמבורג מבלי שהרשויות בגרמניה מנהלות נגדו הליכים משפטיים.

2. ולדימיר קטריוק (93). היה מפקד פלוגה אוקראינית שמבוקש על חלקו בטבח בכפר קאטין בבלארוס במרץ 1943, שבו נרצחו קרוב ל־150 בני אדם.
מאז 1951 הוא מתגורר בקנדה ועד כה לא הוגש נגדו כתב אישום.

3. האנס ליפשיס (95). שירת במחנה אושוויץ והואשם בכך שנטל חלק ברצח של אלפי בני אדם, מרביתם יהודים. הוא גורש מארה״ב לגרמניה ב־1983, אך נעצר רק לאחר 20 שנה. הוא הודה ששהה באושוויץ, אך טען כי שימש במחנה כטבח. בית המשפט בדרום־ מערב גרמניה החליט שלא להמשיך בהליכים אחרי שקבע כי ליפשיס סובל משיטיון מתקדם ולכן אינו כשיר.

4. אלגימנטס דיילידה (94). הורשע בבית משפט בליטא בשנת 2006 במעצר של 12 יהודים שניסו להימלט מגטו וילנה ובהסגרתם לידי הנאצים, שהוציאו אותם להורג. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, אולם השופטים קבעו כי ״אינו כשיר מבחינה רפואית לרצות את עונשו״ וכי אינו מהווה סכנה לציבור, ולכן הוא שוחרר מבלי לשבת בכלא.

5. תאודור שזהינסקי (91). חשוד ששימש כמפקד יחידת אבטחה של האס־ אס במחנות ריכוז בגרמניה, בפולין ובאוקראינה והשתתף ברדיפת יהודים. על אף שאזרחותו האמריקאית, שאותה קיבל בראשית שנות ה־50, בוטלה והרשויות האמריקאיות ניסו לגרשו, אף מדינה לא הסכימה לקבל את שזהינסקי, שעדיין שוהה בארה״ב.

6. הלמוט אובלנדר (91). מבוקש בגין חברותו ביחידת חיסול נאצית (איינזצגרופן) שפעלה בדרום אוקראינה ובחצי האי קרים ורצחה כ־23 אלף בני אדם, מרביתם יהודים. בשנת 2012 החליט בית משפט פדרלי בקנדה לשלול את אזרחותו של אובלנדר אחרי שבעבר היא בוטלה והושבה לו מחדש. אובלנדר, שטוען כי גויס ליחידה הנאצית בכפייה, ממשיך להילחם על השבת אזרחותו ולאחרונה האשים כי הממשלה מנהלת נגדו ״רדיפה אכזרית״.

מלבד רשימת המבוקשים, מפעיל מרכז ויזנטל את תוכנית ״הזדמנות אחרונה״ שיצאה לדרך בשנת 2002 והושקה מחדש בסוף 2011. במסגרת הפרויקט - שפועל בגרמניה, אוסטריה, פולין, רומניה, הונגריה, קרואטיה, ליטא, לטביה ואסטוניה - מוצע פרס של 10,000 יורו לכל מי שיספק מידע שיוביל למעצר ולהרשעה של פושעים נאצים ומשתפי פעולה.

הגיל לא עוצר

על אף שסורן קאם הצליח לסיים את חייו בשלווה בגרמניה בלי שבתי המשפט הורו על הסגרתו למולדתו דנמרק על מנת שיעמוד לדין על פשעיו, נחשבת גרמניה בשנים האחרונות למדינה המובילה בתחום העמדתם לדין של פושעים נאצים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במשפטו המתוקשר של דמיאניוק.

בשנת 2013 הכריז קורט שרים, שעומד בראש המשרד המרכזי לבירור פשעי הנאצים בגרמניה, כי זוהו 37 בני אדם, בהם שלוש נשים, ששירתו במחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, ו־30 מתוכם מתגוררים בגרמניה, והמליץ לרשויות התביעה במדינות השונות בגרמניה לנקוט נגדם צעדים משפטיים.

עדות להצלחת המהלך צפויה להגיע בהמשך החודש, עם פתיחת משפטו של מי שזכה לכינוי ״רואה החשבון של אושוויץ״, אוסקר גרונינג (93), בעיר לינבורג שבצפון גרמניה. גרונינג, שלכאורה אסף מזומנים מהמזוודות של יהודים שהגיעו למחנה ושלח אותם למטה האס־אס בברלין, מואשם בסיוע לרצח של לפחות 300 אלף מיהודי גרמניה שנשלחו לאושוויץ בין מאי ליולי 1944.

בעבר, לא הכחיש גרונינג כי ידע על המתרחש במחנה. ״ראיתי את תאי הגזים. ראיתי את המשרפה. ראיתי את האש. הייתי על הרמפה כאשר התרחשו הסלקציות. אני רוצה שתאמינו שהפשעים האלה התרחשו כי הייתי שם״, אמר בראיון לתוכנית תיעודית של ה-BBC לפני עשר שנים.

עם זאת, בראיון אחר ל״דר שפיגל״, הבהיר כי אינו רואה את עצמו כמשתף פעולה. ״הייתי מתאר את התפקיד שלי כבורג קטן בגלגל שיניים״, אמר. ״אם אתם רוצים לתאר את זה כאשמה, אז אני אשם, אבל לא מרצוני. מבחינה משפטית, אני חף מפשע״.

זורוף העריך כי אם גרונינג לא ימות או יחלה במהלך המשפט, הוא צפוי להיות מורשע. ״חשוב לציין שהוא פושע המלחמה הנאצי היחיד שאני זוכר שהודה למעשה בפשעי השואה, אבל הוא לא הודה באשמה״, אמר צייד הנאצים המפורסם בראיון שהעניק השבוע ל״בולטימור פוסט־אקזמינר״.

בפברואר מסרו הרשויות במדינת צפון ריין־ווסטפליה כי גבר בן 93 צפוי לעמוד לדין לקראת סוף השנה על סיוע לרצח של 170 אלף בני אדם, אחרי שהתגלה ששימש כשומר באושוויץ־בירקנאו בין ינואר 1942 ליוני 1944. פרקליטו של האיש, ששמו לא נמסר, טען כי הוא אכן נשלח למחנה אושוויץ 1, אולם לא היה קרוב למתקני ההשמדה בבירקנאו.

במקביל, הודיעה התביעה בהמבורג כי הילדה מישניה (93) נחקרת בחשד ששימשה שומרת של האס־האס במהלך ״מצעד המוות״ ממחנה הריכוז גרוס־רוסן למחנה העבודה גובין, שבו נספו כ־1,400 בני אדם. בשיחה עם ה״די ולט״ הכחישה מישניה שידעה על המתרחש. ״הו, לא עשיתי שום דבר. הייתי במטבח״, אמרה.

חקירותיו של שרים לא נעצרות בגבולות גרמניה. בסוף השבוע שעבר נמסר כי התובע הגרמני יגיע לאקוודור על מנת לבחון מסמכי ארכיון שנמצאים ברשות משרד החוץ, ואשר אמורים לחשוף פרטים על פושעים נאצים שהצליחו להגיע למדינה הדרום אמריקאית בתום המלחמה.

על אף שמדובר במשפטים מורכבים נגד אנשים בערוב ימיהם, יותר מ־70 שנה אחרי שהפשעים בוצעו, הן שרים והן זורוף מבהירים כי הם נחושים להשלים את משימתם ולרדוף את הפושעים הנאצים. ״אנחנו חייבים את זה לקורבנות ולבני משפחותיהם״, אמר שרים לפני כחודשיים. ״אני רוצה לעשות את העבודה שלי היטב, גם אם נדרש לכך זמן רב. המתים ובני המשפחות של המתים זכאים ללא פחות מאשר עשיית הצדק״.

״הזמן שחלף בשום אופן לא מעלים את אשמת הרוצחים״, הוסיף השבוע זורוף. ״גיל מבוגר לא צריך להגן על אנשים שביצעו פשעים אכזריים כאלה. יש לנו חובה כלפי הקורבנות למצוא את האנשים שהפכו אותם לקורבנות. כל משפט חדש מעלה את המודעות הציבורית לגבי השואה, ושולח מסר שהאנשים האלה עדיין חייבים לשלם על פשעיהם. זה גם מסייע לנו בקרב נגד הכחשת השואה. יותר מכך, אלה האנשים האחרונים על פני כדור הארץ שראויים לסימפתיה, כי לא הייתה להם כיל סימפתיה לקורבנות שלהם, שחלק היו אפילו מבוגרים יותר מכפי שהם כיום״.