המחזה שנצפה מעל מרכז קטלוניה לפני כחודשיים הזכיר מראות שכאילו נלקחו מסרטי סוף העולם. ענן כתום ענק ודחוס נע לאטו בשמיים ואילץ את הרשויות בשש עיירות להורות ל־66 אלף התושבים להסתגר מיד בבתיהם, מחשש שמדובר באיום על בריאותם. ״זה לא משחק״, הדגישו שירותי החירום הספרדיים, ״אל תעמידו את עצמכם בסכנה כדי לצלם את הענן בחוץ״.



כעבור שעות ספורות הוסרה ההתרעה, כאשר התברר כי הענן אינו רעיל ורק עשוי לגרום לעקצוצים בעיניים ובאף. הסיבה להיווצרות הענן, כך הסבירו הרשויות, נבעה מטעות אנוש: עובדים במפעל בעיירה איגואלדה ערבבו בטעות שני משלוחים של תחמוצת חנקן וכלור ברזלי וגרמו לפיצוץ. בניגוד לחששות המוקדמים, האירוע הסתיים בפציעתם הקלה של חמישה בני אדם.



בעוד בספרד יכלו לנשום לרווחה, תרתי משמע, עבור תושבי פרבר קינגסקיה שבעיר דודו בחבל הונאן שבסין לא יכולים יותר מ־1,500 תושבים לשאוף אוויר נקי כבר שנים ארוכות. הפרבר נמצא בצלו של אזור תעשייה גדול שפועל כבר שנים ארוכות, וכולל תחנות כוח, מפעלים כימיים ומפעלי פחם שפולטים כמויות אדירות של מזהמים.



בתחילת השנה דיווח אתר החדשות הסיני ״העיתון״ כי בקרב יותר מ־60% מ־200 המשפחות שמתגוררות בקינגסקיה יש אדם שחלה בסרטן, ובמרבית המקרים מדובר בגברים בגילים 32־74. על כן, לא פלא שכבר לפני 11 שנה זכה הכפר דימוזו ששוכן בקינגסקיה לכינוי ״כפר האלמנות״, אחרי שהתברר שקרוב ל־20 גברים מתו בתוך שלוש שנים.



אם זה לא מספיק, מתברר שגם הילדים בקינגסקיה סובלים מרמות גבוהות של עופרת בדם, פי שלושה מהמותר. קאנג מין, אביו של ילד בן 3, שבדמו התגלו 310 מיקרוגרם של עופרת בכל ליטר - בניגוד לתקן של פחות מ־100 מיקרוגרם - סיפר כי בנו הפך להיפר־אקטיבי ובעל מזג אלים כתוצאה מהחשיפה לחומר המסוכן.
מקרה דומה מספק הכפר טאויואן, אף הוא בחבל הונאן. לפי החשד, לפחות עשרה מקומיים מתו מסרטן שנגרם מפליטת מזהמים ממפעל אלומיניום לתוך הנהר הסמוך, שמשמש להשקיית השדות החקלאיים. ״הסביבה הייתה פעם כל כך יפה״, כתב העיתון ״בייג׳ינג ניוז״ בדצמבר שעבר. ״בשנת 2001 המפעל החל בייצור כשהוא פועל על קרקע ששטחה גדול מקילומטר רבוע, ורמות הזיהום הגבוהות גרמו לטראומה שיהיה קשה להתאושש ממנה״.
מדובר רק בשניים מבין מאות כפרים ברחבי סין שלפי ההערכות סובלים מרמות גבוהות של תחלואה בסרטן כתוצאה מפליטת מזהמים ממפעלים תעשייתיים. אלה הקורבנות האמיתיים של מהפכת התיעוש שעברה על סין במשך עשורים, ובה הרשויות שמו דגש על צמיחה כלכלית במקום על טובתם של המקומיים.
אבל בשנים האחרונות נראה שמתחיל להתחולל שינוי, גם אם עדיין אטי. בפברואר אשתקד תקפו תושבים מהכפר באהא שבחבל יונאן בדרום־מערב סין את מפעל המתכת המקומי, פגעו במשרדים ובציוד והתעמתו עם כוחות המשטרה. ״אנחנו מתגוררים בסמיכות למפעל במשך 14 שנה. אנחנו חיים בתוך אבק כמעט מדי יום ולא יכולים למכור את האורז שלנו ומוצרים אחרים״, אמר אחד המפגינים, הואנג ליאנגדנג. ״אנחנו צריכים לחיות״.

במפלגה הקומוניסטית - במיוחד בזמן כהונתו של הנשיא ומזכ״ל המפלגה שי ג׳ינפינג שנכנס לתפקידו לפני שנתיים -הבינו שהמחאה הציבורית עלולה להתגבר, וגם להגיע לדרישות נוספות שיכולות לאיים על יציבותו של השלטון, ומיהרו להגיב. במרץ 2013 הודיעה הוועדה לפיתוח לאומי ולרפורמה על הכוונה לפנות 21 אזורים תעשייתיים מיושנים, ובמהלך 2014 נסגרו באזור בייג׳ינג קרוב ל־400 מפעלים מזהמים בתחומי חומרי בניין, זכוכית, יציקה וריהוט.
 
בנובמבר שעבר הכריזו שי ונשיא ארה״ב, ברק אובמה, כי הגיעו להסכם היסטורי על צמצום פליטת גזי החממה המזהמים ב־15 השנים הקרובות. ״אנחנו הולכים לנקוט יד ברזל כלפי כל מי שיפר ויהרוס את המערכת האקולוגית או את הסביבה, בלי שום יוצאים מן הכלל״, הכריז שי במהלך מפגש עם חברי פרלמנט מחבל ג׳יאנגקסי בחודש שעבר.
 
המבחן של סין רק בראשיתו, ומומחים ותושבים עדיין מטילים ספק ביכולתו של השלטון בבייג׳ינג לממש את ההצהרות השאפתניות, הן בשל הבירוקרטיה שעדיין מסורבלת מאוד, והן משום שיש לא מעט רשויות מקומיות שחוששות לאבד את כספי המסים שהן מקבלות מאותם מפעלים מזהמים. אבל אם שי ג׳ינפינג, שנחשב למנהיג שכבר החל לאכוף את מרותו על דרגי המפלגה הקומוניסטית, יצליח להגשים את חזונו הסביבתי, זו תהיה בשורה מעודדת לא רק עבור תושבי הרפובליקה העממית של סין, אלא עבור כל כדור הארץ.
 
הורג יותר מאיידס
 
מקרי התחלואה בכפרים בסין, כמו הדוח המטריד של משרד הבריאות מהשבוע שעבר על מקרי הסרטן בקרב תושבים באזור חיפה, מעידים על המחיר הכבד שמשלמים מי שמתגוררים בקרבת אזורי תעשייה. לפי הדוח לשנת 2014 של מכון בלאקסמית והצלב הירוק שווייץ, זיהום תעשייתי גרם ליותר מ־8.9 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם, ו־8.4 מיליון מתוכם הם במדינות המתפתחות, כמעט פי שלושה ממספר קורבנות המלריה, או פי 14 ממספר המתים מאיידס.
 
״מרבית האנשים לא ימותו״, הזהירו מחברי הדוח. ״במקום זאת, הגוף והמוח של כ־200 מיליון בני אדם עלול להיפגע, לעתים באופן בלתי הפיך, בשל חשיפה לעופרת, כספית, כרום, קוטלי מזיקים ומגוון כימיקלים אחרים באלפי אתרים רעילים. זיהום יכול לצמצם תוחלת חיים -בכמה מהמקומות המזוהמים ביותר בעולם תוחלת החיים יכולה להיות עד 45 שנה״.
 
גם ארגון הבריאות העולמי של האו״ם סיפק נתונים קשים. לפי דוח שפורסם במרץ אשתקד, 3.7 מיליון בני אדם מתו מזיהום אוויר בלבד בשנת 2012, 88% מתוכם במדינות המתפתחות. מדובר בקפיצה של פי שלושה לעומת 2008, אז עמד מספר הקורבנות על 1.3 מיליון בני אדם.
 
״הסיכונים מזיהום אוויר אדירים כעת יותר מכפי שחשבו או הבינו קודם לכן, במיוחד בכל הנוגע להתקפי לב ולשבץ״, הסבירה ד״ר מריה ניירה, מנהלת המחלקה לבריאות הציבור בארגון הבריאות העולמי בזמן פרסום הדוח. ״מעטים הסיכונים שיש להם השפעה כה אדירה על הבריאות העולמית כיום כמו זיהום אוויר. הראיות מצביעות על הצורך בפעולה מתואמת לנקות את האוויר שכולנו נושמים״.
 
בסוף השנה יתכנסו נציגי מדינות העולם בפריז לוועידה מכרעת של האו״ם על גיבושה של אמנה מחייבת לצמצום פליטת גזי החממה, אשר נועדה לא רק לעצור או לפחות לצמצם את השפעות ההתחממות העולמית על כדור הארץ, אלא גם להילחם בתופעת הזיהום התעשייתי. לנוכח המחאה הגוברת נגד מפעלי התעשייה במפרץ חיפה השבוע, בדקנו כיצד פועלות חלק ממדינות העולם על מנת לצמצם את הזיהום התעשייתי בתחומן.

 מפעלים באזור חיפה. צילום: באסל עווידאת, פלאש 90


• • •
 
הסוכנות להגנת הסביבה (epa) בארה״ב היא הסמכות הפדרלית לאכיפת החוקים הסביבתיים, ובראשם החוק למניעת זיהום והחוק לאוויר נקי שנועד לצמצם את זיהום האוויר. במקביל גם המדינות עצמן מקדמות תקנות וחוקים משלהן שנועדו לצמצם את הזיהום ממפעלים תעשייתיים.
 
בחודש שעבר הגיעו הסוכנות הפדרלית ומשרד המשפטים להסדר עם חברת קונטיננטל קרבון שמייצרת פחמן שחור - אבקה שמשמשת לייצור צמיגים, גומי ופלסטיק - בעקבות הפרות של תקנות סביבתיות. במסגרת ההסדר, הסכימה החברה להשקיע 98 מיליון דולר בשיפור אמצעי הפיקוח למניעת זיהום, ובנוסף היא תשלם קנס בגובה 650 אלף דולר שיחולק עם אוקלהומה ואלבמה, שגם בתחומן היא פועלת. עוד 550 אלף דולר היא תשקיע בפרויקטים סביבתיים שנועדו לצמצם את ההשפעות הבריאותיות של זיהום האוויר.
 
המאבק הסביבתי הוא אחד מיעדי המדיניות המרכזיים של ממשל אובמה, שבין השאר קבע לראשונה מגבלות על רמות פליטת דו־תחמוצת הפחמן ממפעלים חדשים וקבע כי תחנות כוח יחויבו לצמצם את פליטת הפחמן ב־30% עד 2030. אבל כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן ניצב הנשיא מול התנגדות רפובליקנית: בחודש שעבר פנה מנהיג הרוב בסנאט, מיטש מקונל, למושלי המדינות, וקרא להם להתעלם מהתקנות לצמצום הפליטה בטענה שמדובר במהלך בלתי חוקי שיפגע בכלכלה. בינתיים, כך נראה, מרבית המושלים לא ממהרים להיענות לקריאה.
 
המשבר הכלכלי שממשיך לפקוד את האיחוד האירופי מקשה על קידום תוכניות למאבק בזיהום האוויר התעשייתי, שעלויותיו לפי הסוכנות הסביבתית האירופית הגיעו ב־2012 לסכומי עתק של 59־189 מיליארד יורו. עם זאת, האיחוד מחזיק במדיניות מקיפה, שקובעת יעדים מגבילים ביותר לגבי כמות המזהמים שמפעלים יכולים לפלוט לאוויר, ומדינות שאינן אוכפות את התקנות על מפעלים בתחומן נאלצות לעמוד בפני הליכים משפטיים.
 
בחודש שעבר הפנתה הנציבות האירופית את בריטניה לבית המשפט בשל אי צמצום הפליטה מתחנת כוח בוויילס, ובפברואר החליטה הנציבות לבקש מבית המשפט להטיל על סלובניה קנס בסך 9,000 יורו ליום עד אשר תמלא את ההנחיה להבטיח כי כל המתקנים התעשייתיים בתחומה פועלים עם רישיון ואינם מסכנים את בריאות הציבור.
 
הודו ידעה את האסון התעשייתי הכבד ביותר בהיסטוריה בלילה שבין 2 ל־3 בדצמבר 1984, כאשר גזים רעילים שמשמשים לייצור של קוטל חרקים דלפו ממכל אחסון במפעל הדברה בבעלות אמריקאית בעיר בופאל. אף שהגרסאות הרשמיות הן ש־3,500 בני אדם נספו משאיפת הגזים, ההערכות הן שמניין הקורבנות עמד על כ־10,000 הרוגים -אלפים נוספים מתו בשנים שלאחר מכן ומאות אלפים סבלו ממחלות שהתפתחו כתוצאה מהחשיפה לרכיבים המסוכנים. רק ב־2010 נידונו שמונה נאשמים בחברה שהפעילה את המפעל לשנתיים מאסר.
 
האסון עורר מודעות לסכנות הזיהום מצד מפעלים תעשייתיים הן מצד הרשויות והן מצד הציבור. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר הייתה המאבק הממושך שקיימו תושבים בעיר וראנסי שבמדינת אוטר פרדש נגד מפעל של חברת קוקה קולה, אחרי שהאשימו אותו בזיהום המים ובפליטת רכיבים רעילים. בשנת 2006 נערכה הפגנה במשך שלושה חודשים, ובמהלכה קיימו התושבים שביתת רעב. אולם רק ביוני שעבר הורו הרשויות במדינה על סגירת המפעל.
 
חודשיים לאחר מכן החליטו הרשויות הסביבתיות במדינת הריאנה שבצפון הודו לסגור מפעל כימי אחרי שבדיקות אימתו את טענות התושבים כי הוא משחרר גז כלור שמזהם את האוויר והמים מדי יום. ״התרגלנו לשאוף אוויר מלוכלך. הם גם חפרו בור בתוך המפעל, ובגללו מי השתייה זוהמו ורבים מהתושבים חלו״, סיפר אחד התושבים, אמית קומאר.
 
בימים אלה מתקיים מאבק בין תושבי הכפר טאקור שבמדינת מהרשטרה במערב הודו לבין הבעלים של קבוצת מפעלי תעשייה שפועלים באזור. המקומיים טוענים כי המפעלים פוגעים באיכות חייהם בשל זיהום מתמשך, ואילו הבעלים גורס כי בנייני המגורים הוקמו ללא אישור באזורים תעשייתיים בשנים האחרונות, ולכן האחריות חלה על מי שהתירו את הבנייה. בעוד הוועדה המדינתית לפיקוח על הזיהום בוחנת את הטענות ההדדיות, התושבים נאלצים להמשיך לשאוף את האוויר המזיק.
 
״קל לבעלי המפעל ולרשויות להעביר את הכסף ביניהם, אבל למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר עם הבריאות שלנו?״, תהה התושב נישית בהנדרי. ״אנחנו צריכים להתמודד עם רמות בלתי אנושיות של זיהום אוויר באזור, ומישהו צריך לעצור את זה. אנחנו נמתין לבדיקה של הוועדה לפיקוח על הזיהום. אם לא תתקיים אף פעולה, נפנה לערכאות גבוהות יותר. כל מה שאנחנו רוצים הוא סביבה טובה יותר שבה נוכל לחיות ולגדל את הילדים שלנו״.
 
לאמירה האחרונה יצטרפו בוודאי גנם תושבי מפרץ חיפה וכל מי שחי ליד מפעלי תעשייה.