ב־7 ביולי 1255 רעדה האדמה בנפאל, הרסה בתים ומקדשים והותירה 30 אלף קורבנות -שליש מתושבי עמק קטמנדו - בהם המלך אבהיה מאלה, מראשוני בניה של שושלת ששלטה בנפאל במשך 400 שנה, ושמורשתה משפיעה על המדינה עד היום. 760 שנה חלפו, ובנפאל הייתה רעידת אדמה עזה נוספת, ששוב הותירה שובל אדיר של הרג והרס.
לורן בולינג׳ר, מהוועדה לאנרגיה אטומית של צרפת, הציג לפני כחודש בפני האגודה הגיאולוגית של נפאל ממצאי מחקר שהתבסס על שתי רעידות האדמה ההיסטוריות, ואשר עמד להפוך למציאות מצמררת.
בולינג'ר וצוותו חפרו שוחות לאורך קו השבר שחוצה את נפאל ממערב למזרח והשתמשו בשברי פחם כדי לתארך את התקופה שבה זז קו השבר לאחרונה. התוצאות לימדו את המדענים כי התזוזות התרחשו בשתי רעידות אדמה - הראשונה בשנת 1255 והשנייה בינואר 1934, אז רעש בעוצמה 8.1 השאיר 17 אלף קורבנות, בהם גם שתיים מבנותיו של המלך טריבוהן.
לפי המחקר של בולינג׳ר, רעידת האדמה של 1934 הייתה תוצאה של התפרצות העומס שיצר הרעש של 1255 בקטע השבר שנמצא מערבה לו, שם היה מרכז הרעש הבא. בשל כך, הוא הזהיר כי מאחר שיש הקבלה בין הרעידות, הרי שבתוך פרק זמן של כ־80 שנה צפויה רעידה עזה מערבה משם. התחזית התגשמה שבועיים לאחר מכן, עם רעידת אדמה בעוצמה 7.8, שהתרחשה ב־25 באפריל והותירה יותר מ־8,000 הרוגים.
אחרי הרעידה הזהיר בולינג'ר כי עדיין לא מדובר ברעידה הגדולה האמיתית שמצפה לנפאל, מאחר שעדיין אצורה אנרגיה רבה בקרקעית האדמה שרק מחכה להשתחרר בעוצמה, ככל הנראה קרוב יותר לעיר פוקארה, השלישית בגודלה במדינה, צפונית־מזרחית לקטמנדו. ״חישובים מוקדמים מעריכים שהרעידה בעוצמה של 7.8 כנראה לא הייתה גדולה מספיק על מנת להתבקע כל הדרך אל פני הקרקע, ולכן יש
סבירות שעוד מתח אצור שם ואנחנו כנראה צפויים לרעידת אדמה חזקה נוספת, מערבית ודרומית למוקד הרעש הזה, בעשורים הקרובים״, אמר בולינג׳ר ^bbc אחרי הרעידה לפני כשלושה שבועות.
השבוע שוב רעדה האדמה בנפאל, הפעם בעוצמה של 7.3, אבל זו לא הייתה התממשות האזהרה של בולינג'ר, מאחר שהמוקד היה מזרחית למרכז הרעש הקודם. לפי אפטימיוס לקאס, פרופ' לגיאולוגיה מאוניברסיטת אתונה, הרעידה לא הייתה רעש משנה של האירוע של סוף אפריל, אלא אירוע סיסמי חדש לחלוטין שצפוי להיות בעל השלכות דרמטיות בהמשך.
״עוד חלקים של הלוח הטקטוני התבקעו ברעידה של יום שלישי. כאשר זה קורה, האנרגיה בתוך כדור הארץ מועברת לבקעים סמוכים. ההשפעה היא שגם הם צפויים להתבקע בהמשך, כתוצאה מרעידות אדמה אחרות״, הסביר לקאס לאתר יורוניוז. ״אנחנו נראה עוד רעידה באזורים המזרחיים, בכיוון בנגלדש, שתיגרם מאותו סוג של בקע. זה אומר שיהיו רעידות אדמה חזקות דומות, אבל אי אפשר לומר מתי זה יקרה״.
הרעידות ממזרח וממערב הן תוצאה של מיקומה של נפאל, שלרוע מזלם של התושבים ממוקמת על אחד מקווי השבר המורכבים ביותר בכדור הארץ. בדיוק מתחת לנפאל נמצא המפגש בין הלוח הטקטוני ההודי לבין הלוח האירו־אסייתי, אולם בניגוד לקווי שבר טיפוסיים, שבהם המפגש בין הלוחות גורם להיפרדות, במקרה הזה המפגש לפני כ־70 מיליון שנה גרם לכך שהלוח ההודי הרים את הלוח האירו־אסייתי, וכך נוצר רכס הרי ההימלאיה. המגמה הזאת, של תנועת הלוח ההודי צפונה, נמשכת בקצב שנתי של חמישה סנטימטרים, ומעמיסה עוד אנרגיה על קו השבר עד שמגיעות רעידות אדירות כמו אלה שראינו בחודש האחרון.
המפגש היפני
יותר מ־12 שעות אחרי הרעידה השנייה בנפאל, הזכירה גם יפן שהיא יושבת על צומת דרכים סיסמי מרכזי. רעש אדמה בעוצמה של 6.8 שהתרחש מול החוף הצפון־ מזרחי של המדינה הורגש באזורים רבים, כולל בבירה טוקיו, אולם לא גרם לנפגעים או להרס נרחב.
הסוכנות הגיאולוגית היפנית ציינה כי ככל הנראה מדובר ברעש משנה של רעידת האדמה העזה ביותר שפקדה את המדינה -הרעש בעוצמה 9.0 ב־11 במרץ 2011, שעורר את גלי הצונאמי האדירים ששטפו את החוף המזרחי של המדינה. קרוב ל־18 אלף בני אדם נספו באסון הטבע הכפול, שהוביל גם לאסון גרעיני בשל הזיהום הרדיואקטיבי שגרמה פגיעת הגלים במתחם הכורים בפוקושימה.
״רעידת האדמה של 2011 הייתה כל כך עצומה עד שרעידות המשנה שלה עדיין נמשכות״, אמר יוהיי הסגאווה מהסוכנות היפנית, שהזהיר כי עוד רעידה עלולה להתרחש בשבוע הקרוב. ״אם זה יקרה מתחת לפני הים, זה יכול לעורר צונאמי״, אמר.
הרעש של 2011, כמו הרעידה השבוע, הוא תוצאה של החיכוך שנוצר כאשר הלוח הטקטוני של האוקיינוס השקט (הפסיפי) נלחץ מתחת ללוח אוחוצק - שמתפרש מהחלק המזרחי ביותר של רוסיה ועד החלק הצפון־מזרחי של האי הונשו, הגדול והמרכזי באיי יפן - שלעתים נחשב לחלק מהלוח הטקטוני של צפון אמריקה.
דרומה משם נכנס הלוח הפסיפי גם מתחת ללוח הטקטוני הפיליפיני, והמפגש הזה יצר את הארכיפלג של איי בונין (אוגסווארה), שמוכרים גם בשם ״איי גלפגוס של המזרח״ והוכרזו כאתר מורשת עולמי על ידי סוכנות א ונסק״ח ואם זה לא מספיק, מערבה משם יש עוד מפגש לוחות, הפעם בין הלוח הפיליפיני ללוח האירו־אסייתי, המתפרש על שטח שנע מטייוואן ועד דרום האי הונשו.
עם מציאות כזו, שבה המדינה יושבת על כל כך הרבה לוחות טקטוניים שלא נחים לרגע ומשחררים באופן תכוף את האנרגיה שגורמת לרעידות אדמה חזקות, אין פלא שתרגולים קבועים להישרדות בזמן רעשי אדמה הם חלק בלתי נפרד מהשגרה המקומית, כבר מגיל צעיר. בבתי הספר הציבוריים נערך תרגיל בכל חודש ואפילו בגן החיות של טוקיו יש אימונים שנתיים מחשש שרעידה תביא לבריחתן של החיות המסוכנות.
צונאמי קטלני
כמו יפן, גם אינדונזיה ממוקמת בצומת פעיל ומרכזי נוסף עם לא פחות מארבעה לוחות שנפגשים בסביבתה. מרביתו של ארכיפלג האיים, ובעיקר סומטרה וג׳אווה, יושב על לוח סונדה שנחשב לקצה של הלוח האירו־אסייתי. ממערב נמצא המפגש בין הלוח ההודי והלוח האוסטרלי, שעד לפני כשלושה מיליון שנה היוו יחידה אחת. ובצפון־מערב סומטרה נמצא לוח בורמה שנחשב גם הוא לחלק של הלוח האירו־ אסייתי.
תנועת הלוחות והמפגשים ביניהם, הן בחיכוך והן בדחיקה כמו בהרי ההימלאיה, הם שהפכו את רעידות האדמה לחלק מהמציאות השגרתית של התושבים המקומיים באינדונזיה וסיפקו כמה מהרעשים החזקים ביותר בהיסטוריה.
ב־26 בדצמבר 2004, יממה אחרי חג המולד, רעדה האדמה מול החוף המערבי של צפון סומטרה בעוצמה של 9.1, אחת משלוש הרעידות העזות ביותר מאז תחילת המאה ה־20, וזאת אחרי שהלוח ההודי נכנס מותחת ללוח בורמה. הרעש האדיר יניד גלי צונאמי שהגיעו לכל מדינות האוקיינוס ההודי, החל מאינדונזיה והודו ועד סומליה וקניה, והותיר קרוב לרבע מיליון קורבנות.
חלפו יותר משבע שנים וב־11 באפריל, בתוך שעתיים, התרחשו כמעט באותו אזור שתי רעידות אדירות, הראשונה בעוצמה של 8.6 והשנייה בעוצמה של 8.2. הפעם, הגורם היה החיכוך בין הלוח ההודי ללוח האוסטרלי, אולם בניגוד לרעידה של 2004, לא נגרמו גלי צונאמי משמעותיים ונרשמו עשרה הרוגים בלבד.
גם דרומה משם, ליד ג׳אווה, לא ממש שקט בשל התנועה של הלוח האוסטרלי מתחת ללוח סונדה. ביוני 1994 נרשמה רעידת אדמה בעוצמה 7.8, ביולי 2006 הגיע הרעש לעוצמה 7.7, באוגוסט 2007 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 7.5, ובספטמבר 2009 עוצמתה של הרעידה הייתה 7.0.
אסון הצונאמי הוביל להקמת מערכת התרעה בינלאומית נגד גלי הענק בכל רחבי האוקיינוס השקט, ולמרבה המזל, עד כה היא הצליחה למנוע אסונות דומים במקרים המועטים שבהם רעידות האדמה אכן עוררו את גלי הים. למרבה הצער, עדיין לא פותחה המערכת - ואפילו לא האפליקציה - שתוכל גם להתריע מראש על מועד הרעידה הבאה, שבטוח תגיע.
סרט אסונות
הוליווד מתמחה בסרטי אסונות, אבל כולם בלוס אנג׳לס יודעים שיש סיכוי גדול שבוקר אחד - או בכל שעה אחרת של היום - החיים שלהם יהפכו לסרט אסונות מציאותי, כאשר תפקוד את האזור ״הרעידה הגדולה״ שתגיע לעוצמה של 8.0 לפחות. מדעני השירות הגיאולוגי האמריקאי ציינו לפני חודשיים כי הסיכוי לרעידה כזו ב־30 השנים הבאות עומד על 7%, וזאת לעומת הערכה של 4.7% לפני שבע שנים. עם זאת, רעידות בעוצמה של 6.7 ומעלה צפויות לפגוע באזור בתדירות של 6.3 שנים, לעומת פער של 4.8 שנים בהערכה הקודמת.
מי שאחראי לאי השקט הזה הוא קו השבר של סן אנדראס, אשר מהווה את נקודת המפגש בין הלוח הפסיפי לבין הלוח הצפון אמריקאי ומשתרע בשלושה מקטעים לאורך כ־1,300 קילומטר בקליפורניה. עיקר החשש מופנה לעבר המקטע הדרומי - שנע מפארקפילד שבמחוז מונטריי ועד ימת סלטון, דרומית־ מזרחית ללוס אנג׳לס - מאחר שהוא לא שחרר אנרגיה מאז 1690, אז התרחש רעש בעוצמה של 7.7.
הרעש העז ביותר שהפיק שבר סן אנדראס התרחש ב־18 באפריל 1906 בשעה 5:12 לפנות בוקר, עם רעידה בעוצמה של 7.8. 3,000 בני אדם נספו באסון, בניינים התמוטטו, קווי מתח ומים התפוצצו וצינורות גז התבקעו וגרמו לשריפות ענק. ״בתוך שעה העשן של הבעירה בסן פרנסיסקו היה כמו מגדל שנראה למרחק של אלפי מיילים״, תיאר הסופר ג׳ק לונדון. ״במשך שלושה ימים ולילות המגדל הזה כיסה את השמיים, מחשיך את היום וממלא את הארץ בעשן״.
התסריט שסיפקו מדעני השירות הגיאולוגי לרעידה הבאה בהחלט יכול להוות בסיס לשובר קופות. ב־10:00, בעיצומה של שעת העומס של הבוקר, מתחילה הרעידה ליד ימת סלטון ונעה צפונה לאורך קו השבר הדרומי. כעבור חצי דקה מתחילים בניינים ישנים לקרוס, פורצות שריפות ומתפרקים חלקים מהכביש הבין־מדינתי 10, שמחבר בין מערב ארה״ב למזרחה.
חולפת עוד דקה וגם הכביש הבין־מדינתי 15, שנע מצפון לדרום, סופג פגיעות קשות, בעוד רכבות מתחילות ליפול מהמסילות. עוד דקה וחצי עוברות, ומיליוני התושבים בלוס אנג׳לס מתחילים להרגיש את הרעידה למשך 55 שניות.
חצי דקה לאחר הרעידה מתרחש רעש משנה בעוצמה 7.0, הראשון מבין סדרה של רעשים שיורגשו בימים ובחודשים הבאים וישפיע גם דרומית לגבול, במקסיקו. ההערכות הן כי הרעידה העזה תגרום ל־1,600 דליקות ענק ותביא לנזק של עד 100 מיליארד דולר.
האיום האמיתי
את רעידת האדמה שהתרחשה ב־27 באפריל בעמק החולה לא ניתן היה להרגיש מסיבה פשוטה: היא הייתה רק בעוצמה של 2.3. זו הייתה רק דוגמה קטנה לעשרות רעידות שמתרחשות באזור בכל שנה בעוצמה קלה ביותר שאינה מפריעה לסדר היום השגרתי של תושבי האזור.
אבל אף אחד לא יכול להבטיח שהשקט היחסי הזה יימשך עוד זמן רב. עמק החולה שוכן על קו השבר הסורי־אפריקאי, אשר מפריד בין הלוח הערבי ללוח האפריקאי ונע מדרום טורקיה ובקעת הלבנון, דרך עמק הירדן והערבה ועד טנזניה ומוזמביק.
השבר היה אחראי לכמה מרעשי האדמה העזים ביותר שהורגשו בארץ ישראל. במאי־ יוני 1201 נהרגו אלפי בני אדם, ושכם וצפת נהרסו ברעידה בעוצמה משוערת של 6.6. באוקטובר 1759 גרמה רעידה בעוצמה של 6.3 למותם של כ־200 איש ונרשם נזק רב בצפת, בטבריה ובעכו. חלפו 78 שנה, ובינואר 1837 נהרגו אלפים בצפת ובטבריה ברעש בעוצמה 6.6, וחומות העיר טבריה קרסו.
90 שנה לאחר מכן, ב־11 ביולי 1927, נרשמה רעידת האדמה החזקה האחרונה, שהגיעה לעוצמה של 6.25, והותירה מאות הרוגים ונזק עצום בירושלים, בטבריה, בשכם וברמלה. ״אודיעהו כי האסון הנורא לא פגע בנפשותינו. רק הבית אשר ישבנו בו התמוטט, והעירייה צוותה לצאת מדירתו במשך עשרים וארבע שעות, מפני הסכנה״, כתב הסופר ש״י עגנון לידידו, שלמה זלמן שוקן.
המדענים מזהירים בכל הזדמנות כי מדי 80 שנה בממוצע מתרחשת רעידת אדמה גדולה בישראל, ומאחר שעברו כמעט 88 שנה מאז הרעש המסיבי האחרון, נראה שהתחזית עלולה להתרחש בכל רגע. למרבה הצער, הרשויות ממשיכות לטחון מים בדיונים חוזרים ונשנים על המוכנות לקראת רעידת האדמה, והדוחות מזהירים שיש עוד עבודה רבה, אבל בינתיים לא נעשה הרבה. עיקר תשומת הלב מופנית לעבר איומים אחרים, שעדיין לא ברור עד כמה הם יתממשו בשנים הקרובות. חומר למחשבה: כמות האנרגיה שמשתחררת ברעידה בעוצמה 7.0 שוות ערך לפיצוץ של 1.8 מגה טון חומר נפץ, בעוד עוצמתה של פצצה גרעינית רגילה היא עשרות עד מאות קילוטון של חומר נפץ.
אם נקבל את ממצאיו של בולינג׳ר, שהעידו כי ניתן לדעת איפה יהיו רעידות אדמה, אבל עדיין לא ברור מתי הן יתרחשו בדיוק, אז כדאי להתייחס ברצינות לאזהרותיהם של המדענים כי הולך וקרב היום שבו תהיה פה רעידת אדמה אמיתית, ולא רק כמטאפורה לפרשות שחיתות בפוליטיקה ובעולם אכיפת החוק אצלנו. ועדיף שעה אחת קודם, ולא בוועדת החקירה שאחרי.