"עברה עלינו פה תקופה מאוד דרמטית. השנתיים האחרונות היו קשות מאוד, אבל אני לא מאלה שמרימים ידיים", אומר שגריר ישראל בצרפת, יוסי גל, שמסיים בימים אלה קרוב לחמש שנות כהונה באחת התקופות הסוערות ביותר בצרפת וביחסיה עם ישראל.
"גם אם לא תהיה חזרה לתור הזהב של שנות ה־50 וה־60, כשבאתי לכאן היה לי חלום להחזיר עד כמה שאפשר קצת מהאינטימיות הזאת. סוף שנת 2013 היה פנטסטי מבחינתי, לראות את הנשיא הולנד מתקבל בכבוד ובידידות בישראל. ואז הגיע לכאן הטרור, הגיעה האנטישמיות, ותקופת צוק איתן לא הייתה קלה. אבל למרות זאת, יש עדיין הרבה מה לעשות כאן. עכשיו אנחנו יוצאים מן התקופה הקשה. בספטמבר יבואו לישראל שני שרים צרפתים, לאחר שתקופה ארוכה לא היו ביקורים כאלה".
גל, שפורש ממשרד החוץ לתפקידו החדש כסגן נשיא האוניברסיטה העברית לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, הרבה יותר נינוח ושבע רצון כעת מאשר בתחילת תפקידו, כשהיה קורבן להתקפה מעל דפי אחד העיתונים בארץ. נועדה, לדבריו אז, לחסל איתו חשבונות ישנים ולכן במסגרתה הדליפו, למשל, תיאורים ארוכים ששלח על ביקוריו בקהילות היהודיות שבאו, לדברי מקטרגיו, על חשבון דיווחים בתחום המדיני. עוד טענו אותם מקורות כי גל לא גילה ידע ומיומנות בתחום המדיני, בין היתר בגלל חוסר שליטה מלאה בשפה הצרפתית. כמו כן, עלו נגדו טענות על הסכמתו להכנסתם של שני ספרי תורה, מתנת הקהילה היהודית, ללשכתו של ראש משלחת משרד הביטחון דאז, האלוף יוסי בן חנן, כדי להקים שם לכאורה בית כנסת. "אני ממש לא יודע מה עלה בגורלם של ספרי התורה האלה", אומר גל היום. "מכל מקום, לא הפכנו את השגרירות לבית כנסת". גם היום הוא עומד מאחורי סגנון דיווחיו המודלפים, שלפי אותה התקפה דאז, "הביך חלק מעמיתיו". "תמיד חשבתי שלצד הדיווחים היבשים יש מקום וחשיבות להסברי רקע ולתיאורי צבע. ואני, מה לעשות, אוהב לכתוב ויודע לכתוב", הוא עונה לתיאורו אז כ"שגריר בלוגר".
כתבו עליך שאורך נאומיך בצרפתית לא עלה על חמש דקות, שקראת אותם מהכתב ושמפגשיך עם העיתונות ועם גורמים מדיניים נערכו, ברובם, באנגלית, אך אני יכול להעיד שהצרפתית שלך נשמעת ללא דופי.
"ערב סיום התפקיד התבשרתי שממשלת צרפת החליטה להעלות אותי לדרגת מפקד בלגיון הכבוד (עיטור גבוה יותר מזה של אביר לגיון הכבוד, אות ההצטיינות הבכיר בפרוטוקול הצרפתי - ג׳׳ק). בשבועיים האחרונים הוזמנתי לסבב ביקורי פרידה אצל הנשיא, ראש הממשלה, שרי החוץ והפנים, נשיא הפרלמנט. כולם ביקשו להיפרד ממני. כל זה מהווה הכרה בחשיבות היחסים עם ישראל בצד הערכה אישית לאופן שבו מילאתי את תפקידי ומעיד על יחסי חיבה אישיים שהתפתחו. בתקופה הזאת היו עשרות ביקורים בדרג בכיר, כולל ביקור ראש הממשלה נתניהו בצרפת וביקור הנשיא הולנד בישראל. עשרות מושבי דו-שיח מדיני ואסטרטגי בין ישראל וצרפת. קיימתי מאות פגישות מדיניות. עמיתי לצוות המעולה של השגרירות ואני שלחנו אלפי דיווחים בכל הנושאים המדיניים שעל הפרק: הנושא הפלסטיני, הגרעין האיראני, דאע"ש והמלחמה בטרור. ערכנו מאות תדרוכים. נשאתי נאומים, לפעמים ארוכים מאוד, הופעתי בפני ועדות החוץ של הסנאט והאספה הלאומית. כתבתי שישה מאמרים בעיתונים החשובים ביותר בצרפת ונתתי ראיונות לכל אמצעי התקשורת החשובים. לעמדתנו הייתה נוכחות מכובדת בתקשורת בתקופה הקשה של מבצע צוק איתן".
"שיח פתוח״
גל, בן 65, מוותיקי משרד החוץ, החל את הקריירה שלו ב-1975 ומאז כיהן בשורה של תפקידים מרכזיים במשרד, שהאחרון שבהם לפני מינויו בפריז היה כמנכ"ל משרד החוץ. לפני כן שימש מנהל לשכת שגריר ישראל בארצות הברית, שגריר ישראל בהולנד, סמנכ"ל הסברה במשרד החוץ, משנה מדיני למנכ"ל ועוד. לפי עוד טיעון של משמיציו, הוא הגיע לצרפת במקרה, לאחר ששר החוץ דאז אביגדור ליברמן ביקש למצוא לו משרה מכובדת כשרצה להיפטר ממנו בתפקיד המנכ"ל. אבל גל, שביקש את המשרה, אומר כי היה מדובר בחלום חייו. "תמיד רציתי לשרת בצרפת והייתי חשוף מנעורי לתרבות הצרפתית. בני דורי גדלו עליה. צרפת הייתה הרפרנס כמעט בכל תחום", הוא אומר. "כחייל אני זוכר שכמעט כל חיל האוויר היה צרפתי. ולפני כן כילדים הלכנו לסרטים של אלן דלון, ז׳אן פול בלמונדו ולואי דה פינס. המוזיקה ששמענו הייתה של הקומפניון דה לה שנסון ואדית פיאף.
על מערכת היחסים בין ישראל וצרפת אומר גל: "אנחנו חולקים עם צרפת ערכים משותפים של דרך חיים, חופש ודמוקרטיה, ובתקופה זו אנחנו ניצבים מול אתגרים זהים: מלחמה בהקצנה, מלחמה בטרור. כשאני מסכם לעצמי את השנים האלה, ברור לי שצרפת היא מדינה חשובה לישראל בתור חברה קבועה במועצת הביטחון, אחד משני עמודי התווך של האיחוד האירופי, בית לקהילה היהודית הגדולה בעולם אחרי ארצות הברית וישראל, ובשנים האחרונות קהילת יהודי צרפת בישראל הופכת להיות אחת הקהילות המשמעותיות. לא במקרה יש כאן שגרירות כל כך גדולה עם נציגויות כמעט לכל משרדי הממשלה. יש דברים שגורמים לי סיפוק רב בצרפת, למשל פריחת התרבות הישראלית שהיא אולי השגריר הטוב ביותר: שנה אחרי שנה סופרים ישראלים זוכים כאן בפרסים חשובים. מוזיקאים ישראלים ממלאים אולמות. הקולנוע הישראלי מוקרן וזוכה להערכה. שיתוף הפעולה המדעי ושיתוף הפעולה הכלכלי: יוזמה שאני מאוד גאה בה היא ימי החדשנות צרפת־ישראל שנערכים לסירוגין בצרפת ובישראל. זאת בצד הנושא המרכזי, שהוא העשייה המדינית. יש לנו עם צרפת הרבה דיאלוגים אינטימיים בנושאים האסטרטגיים והאזוריים. חנכנו פה לפני כמה שבועות דיאלוג בין שתי המדינות בנושא האנטישמיות, שחשוב מאוד לנוכח מה שקורה פה בשנתיים האחרונות, ושיתוף פעולה חשוב בתחום השירות הציבורי. בסך הכל, יש פוטנציאל אדיר לקדם את היחסים האלה ולשגרירה עליזה בן נון (שגרירת ישראל לשעבר בבודפשט - ג״ק) שתחליף אותי יהיה הרבה מה לעשות״.
מספרים על מתח ששורר ביחסי ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא הולנד, וגם הנשיא לשעבר סרקוזי כינה את נתניהו "שקרן" לפני תום כהונתו.
״אני לא מתרשם כל כך מהדיבורים על המתחים. יש שיחות קבועות בין פרנסואה הולנד לבנימין נתניהו שאנחנו מארגנים. ביקורו של הולנד בארץ ב־2013 היה ביקור היסטורי שכולו הפגנה של חום וידידות כלפי ישראל. הנשיא לשעבר סרקוזי, שעשוי להיות מועמד בבחירות הבאות, ביקר לאחרונה בארץ וההצהרות שלו היו חיוביות מאוד. כשהסוציאליסטים עלו לשלטון, אמרו לנו שהם יהיו קשים יותר, אבל איני חושב שאפשר למצוא ידידים כנים יותר של ישראל מאשר הנשיא הולנד וראש הממשלה מנואל ואלס״.
"ההצהרות שלו היו חיוביות מאוד". סרקוזי. צילום: רויטרס
מה עם המעורבות של צרפת בהסכם הגרעין עם איראן?
״עם כל חוסר הנחת הקיצוני שלנו מההסכם עם איראן, צריך לזכור שצרפת מילאה במהלך המשא ומתן תפקיד חיובי. היה דיאלוג הדוק מאוד בין שתי המדינות, והן עשו מאמצים גדולים מאוד לחיזוק ההסכם״.
בניגוד למעורבות של נתניהו בפוליטיקה האמריקאית בסוגיית הסכם הגרעין, שמעוררת ביקורת רבה, הממשל הצרפתי, לדבריו של גל, אינו מתנגד לפעולת לובי של נציגי ישראל בסנאט הצרפתי, הנמצא בשליטת האופוזיציה, כדי לקדם את עמדותיה המנוגדות לעמדת הממשל. ״אני מאוד לא אהבתי את היוזמות שהיו כאן להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית״, אומר גל, ״אך כשההצעה הגיעה לסנאט, הבית העליון של הפרלמנט, הוא היה כמעט חצוי. אנחנו לא היססנו להתערב שם כדי להבהיר את עמדתנו. אני הופעתי בוועדת החוץ של הסנאט. דיברתי עם ראשי הסיעות. זה חלק מהעבודה הדיפלומטית שלנו. לא שמעתי הבעת אי נחת. לא פעם ולא פעמיים התבקשתי על ידי הסנאט לבוא ולהבהיר את עמדתנו בנושאים שונים, בין אם בדלתיים סגורות או במהלך ישיבה פומבית. בממשל כאן רואים זאת כיוזמה של הפרלמנט ומכבדים אותה״.
אז ממה בכל זאת נובעים חילוקי הדעות ביחסי ישראל וצרפת?
״יש בינינו בוודאי חילוקי דעות בנושא הפלסטיני, אבל הם לא צריכים להאפיל על המשותף בין שתי המדינות, והמשותף הוא לדעתי רב. לגבי כל מה שקורה באזור - הטרור, דאע״ש, סוריה, חמאס, חיזבאללה - בנושאים אלה אין חילוקי דעות, כמו שאין חילוקי דעות לגבי הצורך לשמר את המדינות המתונות באזור - ירדן ומצרים - ולעזור להן. צרפת היא מדינה שמוכנה להפעיל כוח כדי להילחם בטרור ובג׳יהאד. בכל הנוגע לנושא הפלסטיני, הצרפתים מבינים שישראל נכונה לחדש את השיחות על ההסדר עם הפלסטינים. חילוקי הדעות הם על איך מגיעים לחידוש השיחות האלה. אני חושב שצרפת מבינה היום טוב יותר את המורכבות של המזרח התיכון, את ההבדל בין מתונים וקיצונים. אבל קשה היה לשכנע אותם בעניין רישום חיזבאללה ברשימת ארגוני הטרור. לגבי ההצבעות בפורומים בינלאומיים: בפיפ״א הצרפתים היו לגמרי בסדר. הם התנגדו לניסיון להשעות את ישראל. במועצת זכויות האדם הם לא היו שונים מיתר מדינות אירופה. לכן אני מציע לראות את חילוקי הדעות בפרופורציה המתאימה״.
ובכל זאת, בישראל חוששים מפני סנקציות אירופיות.
״אני לא שמעתי על כוונה להפעלת סנקציות על ישראל באף אחת משיחותי. איני חושב שאנחנו הולכים לכיוון הזה. בנושא תנועת החרם נגד ישראל: בצרפת החרם הוא בלתי חוקי, ואנחנו מקפידים לפקוח עיניים, אולי מתחילה תופעה של חרם באיזשהו מקום, ודרך השלטונות וערוצים משפטיים מטפלים בתופעות. המצב הוא טוב יחסית למדינות אחרות באירופה״.
היו לך אי נעימויות כשננזפת במשרד החוץ על צעדים ישראליים שלא נראו להם?
״אני חושב שזומנתי למשרד החוץ פעם או פעמיים. אני אורח קבוע במשרד החוץ . השיח הוא קרוב, ברמה של כבוד הדדי. אני גאה במערכת היחסים הקרובה מאוד שיש לנו כאן עם כל ראשי הממשל״.
אם רצית לפגוש אישיות בממשל או להעביר מסר, יכולת לעשות זאת בכל עת?
״בוודאי. בכל חמש השנים האלה לא הייתה לי בעיה של נגישות לסמכויות הכי בכירות. השיח תמיד פתוח, זה יכול להיות פנים אל פנים או בטלפון הנייד״.
יוסי גל ורה"מ הצרפתי מנואל ואלס. צילום: ארז ליכטפלד
"אנשים של של שלום"
על היחסים בין שתי המדינות, העיבה בשנים האחרונות העלייה באנטישמיות. ״אני לא אשכח את הפיגוע בטולוז ב-2012, את הצעדה בפריז שבה קראו 'מוות ליהודים' ב-2014, וכמובן את הפיגוע בשבועון 'שרלי הבדו' ובמרכול ׳היפר-כשר' בינואר 2015״, מודה גל. ״להערכתי, הממשל הצרפתי מבין היטב את קריאת התיגר על הערכים של הרפובליקה. הייתי עם ראש הממשלה ואלס כאשר הציג את התוכנית המקיפה למלחמה באנטישמיות בפרבר קרטיי, שבו נאנסה שנה קודם לכן בדירתה צעירה יהודייה ובעלה נשדד״.
יש לתוכנית הזאת סיכוי להצליח?
״אני חושב שהצרפתים מסוגלים לעשות את זה. הם הקצו לא מעט תקציבים. המודעות קיימת לגבי סכנת הג׳יהאדיסטים, ובאשר ליהודים -ראש הממשלה ואלס חזר ואמר כי צרפת ללא יהודים לא תהיה יותר צרפת. גם הנשיא הקודם וגם הנוכחי אמרו כי מי שפוגע ביהודים פוגע בצרפת כולה. השנתיים הקשות שעברו על הקהילה היהודית בצרפת מוכיחות מדוע היה צריך להעמיק את הקשר איתה ולהתעניין בכל פרט בחייה. זו קהילה שאינה רואה סתירה בין תמיכתה הנלהבת בישראל לגאווה בצרפתיות שלה. הדבר הראשון שעשיתי בבואי לפריז היה לכנס בשגרירות את כל ראשי הקהילה היהודית. זה היה עבורי אקט סמלי. קיימתי קשר הדוק ושוטף עם כל הזרמים בקהילה. הייתי איתם ברגעים הקשים והטובים. יצרתי מנהג שכל שר ישראלי שמגיע לפה פוגש את ראשי הקהילה היהודית. אני יהודי חילוני, אבל נראה לי שלא פספסתי שום בית כנסת בצרפת. הלכתי לכולם: אשכנזיים, ספרדיים, אורתודוקסיים, ליברליים. לעולם לא אשכח את הרגע שבו נודע לי על הטבח בבית הספר היהודי בטולוז. נסעתי לשם וזה היה נורא לפגוש את משפחות סנדלר ומונסונגו שיקיריהן נרצחו. טולוז הייתה העיר שבה ביקרתי יותר מכל עיר אחרת בצרפת, פרט לפריז״.
בעקבות האירועים, בחרו יהודים רבים לעלות מצרפת לישראל. ״בשנת 2014 ראינו כאן שיא בעלייה: 7,214 עולים״, מספר גל. ״אני שמח על כל יהודי שמגיע ארצה, אבל בוודאי הייתי שמח יותר לראות שהיהודים מגיעים מתוך בחירה ולא מתוך בריחה. העלייה הזאת מציבה בפנינו אתגרים בתחום הקליטה. למשל, בהכרה בתעודות, במיוחד בתחום הרפואה ורפואת השיניים. הממשלה עוסקת בבעיה זמן רב, ואני מקווה שהבעיה תיפתר בקרוב ושתהיה הכרה בתעודות האלה. להערכתי, אנחנו נראה השנה מספר דומה של עולים עם פרופיל קצת שונה: משפחות עם ילדים״.
רבים מתייחסים לקריאות לעלייה מצד ישראל כאל פרובוקציה.
״זו לא פרובוקציה, כי ראש הממשלה נתניהו אמר בבית הכנסת הגדול בפריז שזכותו של כל יהודי לגור היכן שהוא רוצה. על האמירה הזאת קשה לערער. לא קיבלתי כל תלונה. אבל אני מניח שהעלייה הזאת גורמת לאי נוחות ללא מעטים״.
בטקס הזה בבית הכנסת הגדול הייתה תקרית בין ראש הממשלה ואלס לאנשי הביטחון של ראש הממשלה נתניהו, שעצרו אותו וסירבו להניח לו לגשת למקומו כל עוד נתניהו לא התיישב.
״זה הגיע לאוזני ומיהרתי להתנצל על זה. אני מניח שהובן שלא הייתה כאן שום כוונה רעה, אלא קצת חוסר רגישות״.
מה עם להילחם באנטישמיות על ידי עידוד אנשי השלום בקהילה המוסלמית?
״הקדשתי זמן רב לקירוב הלבבות בין מוסלמים ליהודים וישראל. פגשתי כאן שני אנשים שהותירו בי רושם עמוק. האחת היא גברת לטיפה בן זיאטן, אמו של אחד החיילים המוסלמים שנרצחו על ידי המחבל מוחמד מראח לפני שרצח את הילדים בבית הספר היהודי בטולוז. היא החליטה להקדיש את חייה לקירוב הלבבות. היא לקחה איתה קבוצת מורים וילדים מן הפרברים לארץ כדי שיראו מה זאת ישראל. השני הוא חסאן של-גומי, האימאם של דרנסי שהביא לכאן קבוצה של 17 אימאמים שנסעה אחר כך לישראל. הלכתי לסעודת איפטאר בדרנסי, ליד פסי הרכבת שהובילו יהודים למחנות השמדה, ופגשתי שם אנשים של שלום. כשהבאנו גם קבוצת אימאמים מישראל, הזמנתי את כולם, המקומיים והאורחים, לביתי וכשאמרו שיאחרו בגלל התפילה הצעתי להם לערוך את התפילה בביתי. הם התרגשו מאוד מכך שיכלו לערוך את התפילה בביתו של שגריר ישראל. צריך להגיע אל הרוב המוסלמי הדומם, לעודד את אנשי השלום״.
בשבוע שלפני הראיון ערך גל טרק בהרי הפירנאים עם חבריו. לפני שנתיים הם חצו את קורסיקה ברגל. בשנה שעברה הוא רותק לפריז בגלל מבצע צוק איתן, וחבריו טיפסו לפסגת המון בלאן. ״צרפת היא ארץ יפה״, הוא אומר, אבל עכשיו גל, שפורש שנתיים לפני גיל הפרישה הרשמי, נמצא בדרכו חזרה לירושלים.
בניגוד לקורה לעתים בשגרירויות אחרות, לגל אין טענות עם סיום תפקידו כלפי משרד החוץ על דברים ש״עברו לו מעל לראש״ במגעים בדרג הגבוה בין שתי המדינות. ״שום דבר לא נעשה בלי ידיעת השגרירות ובלי לשתף אותה״, הוא קובע בפסקנות. האם הוא חש עייפות מהדיפלומטיה? ״להפך״, הוא מסכם. ״זה היה עבורי כבוד ועונג לשרת במשרד החוץ, ואני עוזב עם הזיכרונות הטובים ביותר. אני עדיין מלא אנרגיה, אבל רוצה להשקיע אותה במשימה החדשה של אחריות ליחסי החוץ של האוניברסיטה העברית. השירות באקדמיה, ובמיוחד באוניברסיטה שאני בוגר שלה, הוא עבורי אתגר גדול. יש במינוי הזה כל המרכיבים שכל כך מרכזיים בעיני: החזרה לירושלים, העיר שאני מכיר בה כל סמטה וכל אבן מאבניה, והערך העליון של ההשכלה הגבוהה בישראל. אני מתרגש לקראת התפקיד הזה״.