לא טראמפיסט: ניסיון לפצח את סוד ההצלחה של דונלד טראמפ

התגובה האחרונה לנסיקה המתמשכת של דונלד טראמפ בסקרי דעת הקהל כבר אי אפשר להתעלם. כשוורן באפט מדבר, אמריקה מקשיבה.

לא רק בגין היקף עושרו, שלפי הערכת המגזין “פורבס” מסתכם ב־67 מיליארד דולר, שהוא השלישי בעולם, ולא רק משום שהוא מקובל כאורקל באבחון השקעות נכונות. באפט בן ה־84 נחשב גם כסיסמוגרף המודד ורושם את הלכי הרוח בקרב שכבות וחוגים משפיעים ומובילים בחברה האמריקאית. "התמיכה בטראמפ היא כאן להישאר”, אמר וורן באפט בראיון ששודר בתחילת השבוע ב־CNBC. “לא אופתע אם הוא (טראמפ) ישמור על בסיס איתן (של תמיכה ואהדה) לזמן רב”.

את המרוץ הרפובליקני למועמדות לנשיאות, שמשתתפים בו 17 פוליטיקאים, הגדיר באפט כ”צפייה באירוע ספורטיבי”. אבל באפט, שהוא דמוקרט מוצהר ותומך במועמדות הילארי קלינטון לנשיאות, חמק מתשובה לשאלה מי מבין המתמודדים במרוץ הרפובליקני יזכה להערכתו במועמדות. “אם אגיד לך מי להערכתי ינצח, זאת תהיה נשיקת מוות עבורו”, השיב המיליארדר בחיוך של מי שמכיר בערך דעותיו ובהשפעתן.

שעות אחדות אחרי הראיון עם באפט פורסמו תוצאות של סקר דעת קהל מעודכן, ואכן התברר כי שיעורי התמיכה בדונלד טראמפ ממשיכים להמריא והיקף הפופולריות שלו בקרב אמריקאים מתרחב ומעמיק. הסקר המקיף התקיים בין 7־9 באוגוסט, בעיצומו של צונמי התגובות שטראמפ עורר בעקבות ההתנהלות גסת הרוח שלו בעימות הטלוויזיוני והעלבון שהטיח באישה שבצוות המנחים של העימות, מייגן קלי, עיתונאית־פרשנית אהודה ועורכת תוכנית עתירת צפייה ברשת פוקס. אחרי התבטאות שגם בבר של שיכורים הייתה מהדהדת כגסה מדי על “דם שנשפך לקלי מהעיניים ומכל מקום אחר” - מסתבר שלא זאת בלבד שהתמיכה בטראמפ לא נפגעה, אלא היא גדלה, והוא מוביל בהיקף האהדה כלפיו ומשאיר רחוק מאחוריו מועמדים אהודים כמו ג’ב בוש, מרקו רודיו וסקוט ווקר.

בקרב 2,029 בעלי זכות הצבעה שהשתתפו בסקר, 32% הביעו את תמיכתם במועמדות טראמפ. אחריו ברשימה מושל פלורידה לשעבר ג’ב בוש עם לא יותר מאשר 11% תמיכה. מושל ויסקונסין סקוט ווקר קיבל 6% תמיכה. “המחלוקת שעורר והפולמוס שיצר טראמפ מסביב להתבטאויות שלו רק היו זריקת דחף והגבירו את התמיכה בו, שגדלה בשבע נקודות בהשוואה לסקרים האחרונים”, ציינו עורכי הסקר.

מהממצאים בסקר הנוכחי עלה שגם שיעור בעלי זכות ההצבעה שהביעו דעה חיובית כלפי טראמפ ויחס מועדף כלפיו גדל ל־62% מ־57% מסקר קודם. וזאת אף על פי ששיעור הבלתי מרוצים ממנו - 52% - נשאר יציב.

דונלד טראמפ, ג'ב בוש. צילום: רויטרס
 

“כושר העמידה של טראמפ מפריך את כל ההערכות שגורלו נחרץ, ולועג לפסק הדין שהוא צפוי לכישלון”, מציינים עורכי סקר עדכני שקיימה סוכנות הידיעות רויטרס ושתוצאותיו פורסמו שלשום. הסקר העלה ששיעור התמיכה בטראמפ בקרב מצביעים רפובליקנים עומד על 24% - היקף תמיכה דומה לזה שקיבל לפני העימות הטלוויזיוני מיום חמישי שעבר. ג’ב בוש קיבל בסקר של רויטרס 12% – ירידה מ־17% שקיבל בסקר קודם. 

יתרה מזו, עורכי הסקר מדווחים: “היקף התמיכה והאהדה שטראמפ מקבל באופן עקבי הביאו בכירים במפלגה הרפובליקנית לשקול דרכים לשכנע את טראמפ ולשדלו לא להתמודד בבחירות לנשיאות 2016 כמועמד עצמאי שלישי”. טראמפ עצמו אמר השבוע כי הוא איננו מוציא מכלל אפשרות “לרוץ” כמועמד עצמאי.

עיתונאים ופרשנים בוושינגטון ובניו יורק, ששערם הלבין בסיקור מערכות בחירות לנשיאות, שוברים את ראשיהם במאמצים וניסיונות להסביר את התופעה של מיליארדר, טייקון נדל”ן, ידוען שחף מכל עבר ופעילות פוליטיים, שמוציא שם רע למונח גסות רוח, והצליח בתוך זמן קצר להשתלט על המרוץ הרפובליקני ולהפוך את מתחם ההתמודדות לשטח פרטי ואזור בלעדי שלו. הם כבר חדלו לספור את מספר הפעמים שטראמפ מקבל כותרות בעמודים הראשונים של עיתונים איכותיים ומובילים במדינה ועייפו מלעקוב אחרי הראיונות עמו בערוצים הארציים וברשתות הכבלים. תוכניות הראיונות של ימי ראשון בשלושת הערוצים הארציים המרכזיים, הנחשבות איכותיות ובעלות אחוזי צפייה גבוהים, נפתחו בשלושה ימי הראשון האחרונים בראיונות עם דונלד טראמפ.

רוב העיתונאים והפרשנים באמצעי התקשורת בארצות הברית לא אוהבים את טראמפ ואינם מסתירים את יחסם המסתייג והעוין למועמדותו. עם זאת, הם אינם יכולים להתעלם מהעובדה שהפרחח הפוליטי הזה קוסם לקהלים גדולים ומגייס שיעורי תמיכה ואהדה - במיוחד בקרב מצביעים רפובליקנים שיריביו במרוץ יכולים רק לחלום עליהם. מה שקורה באחרונה הוא שפרשנים, בעלי טורים ומנחי תוכניות פוליטיות, ששפת גופם והערותיהם מסגירות את איבתם לטראמפ, מעניקים להופעותיו ולהצהרותיו מאמרי פרשנות נוקדניים וזמן טלוויזיה כמעט ללא הגבלה.

“אלוהים ישמור”, קונן פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק, “התנהלותו של טראמפ היא הרס ורמיסת התהליך שיקבע מי יהיה הנשיא הנבחר הבא של מעצמת־העל, ארצות הברית. הקמפיין הוולגרי שלו מסוכן ואיום לדמוקרטיה האמריקאית”. כשאותו פרשן נשאל כמה ימים לאחר מכן איך הוא מסביר את הפופולריות הגואה של טראמפ בסקרים, האיש הרים את ידיו, “איני יודע מה לומר”.

אחדים מהעיתונאים ומהפרשנים הוותיקים, שרכשו מוניטין ארצי בסיקור מערכות בחירות, אוכלים את כובעיהם. הערכות שפרסמו לפני שבועות אחדים, שלפיהן הנוכחות של טראמפ במרוץ היא עניין ארעי וכי שיעורי התמיכה בו ירדו, ובתוך זמן קצר ייעלמו, נראות היום מופרכות, והיו יותר משאלות לב מאשר הערכות מבוססות על מידע או מודעות להלכי הרוח בציבור האמריקאי.

פרשן וראש המשרד בוושינגטון של אתר “ניזומאקס”, ג’ון גיזי, העריך בראיון עמו שפורסם לא כבר ששיעורי התמיכה הגבוהים שמקבל טראמפ לאחרונה לא יחזיקו מעמד הרבה זמן. “כשיגיע הסתיו ויתקרבו מועדי הבחירות המוקדמות, אנשים יתחילו לשאול את טראמפ שאלות וידרשו ממנו תשובות ברורות והצעות מעשיות לפתרון בעיות ומצוקות. התמיכה בו תרד”.

עם זאת, סבור גיזי שדונלד טראמפ ימשיך להתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ואף יישאר כאחד משניים־שלושה שיהיו המתמודדים הסופיים. “יש לטראמפ יכולות ואמצעים פיננסיים בהיקף כזה שיאפשרו לו לככב במרוץ עד לשלבים הסופיים”.

ג’ו קליין, בעל טור שבועי ב"טיים" ופרשן פוליטי מוערך, המתהדר כי הוא מסקר מערכות בחירות לנשיאות כבר 30 שנה, סיכם את הופעתו של טראמפ בעימות הטלוויזיוני במילים “הוא היה מבעית. מזעזע, נורא ואיום”. קליין סיים, “האם יהיה זה יותר מדי לקוות שההופעה שלו (בעימות הטלוויזיוני) תהיה תחילת הסוף של הבזוי הזה?”.

אם לשפוט לפי תוצאות הסקרים האחרונים, כנראה שכן. דונלד טראמפ לא הולך לשום מקום. “הייתי קצת נזהר עם ההערכות הגורפות שלדונלד טראמפ אין סיכוי להשיג את המועמדות הרפובליקנית לנשיאות או להיבחר כנשיא”, אמר בשיחה ל”מעריב המגזין” אברהם פוקסמן. לאחר כמעט יובל שנים בראשות הליגה נגד השמצה, לא רבים בארצות הברית מחוננים בכושר אבחנה לתמורות בחברה האמריקאית, ובמיוחד בזירה הפוליטית־מפלגתית, כמו פוקסמן.

“בפוליטיקה האמריקאית אף פעם לא אומרים אף פעם”, הבהיר פוקסמן, 

“רונלד רייגן היה שחקן בהוליווד ונבחר כנשיא. ארנולד שוורצנגר היה מתאבק ונבחר למושל מדינת קליפורניה הגדולה בארצות הברית, אל פרנקן היה קומיקאי ונבחר כסנאטור מטעם מדינת מינסוטה”.

הגורם המרכזי לפופולריות של טייקון נדל”ן, מארגן תחרויות של מלכות יופי שחף מכל כישורי הנהגה, הוא מצב רוח של מרי וזעם השורר בקרב חלקים גדולים בחברה האמריקאית. מה שמזין את היקף האהדה המרשים והמשמעותי שטיפוס תת־תקני מבחינה פוליטית מרתק לפי כל הסקרים הוא רגשות של התקוממות נגד הממסד הפוליטי הרווחות בקרב אמריקאים רבים.

“שיעורי התמיכה הגבוהים בטראמפ צופנים מסר שהציבור משגר לפוליטיקאים, למחוקקים ולראשי המפלגות, במיוחד המפלגה הרפובליקנית שלה רוב בקונגרס”, מסביר פוקסמן. “המסר הוא - נמאסתם. יש בציבור רגשות חזקים של כעס ותסכול מוושינגטון ומהממשלה. התחושה המקובלת היום ברחוב היא שהממשל מכשיל בני אדם. הקונגרס משותק. רף האמון במחוקקים בגבעת הקפיטול בסקרים אחרונים ירד לשפל כמעט חסר תקדים של 8%", מוסיף וטוען פוקסמן. “דונלד טראמפ מצטייר בעיני רבים כאביר על הסוס הלבן. הוא הפך לסמל של הכעס והתסכול מהממסד הפוליטי והמפלגתי”.

עם זאת, פוקסמן מבקש לציין שבקרב המשתתפים בסקרים יש גם דמוקרטים שמביעים אהדה ותמיכה בטראמפ, במטרה להשחיר את פניה של המפלגה הרפובליקנית ולקלקל את סיכוייה לניצחון בבחירות לנשיאות 2016. “גם בסקרים המתקיימים בקרב מצביעים רפובליקנים מסתננים לדעתי דמוקרטים לא מעטים”, הוסיף פוקסמן.

“דונלד טראמפ הוא שרה פיילין של מערכת הבחירות הנוכחית”, אומר סימור רייך, פרקליט ידוע בניו יורק, איש ציבור מוערך שכיהן בעבר כנשיא ועידת הנשיאים היהודיים. “גם היא קסמה ומשכה את לבם ואהדתם של גורמים שמרניים וקיצוניים”. רייך סבור: ”אמריקה נוטה ימינה, והקבוצה החזקה של מסיבת התה במפלגה הרפובליקנית היא אחת ההוכחות לכך. לכן אוהבים ברנש כמו טראמפ, שאומר מה שהוא רוצה ולא אכפת לו לפגוע ולהעליב”.

להערכת סימור רייך, בבחירות המוקדמות הראשונות שיתקיימו בפברואר 2016 באוהיו ובניו המפשייר, טראמפ יקבל תוצאה מרשימה ואולי יצא מנצח. “אבל מניסיון העבר אנו יודעים כי מתמודדים לנשיאות שיוצאים מנצחים בבחירות המוקדמות בשתי מדינות אלה מאבדים מהר מאוד את מעמדם ונושרים מהמרוץ”, הזכיר רייך.

עמי הירש אינו נבהל ואינו מתרשם מהאהדה והתמיכה שטראמפ מקבל לפי הסקרים. “זה מבטא ומשקף את הכעס נגד הממסד הפוליטי. אבל תחושות של כעס אינן מספיקות כדי לקבל את מועמדות המפלגה לנשיאות ולהיבחר”, אומר הירש, רב רפורמי המנהיג את בית הכנסת “סטפן ווייז” במנהטן, מהגדולים והידועים בבתי הכנסת של התנועה הרפורמית בארצות הברית. הירש, פעיל חברתי בניו יורק, מסביר כי ההיסטוריה של מערכות הבחירות לנשיאות מוכיחה שבבחירות ניצחו מועמדים שהצליחו להעביר מסרים חיובים ולהחדיר תחושות של תקווה וציפייה לעתיד טוב. ססמת קמפיין הבחירות של רונלד רייגן הייתה “שחר חדש לאמריקה”. ביל קלינטון דיבר כל הזמן שבחירתו ונשיאותו יהיו “גשר למאה ה־21”. לדברי הירש, “מסרים חיוביים מסוג זה משפיעים על דפוסי הבחירה של האמריקאים”.