גאווה מאוחרת: אוסטרליה לא ממהרת להכיר בנישואים חד מיניים

ראש הממשלה האוסטרלי, טוני אבוט, החליט בשבוע שעבר שמתאים לו להתעקש עוד קצת. עמדתו ידועה: הוא אמר בעבר שהומוסקסואליות נראית לו דבר "מאיים", והוא מייצג בעקביות עמדות הנתמכות על ידי הימין השמרני במפלגתו. אפילו עניין משפחתי "קטן" – העובדה שאחותו כריסטין פורסטר היא מחוקקת ליברלית לסבית, התומכת בנחרצות בנישואים חד־מיניים – לא הזיז אותו.

קרוב מאוד ליום שבו אמור להעלות להצבעה חוק המאפשר נישואים חד־מיניים כינס אבוט, בהפתעה, את חברי הקואליציה שלו, כדי להשליט משמעת סיעתית. כמה ממתנגדיו במפלגה, כולל יריבו הגדול, השר מלקולם תורנבול, ביקשו לאפשר לחברי הקואליציה להצביע על פי צו מצפונם, אבל הם הובסו בדיון הפנימי. מצפון הוא כמובן עניין חשוב, אבל גם למשמעת יש מקום.

נראה לו מאיים. אבוט. צילום: רויטרס 
 

הנימוק של אבוט נגד חופש הצבעה לחברים היה פשוט: המפלגה הבטיחה לבוחרים להתנגד לנישואים חד־מיניים ועליה לעמוד בהבטחתה. לקראת הבחירות הבאות, אמר, אפשר יהיה לבטל את הסעיף הזה במצע המפלגה ולהעלות את שאלת הנישואים במשאל עם. 
 

מה שעבר באירלנד השמרנית, ברוב מוחץ, אולי יעבור גם באוסטרליה. ואולי זה לא יעבור. מי יודע מתי תהיה הצבעה, ואיך תנוסח השאלה, ומי יבואו לקלפי. מבחינה חוקית, אין צורך במשאל עם כדי לשנות את חוק הנישואים – שאיננו מעוגן בחוקה. כך שמדובר במשאל מדרג שני. לא חובה. רשות. הציבור, לפי הסקרים, נראה כתומך במהלך. אבל שאלת הנישואים החד־מיניים אינה עומדת במרכז סדר היום שלו. למעשה, רוב הציבור מציב אותה בעדיפות נמוכה לעומת נושאים רבים אחרים (באחד הסקרים הגיע הנושא למקום הלא מכובד ה־16 בסדר החשיבות).

אולי משום כך הפרלמנט, שהדעות בו חלוקות, מרשה לעצמו להתעלם מהסנטימנט הרווח ולעשות כרצונו. בשבוע שעבר התברר כי שני שלישים מתנגדים לחופש הצבעה וכי גם מקרב התומכים בחופש הצבעה, כמחצית מתנגדים לחקיקה המוצעת שתאפשר נישואים חד־מיניים. ובמילים אחרות: אין ספק שאבוט הצליח להרוג את החוק, לפחות בשלב זה.
 

כמה זמן הרוויח ראש ממשלת אוסטרליה, קשה לדעת. אולי כמה חודשים, אולי כמה שנים. ייתכן שפשוט אינו רוצה להיות מי שחתום על שינוי כזה. ייתכן שכמו כל פוליטיקאי, הוא רק מתמרן. מצדו האחד שמרני המפלגה, שלא היו מקבלים בעין יפה שינוי דרמטי כזה; מצדו האחר הליברלים, שקצרה רוחם מלהמתין והם סבורים כי רעיון משאל העם אינו אלא טקטיקה של משיכת זמן.

יש גם מי שתוהים על החוכמה הפוליטית הגלומה במהלך הדחייה. מצד אחד, אבוט רשם ניצחון קטן על יריביו במפלגה, וגם על יריבים אידיאולוגיים שחפצים בשינוי מוסד הנישואים. ועם זאת, הניצחון הזה מבטיח ששאלת הנישואים החד־מיניים תישאר על סדר היום גם בסבב הבחירות הבא, ותקשה עליו ועל מפלגתו למשוך בוחרים מקרב אותם קהלים שתומכים בשינוי.
 

"שיהיה ברור, אני חושב שזה נושא חשוב", אמר השר תורנבול, המתנגד לאבוט מתוך המפלגה ותומך בנישואים חד־מיניים, "אבל בין עכשיו לבין הבחירות הייתי שמח יותר לדבר על כלכלה, על משרות, על חדשנות ועל טכנולוגיה".
 

ככל שעובר הזמן, אומרים התומכים בנישואים חד־מיניים, כך אוסטרליה הולכת ומצטיירת כמדינה שאינה מיישרת קו עם רוח הזמן. נימוקיהם אינם שונים מאלה של חבריהם ברחבי העולם. גם נימוקי המתנגדים דומים. הסנאטור קורי ברנרדי, אחד הבולטים שבהם, נדרש להסביר לפני שבועיים, ולא בפעם הראשונה, למה התכוון כאשר איים שנישואים חד־מיניים עלולים להוביל בעתיד לדרישה להכרה בנישואים בין בני אדם לחיות.

כצפוי, הוא אמר שדבריו הוצאו מהקשרם. הם אכן הוצאו מהקשרם. ברנרדי ניסה לטעון, באורח מגושם ולא קומוניקטיבי, שהגמשה של הגדרת הנישואים בעניין אחד עשויה להוביל לדרישה להגמשה גם בעניינים אחרים. הוא לא הראשון שטוען זאת: אזהרות דומות נשמעות גם במהלך העימות הגדול באמריקה באותו נושא, כאשר שמרנים הזהירו שאם יותרו נישואים חד־מיניים תיסלל הדרך לדרישה להכיר גם בנישואים מרובי משתתפים – פוליגמיה.
 

התומכים בשינוי, לעומת זאת, מדברים על שוויון. הם מדברים על חופש הפרט, על אהבה ועל הזכות של כל אדם להינשא. הסנאטורית הלסבית פני וונג ניהלה ויכוח פומבי עם ברנרדי והשוותה את שאלת הנישואים החד־מיניים לשאלת הנישואים הבין־גזעיים. אלה היו אסורים – והותרו. אלה אסורים עכשיו – גם אותם צריך להתיר.

הסנאטורית הלסבית פני וונג. צילום: רויטרס 

זה מסר שאוסטרלים מהדור הצעיר מבינים היטב. זמרות פופ מפורסמות קוראות לשינוי, שחקנים מפורסמים רוצים שינוי, לוחמים מהצבא האוסטרלי, פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי טלוויזיה וראשיהן של חברות מסחריות גדולות. שתי רשתות טלוויזיה גדולות סירבו לאחרונה להקרין תשדירים של מתנגדי הנישואים החד־מיניים – לא לגמרי ברור מדוע.
 

כל אלה מביטים בשאר העולם ומסרבים להאמין שאוסטרליה נשארה מאחור, אל מול הגל ששוטף את העולם בשנים האחרונות. בעצם, מאז אישרה הולנד נישואים חד־מיניים בשנת 2001, הגל הזה אינו עוצר: בלגיה ב־2003, ספרד ב־2005, נורווגיה ב־2009, פורטוגל ב־2010, וגם ארגנטינה וברזיל שנה אחר כך, בריטניה וצרפת ב־2013, ובאותה שנה גם האחות הקטנה של אוסטרליה, ניו זילנד.
 

הכרעת בית המשפט העליון בארצות הברית, שכמו תמיד הזרקור העולמי מכוון אליה, הייתה מסמר נוסף בארון הקבורה של מוסד הנישואים הישן, זה המהווה מועדון אקסקלוסיבי של זוגיות בין גבר ואישה. כל עוד אמריקה החזיקה מעמד למול הגל הגדול, היה לאוסטרליה במי להיאחז. עכשיו קשה יותר.

גרמניה עדיין לא התירה נישואים כאלה. הקנצלרית אנגלה מרקל, שאינה נוטה להתבייש בעמדותיה או להכחיש אותן, כבר אמרה שבעיניה "נישואים הם בין גבר ואישה", ושלטעמה יש להבחין בין שוויון בתנאים ובין שוויון בהגדרות. עמדה דומה לזו של רבים מחברי ממשלת ישראל. יש כמובן גם לא מעט מדינות באסיה שאינן מתירות נישואים כאלה. אבל בית המשפט העליון האמריקאי אמר את דברו, הציבור האמריקאי חרץ דין, והמציאות האמריקאית השתנתה כמעט בן לילה. האוסטרלים, שעודם מתנגדים לשינוי, מבינים היטב שהגל הגדול עשוי לשטוף ברגע, ושקשה מאוד להחזיר אותו לאחור.
 

לכן חלקם תובעים כעת לפנות להכרעה במשאל עם. שהרי אין סיבה שנושא עקרוני כל כך יוכרע בבית משפט. ואין היגיון בכך שנושא שהוא עניין של מצפון ושל תרבות יוכרע בדיל פוליטי בפרלמנט. זה נושא שבו העם צריך להכריע, גרס ראש הממשלה. זה מהפך מעניין, משום שאותו ראש ממשלה בדיוק אמר רק לפני שלושה חודשים את ההפך, והוציא משאל עם מכלל אפשרות. זה נושא "בבעלותו של הפרלמנט", אמר אז.
 

אבל אז זה אז, ועכשיו זה עכשיו. המפלגות היריבות אומנם לא כל כך רצו משאל. משאל לוקח זמן, משאל עולה כסף, משאל עלול לייצר תוצאה בלתי צפויה. משאל הופך את נושא הנישואים החד־מיניים לעניין פוליטי מרכזי – והרי ראש הממשלה התייחס אליו עד לא מזמן כאל עניין משני, כמעט זניח. משאל יגרור בהכרח דיון סוער, בחלקו פוגעני. האוסטרלים לא מורגלים בדיונים כאלה ולא במיוחד אוהבים אותם. בכיר מפלגת הלייבור אנתוני לבניס, התומך בנישואים חד־מיניים, אמר ש"אם לקחת בחשבון את טבעם הפוגעני למדי של חלק מהמיילים שאני מקבל, ישנה סכנה של ויכוח ציבורי מפלג״". ליבנס אמר שזו, מבחינתו, "דאגה אמיתית" שבעטיה הוא אינו מחסידיו של רעיון משאל העם. 
 

מפלגות האופוזיציה מעדיפות לנצח בבחירות ולהעביר בחקיקה נישואים חד־מיניים בתוך 100 ימים מיום הקמת ממשלה חדשה. לא בטוח שזה יעזור להן. רעיון משאל העם קונה אחיזה, מפתה. הוא מתאים בדיוק לסוג ההחלטות האלה, קבע פרשן פוליטי מוביל, משום שלא מדובר בשאלה של מדיניות סבוכה אלא של הכרעה רעיונית.

"לא פוליטיקאים, לא שופטים, אלא הציבור האוסטרלי, הוא שצריך לקבוע", אמר על כך בכיר הלייבור סקוט מוריסון. כלומר, לא המודל הפרלמנטרי שעבד ברוב מדינות אירופה, ולא המודל האמריקאי שבו הכריע בית המשפט. לפחות כרגע, נדמה שהאוסטרלים הולכים על מודל אירלנד. העם יחליט. השאלה היא רק מתי. ומה.