קצין המשטרה הצרפתי שלחם בטרור – ובסוף עלה לישראל בגלל האנטישמיות

עם מסיאס. צילום מסך
 

עכשיו, עם גיד אכילס משופר, הוא מוטרד מעקב אכילס של הרפובליקה. אף שצרפת הרשמית נאבקת באנטישמיות, השנאה מחלחלת לרחוב, מרעילה את הנשמות ומזעזעת את המרקם האזרחי. גוזלן (73), בעל אות "לגיון הכבוד", הוא לוחם ותיק בתופעה. לפני 15 שנה טווה רשת שמנסה להביא למודעות הציבורית את ההתנכלות לבתי כנסת, לבתי ספר יהודיים ולרבנים. המעקב הזה הביא להעמדתם לדין של עשרות חשודים בהסתה.

בסתיו ישתתף בסימפוזיון של האסיפה הלאומית על שיטפון השנאה אבל לגוזלן ברור שדיבורים הם לא הכל; שאינו יכול עדיין לצפות בשלווה בתכלת העזה שניבטת מחלונו.

באוגוסט הים של נתניה מאבד הכרה. החופש הגדול והמוזיקה שמשמיעים הנכדים בסלון לא משאירים סיכוי לרחש הגלים. סמי גוזלן מקבל באהבה את הרעש. ברור שיקבל. בצרפת היו לו שתי תזמורות. הוא זימר וניגן בכינור, הופיע בהיכלים פריזאיים נחשבים כ"אולימפיה" ו"זניט" עם שמות ישראליים נחשבים לא פחות: חלב ודבש, יהורם גאון, עפרה חזה, אבי טולדנו, חיים משה, שימי תבורי, ניסים סרוסי וננסי ברנדס.

ההיפר כשר, שבועיים אחרי הפיגוע. רויטרס

אבל את הופעת חייו הוא נותן כאן ועכשיו, כשאני מבקש ממנו ללבוש מדים בשביל הצילום. סמי גוזלן פותח את הארון והמדים נמצאים חיש, אבל כובע המצחייה מוכרז "נעדר". אני מציע שעטנז ביזארי: על מדיו יחבוש כיפה שחורה שתסמל את החיבור בין צרפתיותו ליהדותו. גוזלן דוחה את ההצעה. כרפובליקני בנשמתו הוא קנאי להפרדה בין דת למדינה. בסוף נמצא הכובע. גוזלן נדחס למדיו הכחולים ושב ברגע להיות מסייה לאינספקטר. 

הכרס מיישרת קו עם המותניים, והצוואר מזדקף אל הראש, הדיבור נחרץ יותר, התנועות אימפריאליות, ולך רק נשאר לנגן בלוז לכחול המדים.

בצרפת הוא היה פיגורה שייצרה פולקלור. בכתבת פרופיל ב"ליברסיון" כונה Le poulet cacher – אפרוח כשר (poulet הוא הכינוי הצרפתי לשוטר). אלכסנדר ארדי, שגילה לאירופים את יעל אבקסיס, איילת זורר וסלים דאו, עשה בהשארתו את הסרט "K". מדובר במפקח צרפתי שהוא גם מוזיקאי ושמו סמי. את דמותו שיחק היהודי פטרק ברואל. הפאשיסט ז'אן-מרי לה פן נהג לקרוא לו "בן גיגי", כשם נעוריו. זאת כדי להזכיר שאינו צרפתי מבטן ומלידה אלא יהודון מאלג'יריה.

 

 פיגורה שייצרה פולקלור. גוזלן עם הנשיא שיראק. צילום פרטי
 

סמי גוזלן נולד ב-13.4.42 בקונסטנטין שבאלג'יריה. סבו שלום היה דיין ועסק בקבלה. אביו אלבר-אברהם היה קצין משטרה. אמו איבון הייתה בת למשפחה אמידה. סבא שלה היה מקורב ל"ביי", השליט הערבי, וסייע לצרפתים להיכנס לקונסטנטין. עם הזמן הוקמו 12 בתי כנסת עבור 15 אלף יהודי העיר.

גוזלן והנשיא הולנד. צילום פרטי

רחוב ילדותו של גוזלן היה פס ייצור לאלופים. השחיין אלפרד נקש השיג עם נבחרת צרפת את המקום הרביעי באולימפיאדת ברלין 1936, שהתקיימה לעיני היטלר. ב-1941 קבע שיא עולם ב-200 מטר חזה.

אחר כך גורש נקש לאושוויץ. אשתו ובתו נשלחו למוות, אך הוא ניצל. קצין האס-אס שעשה את הסלקציה זיהה אותו והוא שוגר לעבוד במפעל "קרופ" באושוויץ 3. הנאצים הפכו אותו לשחיין המחמד שלהם. בחורף היו זורקים חפצים למאגר המים הקפואים במחנה והוא נאנס לצלול ולשלוף אותם. לפעמים היה מתחרה בשחייה עם מי שיהיה העיתונאי נח קליגר. לאחר המלחמה היה שותף לשיא עולם במשחה שליחים.

רובר כהן, שהתגורר גם הוא באותו רחוב, זכה ב-1954 באליפות העולם באגרוף במשקל תרנגול. שלוש שנים אחריו עשה זאת אלפונס חלימי, שכונה "הטרוריסט הקטן", וקיבל את אות "לגיון הכבוד" מירי דה גול. חוץ מהספורטאים גדלו ברחוב ההוא הסוציולוג רפאל דרה מאוניברסיטת אקס אן פרובנס וכריסטיאן זרדז, שפתח את מסעדת "אלהמברה" ביפו שקלטה את סלבריטאי דור משה דיין.

אבל הקרוב והאהוב מכולם היה אנריקו מסיאס. סמי ואנריקו גרו מאחורי אותו שער ושיחקו באותה חצר. מסיאס, המבוגר מגוזלן בכמה שנים, דאג כל בוקר לקחת אותו לבית הכנסת להניח תפילין. עד היום הם נפגשים כשגוזלן נוחת בפריז. ב"אנריקו", שחיבר, שר גוזלן לחברו הטוב: "אנריקו זה חברי, אנריקו זה חיי... הבית שלו – הבית שלי...".

המפגש הראשון של גוזלן עם הטרור התחולל במלחמת אלג'יריה. הזמר ריימונד, אבי אשתו של מסיאס, נרצח בהתפקה בבית קפה. שכן קרוב, אלפרד אטאלי, נורה בחנות הדים שלו. באחת השבתות נחשף גוזלן לאש שנורתה לעבר מתפללים שיצאו מבית הכנסת. בפשיטה שניהל לכד אביו את ראש הטרוריסטים באזור קונסטנטין. אף על פי שהייתה בידיו פקודה לירות בו, חס על חייו. מידת הרחמים הזאת תציל את חיי בנו.

סמי היה אז מפקח משמעת בבית ספר מקצועי של צרפתים נוצרים מוסלמים. בסריקת משטרה התגלה נשק שיוצר בבתי המלאכה של המוסד. התלמידים המוסלמים גורשו והשמועה הייתה שסמי גוזלן אחראי לכך. אבל בכל פעם שה-פ.ל.ן (המחתרת המוסלמית שנאבקה בשלטון הצרפתי) זממה לפגוע בבן, הוזהר האב. "אבל כששני אנשים יבואו ויגידו שהם רוצים לקנות את הבית שלך", הוסיפו ואמרו המקורות לאב, "אתם חייבים לברוח".

זה קרה כשאלבר-אברהם אבטח את אחד מבתי החולים בעיר. הוא הזעיק מחליף, נסע הביתה, הטיס את סמי, אמו ואחותו לשדה התעופה בלי שיספיקו לקחת איתם דבר.

"רק מזוודה וסנדוויץ'", כמאמר ה-pied-noir – המתנחלים הצרפתים באלג'יריה הצרפתית. כששב האב למשמרתו בבית החולים מצא את מחליפו הרוג. הוא הבין שגם עליו לברוח. כדי שלא יוחזר לאלג'יריה סיגל לעצמו התנהגות מוזרה, אושפז בבית חולים לחולי נפש ושוחרר.

כשהיה בן 20 התחיל סמי גוזלן את חייו החדשים במארסיי. לאחר שעשה בגרות עלה לפריז ללמוד משפטים והתחתן עם מוניק, שהכיר בתנועת נוער יהודית. אחר כך היה מורה, עבד בדואר, התפטר כי לא קיבל חופשה בחג שבועות, שירת בחיל האוויר וניגש עם השחרור למבחני קבלה למשטרה. האמת היא שעשה זאת בלב כבד משום שחשש שייאלץ לעבוד גם בשבת.

החשש הזה התברר כאמיתי כשנחת בתחנתו הראשונה בפנטן שמצפון לפריז. לאחר שנדחתה בקשתו לקבל חופשה בשבת היה מגיע ברגל, לא מטלפן ולא כותב דוחות. בסוף נאמר לו שאם ישפר את נוהלי העבודה במחלקות יהיה חופשי בשבת. מאז ולאורך 35 שנות הקריירה שיבואו לא עבד אפילו שבת אחת.

פנטן הייתה אז בין הערים הכי אלימות בצרפת. היא ואחרות מכונות "9-3" (Le Neuf Trois"), כי כל מיקודי הדואר ברצועה הזאת מתחילים ב-"9-3”. גוזלן בחר לפתוח ערוצי דיבור עם הצעירים חסרי המנוח. הבטיח שאינו מתכוון לזרוק אותם לבית הסוהר. כשנעלמה פעם נערה בת 15 הוא ביקש מהם לוודא שהיא בחיים. כעבור שנים קיבל טלפון מאחות בבית חולים. 

"אני מדברת בשמה של מי שהייתה הנעדרת מארי קטרו", אמרה האיש בלבן, "היא רוצה להודיע לך שיש לה תינוק ושהיא מאושרת מאוד".

לאולניי סו-בואה הגיע גוזלן על פי בקשה מלשכת הנשיא ז'יסקר ד'סטאן. באולניי, כפי שקוראים לה הפריזאים, התרחשו אז 60 פריצות ביום. מהר מאוד התברר לו שהפשע פורח ברבי הקומות המרופטים. בכל קומה היה פיר שבו שוגרו שקיות הזבל לפחים במרתף. גנבי התכשיטים שיגרו דרך המנהרות האלה את השקיות עם המחרוזות, הצמידים והטבעות. 

הפחים עם המטען היקר הועברו למרתף מרוחק, מה שאפשר לשודדים לחמוק עם שללם מכניסה רחוקה מזירת השוד. כשגוזלן עלה על השיטה הוא הורה לאטום את המרתפים, והגניבות חדלו.

גם באולניי החליט ללכת בטוב. הבטיח שההיסטוריה הקרימינלית שלהם מעניינת אותו כקרואסון מאתמול. מבחינתו העבר שלהם מתחיל היום. "וחוץ מזה איני אוהב לעבוד", התוודה, "ומי שיגרום לי לעבוד ישלם".

לשוטריו הורה להרפות מהלחץ. לוותר על דוחות חניה ועל קנסות זניחים. מהורי החשודים הרגילים ביקש לדווח על כל כוונת זדון. "איני רוצה להעניש, אני מתכוון למנוע", אמר להם. די מהר התברר לכנופיות שהמשטרה יודעת על מזימותיהם עוד לפניהם. בין חברי הכנופיה התעורר חשד שהמשטרה מתחזקת חפרפרות בקרבם. מה שגרם לפירוק חבורות הפשע.

ואז בא הטרור. ב-27.6.76 נחטף מטוס אייר פראנס לאנטבה. בין הנוסעים הייתה גם ז'ולי אוויזראט, החותנת של סמי גוזלן. למזלה, שוחררה עם קבוצת הנוסעים הראשונה. כקצין משטרה הותר לגוזלן לעלות אליה למטוס הפדויים שנחת בנמל התעופה אורלי.

הוא מראה לי את תעודת המעבר שקיבלה מהחזית העממית. עדות ראשונה לכך שפלסטינים, ולא הטרוריסט קרלוס, כפי שהעריכו תחילה, אחראים לחטיפה. בפגישה עם נציגי המוסד סיפרה כי שני חוטפים גרמנים הם שהפרידו בין הנוסעים הישראלים לשאר. על עדותה נשענה הכותרת שפורסמה למחרת בארץ: "הגרמנים שוב עושים סלקציה".

תעודת המעבר שקיבלה החותנת של גוזלן מהחזית העממית. צילום ורפרודוקציה: יוסי אלוני

3 באוקטובר 1980. מחבל מניח מטען בפתח בית הכנסת ברחוב קופרניק שברובע ה-16 בפריז. בפיגוע נהרגים שלושה צרפתים והישראלית עליזה שגריר. לגוזלן, השותף בחקירה, מתברר כי המתכננים פלסטינים. לא אנשי הימין הניאו-נאצי, כפי שחשדו. בעקבות הפיגוע הזה הוקם ארגון האבטחה היהודי S.P.C.J.

9 באוגוסט 1982. ב"מארה", פעם מעוז יהודי, מתחוללת ההתקפה האנטישמית הקשה ביותר מאז הכיבוש הנאצי.

שלושה מחבלים מרססים את מסעדת "ג'ו גולדנברג" ומשאירים אחריהם שש גופות: ארבעה יהודים צרפתים ושני אמריקאים. גוזלן מתמנה לחוקר מיוחד. הוא שענה לשיחת הטלפון שבה ארגונו של אבו נידאל לקח אחריות. אגב, 33 שנה אחרי, ביוני האחרון, נעצר בירדן מתכנן הפיגוע, מוחמד סוהייר אל-עבאסי.

מתי החליף הטרור בצרפת ידיים? מתי טולטלה צרפת מהטרור הפלסטיני אל רצחנות האסלאם הרדיקלי? בינואר 95' הגעתי לפריז כשליח "מעריב". כעבור שבועות אחרים רציתי להצטרף לסיור לילי של המשטרה ברצועת "9-3". לאחר פניות נאמר לי שאלך לבד. השוטרים שוב לא נכנסים בלילות לפרברים הזועמים.

המאמץ המודיעיני עבר למסגדים. סוכנים של ה-DST, שירות הביון, התחילו להיטמע בין מתפללי יום השישי. לדווח על דרשות קיצוניות. קיץ קטלני ירד על פריז 95'.

בפיצוץ בתחנת רכבת הפרברים RER בכיכר סן מישל נהרגו שמונה. ירדתי למנהרות המפויחות עם אלן ז'ופה, אז ראש ממשלה. כשעלינו חזרה ראיתי את אחד המחזות המוזרים אי פעם. מלצרים בחולצות לבנות וסינרים שחורים, שבדרך כלל מגישים שאבלי צונן בכוסות בוהקות, סבבו עם מגשי כוסות מים בין הפצועים. אבל בפלאס סן מישל חיכתה עוד הפתעה. לא אבו נידאל, לא ג'ורג' חבש. 

את האחריות לפיגוע קיבל הפעם ארגון בלתי נודע: הקבוצה המוסלמית החמושה GIA. סמי גוזלן זיהה את השינוי בשנים שאני מדבר עליהן.

ב-1994, כשהוא כבר מפקח, קיבל תחנה בלאנס שבחבל פה דה קאלה הסמוך לתעלה. יום אחד התייצבה אישה ערבייה וביקשה העתק מרשיון הרכב של בעלה. כשנשאלה למה אינה לוקחת ממנו השיבה שהתגרשה לאחר שהפך למוסלמי קיצוני. אחר כך הפליגה בתיאור תעשיית הקנאות.

שיירת אוטובוסים מרחבי צרפת נהגה להגיע מדי חודש לאצטדיון בלאנס. לאחר שאפסה עוד נוסעים המשיכה לקאלה שלחוף העלה. אז היו כולם עולים למעבורת. האינדוקטרינציה המוסלמית בבריקסטון שבאנגליה ארכה ארבעה ימים. בסיומה היו מי שהמשיכו לאפגניסטן לקורסים שבין 40 יום לארבעה חודשים.

המתלוננת לקחה את השוטרים לסיבוב בלאנס המוסלמית. עם חיג'אב לראשיהן ריחפו על המדרכות נשים חרישיות. "זאת הייתה בריז'יט וזאת הייתה ז'קלין", הצביעה על כמה. האידיאולוגיה פלשה ליומיום. גברים הודיעו ששוב לא יצטלמו ללא טאקיה (הכיפה המוסלמית הלבנה) לתמונות פספורט. יותר ויותר מפגינים הניפו שלטי שטנה.

העצרות וההפגנות האלו מסכסכות את הרפובליקה עם ציפור נפשה. הזכות להתאגד, למחות ולשבות נטועה עמוק במשנת וולטר. שביתה של עובדי הרכבת תזכה אותם בפרחים מידי האזרחים שאת חייהם הם משבשים. אבל דיבורי שנאה הם עבירה פלילית. הצרפתים מוזמנים להביע דעתם בתכיפות ונחרצות, אבל לא להעליב את האחד בגלל גזע, דת או מין.

ב-1998 יצא גוזלן לגמלאות. כעבור שנתיים פרצה האינתיפאדה השנייה. אין לו ספק שפרשת הילד מוחמד א-דורה האיצה את הגילויים האנטישמיים. הוא הקים בתגובה את BNVCA, "המשרד הלאומי לערנות נגד אנטישמיות".

המשרד מתעד פגיעות ביהודים ומביא אותן לידיעתם הפוליטיקאים והתקשורת. הודעות באלפי עותקים נוחתות בתיבות הדואר של כתבי העיתונים המובילים בצרפת. הקו החם של המשרד פועל 24 שעות ביממה. גוזלן מממן אותו מהפנסיה המשטרתית ומתרומות קטנות.

המטרה הבסיסית היא להוכיח קודם כל שיש מעשים אנטישמיים. אחר כך לגרום להבאת האחראים לדין. מבדיקה שעשה התברר לו שהאירועים הקשים ביותר קרו בערי "9-3" שראשיהן קומוניסטים. מחלקות העיתונות שלהם שלחו לתושבים מאמרים על מצוקת הפלסטינים, על קולוניאליזם ועל ניצול.

העמדות האנטי-ישראליות נבעו גם מבורות. מחוסר ידע מיהו מי. ראש מועצת אוברוויליה ניסה לארגן מפגש בין-דתי עם יהודים. אלא שבמקום מוסלמים זימן נציגים פלסטינים. "ניסיתי להסביר מה ההבדל", אומר גוזלן, "אבל הוא לא הבין".

עם הקהילה המוסלמית הוא שומר על קשר טוב. הוא מוזמן לאירועים דתיים, נואם בעצרות של מהגרים מתוניסיה, ממרוקו, מאיראן, ממאלי או מפקיסטן. המפגשים עם ה-Predect, נציג הממשלה במחוז, נועדו למנוע חיכוכים ביומיום. כך ביקש להעביר ילדים יהודים מבית ספר מעורבים ליהודיים, כדי שלא יהיו בסכנה. "אלא שהיום הם חשופים לסכנה דווקא מבתי הספר היהודיים", אומר גוזלן.

בכתבה ב"ואניטי פייר" מסרה העיתונאית מארי ברנר כי בצרפת היו אשתקד 851 אירועים אנטישמיים. אחת ההתקפות החמורות והפחות ידועות התרחשה ב-13 ביולי 2014.

שירות המעקב של גוזלן דיווח על מאות פורעים ששטפו את ה-Marais. הם עצרו לרגע ליד בית כנסת ריק בחרוב Tournelles. חמושים במוטות, ברזל, בגרזינים ובדגלים המשיכו ל-Rue de la Roquette, כמה בלוקים מבית ראש הממשלה מנואל ואלס. על הכוונת היה בית הכנסת יצחק אברבנאל שבו התפללו כ-200 איש ובהם הרב הראשי של פריז יצחק גוגנהיים ונשיא הקונסיסטואר (מועצת הקהילות היהודיות) יואל מרגי.

השאגות "היטלר צדק" ו"יהודים, צאו מצרפת" חדרו פנימה. לצד המפגינים בחוץ עמדו שישה שוטרים בסך הכל. "אנחנו מחכים לתגבורת", הסביר אחד מהם לכתבים. אנשי היחידה ללוחמה בטרור באו כעבור שעה וחילצו את הרב הראשי. השאר המשיכו להתבצר מאחורי דלתות שנחסמו בכיסאות ובשולחנות. כשבאה סוף-סוף התגבורת נפתח מרדף אחר הפורעים. 

מקצת הדולקים ובהם עוברי אורח יהודים התחמשו בכיסאות ובשולחנות מבתי הקפה הסמוכים. רק כעבור שלוש שעות חולצו כל המתפללים.

גרתי ברחוב Daval 15, סמוך לבית הכנסת יצחק אברבנאל. אף על פי שזאת הייתה פריז, בשבתות ובחגים – כיפור בעיקר – הייתה משתלטת על הלב מועקה קטנה. בתוך החולין המקסים סביבך חיפשת קצת דממה, איזו קדושה סמלית מזדמנת. יכולתי ללכת לבית הכנסת, אבל את זה גם בארץ איני עושה. את שלי קיבלתי כשמתפללי דון אברבנאל היו יוצאים עם תיק הטלית הקטיפתי תחת בית השחי. לא בטוח שכיום היו מעיזים לעשות זאת. מה קרה לכפר הקטן שלי בלב פריז?

גוזלן אומר שזאת האנטישמיות החדשה, שקוראת לעצמה "אנטי-ציונות". ב-15 השנים מאז שעזב, הוא מסביר, התרבו מוציאי דיבת ישראל. בהם גם אינטלקטואלים ישראלים הקוראים להחרים את מדינתם, להכניע אותה. זאת כבר עובדת חיים. כשיש הפגנות תמיכה בפלסטינים שורפים בתי כנסת. באחת הפעמים הוצתה גם מכוניתו ליד ביתו ב-Blanc-Mesnil – מערי ה-"9-3".

"צריך פשוט לעצור את התעמולה נגד הציונות, הוא קובע. לפני שלושה שבועות תקף ה-BNVCA את פלאנטו, הקריקטוריסט של "לה מונד". הפרשנות שלו לסכסוך בין יהודים ישראלים לפלסטינים מעוררת שנאה. "פלאנטו מנצל את חופש הביטוי שהחוקה העניקה לו. עבודותיו לא מאוזנות", נאמר בהודעה שהוציא.

התעמולה האנטי-ישראלית מתחילה להשפיע גם על כחצי מיליון היהודים שחיים בצרפת. פעם הנוער היהודי היה גאה בישראל ורק נוצרים היו מתאסלמים. עקב האווירה כיום נגד ישראל והציונות מוצא גוזלן גם יהודיות שהתאסלמו. זאת עדיין אינה תופעה, אבל בארץ פגש נערה שהייתה בתהליכים. "הצלחנו להוציא אותה מזה", הוא אומר.

בפריז התוודע לצעירה שהתאסלמה בגיל 15 כי רצתה להתחתן עם החבר המוסלמי שלה. "האסלאם מהלך קסם וישראל שנואה", הוא מפרש.

אולי האנטישמיות גוברת כי השלטון לא יודע איך לבלום אותה?

"צרפת עשתה רבות כדי לדכא את השנאה. אתה רואה חיילים לפני בתי הכנסת, לפני בתי הספר היהודיים. ובכל זאת האיבה ליהודים עולה מיום ליום".

ב-9 בינואר הייתה אחייניתו של גוזלן בדרכה ל"היפר כשר". על סף החנות פגשה חברה והן עצרו לשוחח. לפתע חלף על פניהן אפריקאי שרירי חמוש בתרמיל גב. התחכך בהן והמשיך. אחר כך התברר שזה היה התוקף אמדי קוליבאלי.

תוך דקות נשמעו יריות מבפנים. האחיינית צלצלה לדוד סמי. הדוד סמי הכיר את בעל החנות. הוא התחיל לשגר לו הודעות טקסט ולהזעיק את מקורביו במשטרה. קוליבאלי רצה להפיץ בזמן אמת את הסרט על הפיגוע. כך, קיווה, יעורר עוד התקפוץ ברחבי פריז. אלא שהוא לא ידע איך לעשות זאת והצמיד אליו איש מחשבים יהודי. האיש מעדיף להיקרא "אנדרה" ומאז הפיגוע הוא מתנהל בחשאי.

ל"ואניטי-פייר" אמר: "סיפרתי לקוליבאלי בכל שלב מה אני עושה". אבל הוא לא סיפר לו שהיה מורה בבית ספר קשה וידע להתמודד עם תלמידים פרועים במצבי לחץ. "קראתי לו כל הזמן 'אדוני'. פניתי אליו ב-vous (גוף שני רבים) כדי להוכיח אני מכבד אותו, העיקר שיישאר רגוע. "העברתי עצמי למצב ניטרלי. רציתי שיביט לי בעיניים ויבין שאיני כועס. אמרתי 'אני פה ואני מנסה לעזור לך'. ידעתי שרצח כבר ארבעה אנשים ואמרתי לעצמי "לא אתן שעוד מישהו יירצח".

בחשאי העביר אנדרה הודעות טקסט ללקוחות שלו בעלי סיווג ביטחוני גבוה: "דחוף מאוד, זאת התקפת טרור ב'היפר כשר'... הוא כבר הרג... אני בחדר הקירור...".

קוליבאלי, בן למשפחת מהגרים ממאלי, חוסל בהסתערות המשטרה. אנדרה (43) זכה לשבחים על עמידתו. אבל מאז אותו שישי נורא הוא הולך לטיפול. חברתו שהייתה איתו עדיין לא מעיזה לרדת למנהרות המטרו.

גוזלן לא חיכה לטבח ב"היפר כשר". כמה שבועות לפיו העמיד את ביתו להשכרה. 160 מ"ר בנוי, גינת 500 מ"ר, שתי קומות, שישה חדרים. סגר עסקה עם הראשונים שצלצלו.

"שלוש הבנות שלי בארץ. שתיים לידי בנתניה ואחת בבאר שבע. רציתי להתאחד איתן. גם 40% מהקהילה שלי בבלאנק-מניל עלו. התחלתי להרגיש בודד".

"גם בגללה. ילד שחוגג כיום בר מצווה מכיר מהיהדות בעיקר את האנטישמיות".

"ילד שחוגג כיום בר מצווה מכיר מהיהדות בעיקר את האנטישמיות". גוזלן. צילום: יוסי אלוני

"קשה לייעץ. כל אחד צריך לעשות את חשבון משפחתו ופרנסתו. אני יכול רק לנתח שהמצב הוא כך וכך, אבל ההחלטה שלהם".

"שרון עשה אותו דבר, אבל ראש ממשלה לא צריך להאיץ בהם. קודם כל עליו לעשות הכל שקליטתם בארץ תהיה קלטה יותר".

"כל צרפת חסרה. אני צרפתי עד קצות ציפורני".