על קרח דק: הסיבה האמיתית לביקור ההיסטורי של אובמה באלסקה

רבים מ־3,300 תושבי העיירה קוצביו שבאלסקה זכו השבוע לחוויה היסטורית ראשונה מסוגה, כשראו את השיירה הנשיאותית של ברק אובמה נוסעת באחד הרחובות הבודדים של היישוב. "תצבטו אותי!", אמר רג'י ג'ולה, שעומד בראש המחוז הארקטי הצפון־מערבי של אלסקה שבו ממוקמת גם קוצביו. "יכול להיות שנשיא ארה"ב בא לקהילה שלנו?". 

לאחר שסיים את המלחמות בעיראק ובאפגניסטן ופתח דף דיפלומטי חדש עם איראן ועם קובה, מבקש כעת אובמה להוסיף למורשתו גם את המאבק בהתחממות העולמית, במיוחד לקראת ועידת האו"ם בפריז - שתנסה להשיג הסכם בינלאומי מחייב על צמצום פליטת גזי החממה (ארה"ב היא אחת משתי המדינות המזהמות ביותר יחד עם סין). 

לצורך כך, הגיע הנשיא השבוע לביקור בן שלושה ימים באלסקה, הן כדי לקרוא לפעולה בינלאומית משולבת והן כדי לראות במו עיניו את השפעותיהם של שינויי האקלים. אף שהיו כבר נשיאים שביקרו לפניו באלסקה - חלקם הגיעו לחנוך פרויקטים גדולים, אחרים באו לחופשות דיג או לנאום בפני חיילים באחד מבסיסי הצבא במדינה - אובמה הפך ביום רביעי לנשיא הראשון שמבקר בעודו בתפקיד באזור הארקטי של אלסקה, החלק הצפוני ביותר של המדינה. 

קוצביו והכפרים והעיירות שסביבה משמשים דוגמה מצוינת להתחממות העולמית שמשפיעה כבר עכשיו על חייהם של התושבים המקומיים, מרביתם אינואיטים, שבעבר היו מוכרים יותר בכינוי אסקימוסים. העלייה ההדרגתית בטמפרטורות הביאה להיעלמותה המהירה של שכבת הקרח שהגנה על החופים מפני גלי הים גם בימות הקיץ, וכעת אפשר לראות כיצד המים גורמים לתופעת ארוזיה, שאוכלת את היבשה בקצב שמגיע לעתים כמעט למטר בשנה. בניסיון לעצור את הארוזיה, הוקם לפני כשש שנים קיר אבנים לאורך 800 מטר בעלות של 34 מיליון דולר. בינתיים, כך נראה, ללא הצלחה מרובה. 

שינויי האקלים משפיעים גם על יכולתם של האינואיטים למצוא מזון בטבע. "בכל הנוגע לאייל הצפון, זה תמיד היה כמו שעון. בכל יוני היינו צדים. אבל לא עשינו את זה שנים. אנחנו לא יודעים מתי נראה אותם", אמרה בכאב מילי האולי, הנשיאה של שבט קיבאלינה, שחי מצפון לקוצביו. "בדרך כלל יש לנו גם 80 עד 100 כלבי ים בשביל כל הקהילה. השנה מצאנו רק שמונה. כעת חברי הקהילה צריכים להסתדר בלי בשר ושמן". 

האיום המתגבר שיוצרת ההתחממות הגלובלית רק מוסיף למציאות הקשה של התושבים באזור הארקטי של אלסקה, שם האבטלה עומדת על 6.7% (לעומת 5.3% בשאר ארה"ב), לצד רמות גבוהות של התאבדויות, אלכוהוליזם ומחסור קשה בתשתיות. "רבים מאיתנו גדלו בעוני ובבידוד", אמר טימותי שוארך, העומד בראש ארגון לשירותי בריאות שמנהל בית חולים בקוצביו ומרפאות בכל האזור הצפון־מערבי של אלסקה. "רבים מאתנו חשים שהם אזרחים סוג ב'. התושבים שלנו זכאים לחלום האמריקאי כמו כל אחד אחר".

בנאומו בפני הוועידה הבינלאומית למנהיגות גלובלית באזור האקרטי, שנערכה ביום שני באנקורג' בחסות מחלקת המדינה, התייחס אובמה למשבר שעובר על אלסקה. "ב־60 השנים האחרונות התחממה אלסקה במהירות כפולה כמעט משאר ארה"ב. השנה שעברה הייתה החמה ביותר באלסקה אי פעם - בדיוק כפי שהיה עבור שאר העולם. ההשפעות פה קשות ביותר", אמר. "הפשרת הקרחונים מערערת את הקרקע שעליה חיים 100 אלף תושבי אלסקה, מאיימת על בתים, פוגעת בתחבורה ובתשתית האנרגיה, והתיקון עלול לעלות מיליארדי דולר". 

עדיין לא ברור עד כמה ביקורו ההיסטורי של אובמה אכן ישנה את המצב עבור התושבים בקוצביו ובכל האזור הארקטי של אלסקה, אולם מלבד רצון להציב זרקור על הסכנות הממשיות של ההתחממות העולמית, שלפי המדענים צפויות להיות מנת חלקם של אזורים נרחבים יותר בעולם בעשורים הבאים, מסתתר גם רצון של הממשל האמריקאי להפגין עניין ונוכחות באזור הארקטי, שלאחרונה הפך לזירה חדשה של מאבק בינלאומי. 

האזור הארקטי, שמכסה כ־6% משטח כדור הארץ, נמצא מסביב לקוטב הצפוני, מצפון לקו הרוחב 66 ו־33 מעלות, ועובר בשטחן של אלסקה, קנדה, פינלנד, דנמרק, איסלנד, נורווגיה, רוסיה ושוודיה. באזור הארקטי נמצא אוקיינוס ענק מכוסה קרח ואפשר למצוא בו שבטים ילידיים, כמו האינואיטים, ובעלי חיים ייחודיים דוגמת דובי הקוטב, כלבי ים ושועלי שלג. 

ההתחממות העולמית שינתה את פני האזור. לפי נתוני הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי אקלימי שפורסמו לפני כשלושה חודשים, מעטה הקרח באוקיינוס הארקטי מגיע כעת ל־11.32 מיליון קמ"ר, בעוד הממוצע ב־30 השנים האחרונות עמד על 12.5 מיליון קמ"ר. בין השנים 1978 ל־1996 הצטמצם הקרח בקצב של כ־4% בעשור, וההערכה היא כי עד אמצע המאה הנוכחית היקף המעטה יצטמצם ב־20% נוספים. 

מלבד האיום על התושבים ועל בעלי החיים, היעלמות הקרח הביאה לשתי בשורות נוספות. ראשית, הצטמצמות הקרחונים צפויה להפוך את הנתיב הימי הצפוני שעובר באוקיינוס האטלנטי לנתיב מרכזי עבור תעשיית השיט העולמית, בשל קיצור המרחק בין אסיה לבין מערב אירופה וצפון אמריקה. לפי דוח שפרסם המכון הארקטי בוושינגטון באוקטובר אשתקד, במהלך 2013 עברו בנתיב 71 אוניות עם מטען במשקל כולל של 1.35 מיליון טונות, לעומת 46 אוניות עם מטען של 1.26 טונות בשנה שלפניה. לפני שנתיים בדיוק עשתה האונייה הסינית יונג שן את המסע מדליאן שבסין לרוטרדם שבהולנד ב־33 יום בלבד, לעומת 48 יום אם הייתה צריכה לעבור בתעלת סואץ.

"אני חושב שעדיין פחות מאחוז אחד מכלל התנועה דרך תעלת סואץ עוברת בקצה העולם, בעיקר דרך החלק העליון של רוסיה, ולכן לא מדובר עדיין בשינוי עצום מבחינת הנתיב שבו עוברות הסחורות", אמר מקנזי פאנק, מומחה ספנות שפרסם ספר על תנועת השיט באזור הארקטי, לרשת CNN. "אבל אני חושב שמדובר רק במבט חטוף לעבר העתיד". 

בנוסף לכך, תנאי השטח המשתנים באוקיינוס הארקטי עשויים לאפשר קידוחים נרחבים של נפט וגז טבעי, שעד כה הסתתרו מתחת למעטה הקרח. לפי המרכז הגיאולוגי האמריקאי, באזור הארקטי יש כ־13% מכלל משאבי הנפט העולמיים שעדיין לא התגלו, כ־30% ממשאבי הגז הטבעי ועוד 20% מנוזלי הגז הטבעי בעולם. 84% מכל אותם משאבים נמצאים בקרבת החופים, ואינם מצריכים את העמדת האסדות בעומק האוקיינוס הקפוא. 

לנוכח נתונים אלה, לא מפליא שהמדינות השוכנות באזור הארקטי החלו להציג בפני ועדת הגישור של האו"ם דרישות מחודשות לבעלות על שטחים נרחבים יותר באוקיינוס הארקטי, ובמיוחד על המדף היבשתי התת־ימי. לפי אמנת האו"ם לחוק הים משנת 1982, המדף היבשתי משתרע עד למרחק של 320 ק"מ מקו החוף, ולמדינה שמחזיקה בו יש בעלות כלכלית בלעדית על משאבי הטבע שנמצאים בו או מתחתיו. 
 

בדצמבר האחרון פנתה דנמרק לאו"ם יחד עם גרינלנד (שמהווה טריטוריה דנית) ודרשה להכיר בבעלותה על שטח של מדף יבשתי שמשתרע על פני יותר מ־900 אלף קמ"ר, כולל הקוטב הצפוני. לטענת הדנים, המידע שברשותם מראה שהמדף היבשתי של גרינלנד מחובר לרכס לומונוסוב, שמשתרע מתחת לאוקיינוס הארקטי. 

גם ראש ממשלת קנדה, סטיבן הארפר, הבהיר מאז שנבחר לראשונה לפני תשע שנים כי ההגנה על הריבונות הקנדית באזור הארקטי היא "העדיפות הראשונה ואינה ניתנת למו"מ". בדצמבר 2013 הייתה אמורה קנדה להגיש בקשה רשמית להרחיב את גבולותיה גם לעבר הקוטב הצפוני, אולם סוגיות טכניות מנעו את הגשת הבקשה ולא ברור אם היא תוגש בשל הבחירות שהוקדמו ל־19 באוקטובר. 

בחודש שעבר הגישה גם רוסיה דרישה משלה לבעלות על שטח של 1.2 מיליון קמ"ר, כולל הקוטב הצפוני. משרד החוץ במוסקבה הבהיר כי לבקשה צורפו הוכחות מדעיות שמחזקות את הטענה הרוסית, בניגוד לבקשה הקודמת שנדחתה על ידי האו"ם ב־2002 בשל מחסור בראיות.

תחת מנהיגותו של ולדימיר פוטין, וביתר שאת מאז שובו לכס הנשיאות לפני שלוש שנים, הגבירה רוסיה את מאמציה להפגין את נוכחותה הפיזית באזור הצפוני ביותר של כדור הארץ. תוכנית חומש שיצאה לדרך השנה מתכוונת להשקיע 222 מיליארד רובל (4.3 מיליארד דולר) בפיתוח משאבי טבע באוקיינוס הארקטי. סגן ראש הממשלה דמיטרי רוגוזין, שעומד בראש הוועדה הארקטית של רוסיה ואף הציב את דגל המדינה בקוטב במאי השנה, הבהיר כי האזור הארקטי הוא "מכה (העיר הקדושה למוסלמים) של רוסיה". 
 

אולם רוסיה לא מסתפקת בדיבורים ובהכרזות, ועושה צעדים מטרידים בתחום הצבאי, כולל הקמת בסיסים חדשים. במרץ שעבר הורה פוטין לצבא הרוסי לבצע תרגיל פתע בהשתתפות יותר מ־45 אלף חיילים, צוללות וספינות מלחמה. בשבוע שעבר סיימו הרוסים סדרת תמרונים נוספת באזור הארקטי, ושר ההגנה, סרגיי שויגו, הכריז השבוע כי עד סוף השנה יוצבו גם מטוסי קרב וסוללות הגנה אווירית.

בממשל האמריקאי הבהירו כי הם מוטרדים מההתנהלות הרוסית ועוקבים אחרי המהלכים הצבאיים, אף שהדגישו כי עדיין לא מדובר באיום משמעותי. מומחים אף הטילו ספק בכך שהרוסים אכן יוכלו ליישם את כל ההצהרות שלהם לנוכח הסנקציות המערביות המתמשכות בעקבות המשבר באוקראינה, שבין השאר כוונו נגד חברות שפועלות באזור הארקטי, ובשל הירידה החדה במחירי הנפט שערערה את יציבותה של הכלכלה הרוסית. 

למרות זאת, בארה"ב הבינו כי אם הם ימשיכו לשבת בשקט, הם יאבדו את היוזמה לטובת הרוסים. "האזור הארקטי עומד להיות מקום של חשיבות אסטרטגית גדלה", הכריז מזכיר ההגנה, אשטון קרטר, במרץ שעבר. "הרוסים כבר פעילים שם". 

בחודש שעבר שבה הצוללת סי וולף של הצי האמריקאי ממשימה של חצי שנה, כולל חודשיים מתחת לקרח באוקיינוס הארקטי. אף שלא מדובר בפעילות נדירה - צוללות הצי שטות באזור הארקטי כבר עשרות שנים - הבהירו בחיל הים כי הפעם מדובר במשימה חשובה במיוחד. "ההתמקדות שלנו הייתה להפגין את היכולת לנוע דרך הקרח", הסביר מפקד הצוללת, קומנדר ג'ף בירלי. "זו עדיפות מבצעית חשובה להפגין שאנחנו יכולים לפעול בסביבה הזאת". 

בנאומו השבוע הפציר אובמה בקונגרס להעביר מימון לרכישת שוברות קרח עד 2020, מאחר שכיום יש לארה"ב שתי שוברות קרח בלבד, לעומת הרוסים שמחזיקים ב־40 ומתכננים לבנות 11 שוברות קרח נוספות. הסנאטור הרפובליקני מאלסקה, דן סאליבן, מיהר לברך. "מדובר בצעד קדימה", אמר. "הכבישים המהירים של האזור הארקטי נסללו באמצעות שוברות קרח. כעת לרוסים יש סופר־אוטוסטרדות, ולנו יש דרכי עפר עם בורות".

אף שהמחלוקות סביב אוקראינה השפיעו גם על המועצה הארקטית - שבה חברות כל שמונה המדינות - כולל החרמות דיונים וחילופי האשמות, בפועל הצליח האזור הארקטי לשמור על זירה של שיתוף פעולה נדיר בין רוסיה לבין מדינות המערב בהובלת ארה"ב, כולל כוונה לבצע תמרונים משותפים של משמר החופים בחודשים הקרובים. 

"לאורך השנים הייתה רוסיה בת שיח יעילה של ארה"ב ומדינות נוספות שיש להן תביעות משמעותיות באזור הארקטי", אמר השבוע דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, בהתייחסות חיובית נדירה כלפי התנהלותה של מוסקבה. "ראינו מאמץ לשיתוף פעולה מצד המדינות האלה כדי להבטיח שהמשאבים באזור הארקטי מנוהלים באופן יעיל. ואנחנו ממשיכים להפציר לא רק ברוסיה אלא בכל המדינות שיש להן אינטרסים באזור להמשיך לקדם את שיתוף הפעולה היעיל הזה". 

בחודשים הקרובים ייוודע אם האזור הארקטי ימשיך להיות מודל לשיתוף פעולה בין הצדדים, או שמא החרפה מדינית־ביטחונית סביב האירועים באוקראינה או במקום אחר על פני העולם, ועלייתו של ממשל רפובליקני בבחירות הבאות בארה"ב, יחריפו את המאבק ויהפכו את האוקיינוס הארקטי לזירה של מלחמה קרה חדשה. 

ברוסיה כבר הבהירו כי הם לא מתכוונים לעשות חיים קלים בנושא. "זה הבית שלנו! אנחנו מדינה ארקטית", הכריז השבוע ארתור שילינגרוב, החוקר הראשי של רוסיה באזור הארקטי ויועצו המיוחד של פוטין, בראיון לרשת CNN. "אנחנו בעד שיתוף פעולה בינלאומי, אבל כמובן, אנחנו דואגים גם לביטחון של רוסיה".