מה עומד מאחורי ההצעה של המיליארדר המצרי לרכוש אי לפליטים?

ההודעה הראשונה פורסמה בטוויטר לפני כשבוע. המיליארדר המצרי נג’יב סאוויריס קרא ליוון ולאיטליה למכור לו אי, להכריז על עצמאותו ולאפשר לו לארח במקום את הפליטים הסורים. הרעיון אולי מטורף, צייץ המיליארדר, אבל זה פתרון זמני עד שהפליטים יוכלו לשוב לארצם. אלפים בכל רחבי העולם עקבו אחרי המחווה, וסאוויריס המשיך לשלהב את העולם. מצאתי שם לאי, הוא צייץ בטוויטר ארבעה ימים אחרי ההודעה הראשונה. נקרא לו איילאן, על שמו של הילד הכורדי איילאן שגופתו נפלטה לחוף הטורקי, כדי שנזכור.

בראיונות לכלי תקשורת סאוויריס אמר שהוא מודע לאתגר, אבל בטוח שיצליח לעמוד במשימה. “כל מה שאני צריך זה רק שיוון או איטליה ימכרו לי אי ויאפשרו לפליטים להגיע למקום. את כל השאר אבצע בעצמי”, הוא אמר, ואף הודיע לספקנים שמשפחתו בנתה את לה־גונה, כפר נופש גדול על שפת הים האדום, מה שמוכיח שהוא מסוגל לסייע למהגרים הנואשים, לדבריו. כאיש עסקים בינלאומי סאוויריס ערך תמחור של הפרויקט: בין 100 אלף ל־200 אלף פליטים יגיעו לאי הפליטים איילאן, הוא אמר, ורכישת האי וההוצאות הנלוות ינועו בין 10 מיליון דולר ל־100 מיליון דולר. כסף קטן עבור סאוויריס, שהונו מוערך בשלושה מיליארד דולר, ועסקיו חובקי עולם.

“גשרים כלכליים"

סאוויריס, בן 61, נשוי ואב לארבעה, תושב קהיר, הוא מהנדס מכונות במקצועו ובעל תואר שני בניהול טכנולוגי מהמכון השווייצרי הפדרלי לטכנולוגיה בציריך, האדם השלישי בעושרו במצרים והעשירי באפריקה. יש לו חברות סלולר באפריקה, בפקיסטן ואפילו בצפון קוריאה. מיזוג שביצע עם החברה ההולנדית “וימפלקום” לפני ארבע שנים הפך את סאוויריס לבעלים של חברת הטלקומוניקציה השישית בגודלה בעולם, שעובדת ב־20 מדינות ומגיעה ל־180 מיליון לקוחות.

נג’יב סאוויריס נולד למשפחה עשירה. סבו היה עורך דין בדרום מצרים ואביו, אונסי, למד חקלאות כדי שיוכל לנהל את קרקעותיה של המשפחה, אבל די מהר הבין שעם כל הכבוד להיצמדות לקרקע בדרום מצרים, את הכסף הגדול הוא יעשה במקומות אחרים. חיכוכים עם משטרו של גמאל עבד א־נאצר על רקע אידיאולוגי הגבירו באונסי סאוויריס את יצר הנדודים. הוא נסע ללוב, חזר למצרים ב־78’ אחרי שחתמה עם ישראל על הסכמי קמפ דיוויד ואזרחים מצרים נחשבו בלוב לפרסונות לא רצויות, ומאז עשה חיל בעסקי נדל”ן, תשתיות וטלקומוניקציה.

התקשורת המצרית מכנה אותו “רוקפלר המצרי”. הוא חובב אמנות ומחזיק בכמה אוספים נדירים. שלושת בניו הלכו בדרכו: הבן הבכור נג’יב, שאחראי כאמור על עסקי הטלקומוניקציה; סמיח, שאחראי על בתי המלון של המשפחה; ונאסף, האיש העשיר ביותר במצרים, שעוסק בתשתיות.

לפני עשר שנים דרכו העסקית של נג’יב סאוויריס הצטלבה עם זו של ישראל. בסוף 2005 קנתה חברת “אורסקום טלקום” המצרית, שסאוויריס עמד בראשה, כ־20% ממניות “האצ’יסון”, שהייתה בעלת השליטה בפרטנר. הרכישה העניקה לסאוויריס 9.99% ממניות פרטנר. זמן קצר אחר כך ביקש סאוויריס להגדיל את אחזקותיו ב”האצ’יסון”, מה שהיה מגדיל את אחזקותיו בפרטנר. סאוויריס ראה בעסקה גם הזדמנות אידיאולוגית. זה צעד גדול, הוא אמר. עסקאות מעין זו ייצרו גשרים כלכליים במזרח התיכון.
 

בשב”כ לא ראו את האידיאולוגיה שמאחורי העסקה וסירבו לאשרה. 
 

העיתונאי בן כספית כתב בזמנו ב”מעריב” כי אהוד ברק, כשהיה אזרח, לפני ששב לפוליטיקה, שימש כשתדלן של המיליארדר המצרי במסדרונות השלטון הישראליים. לפי כספית, ברק ניסה לשוחח בעניין עם גורמים שונים, אולם לא הצליח לשנות את ההחלטה. “אורסקום טלקום” לא הגדילה את אחזקותיה ב”האצ’יסון”, ואחרי ארבע שנים “האצ’יסון” מכרה את מניותיה בפרטנר לאילן בן דב.

היום החברה בבעלות חיים סבן. עמיקם כהן, שהיה מנכ”ל פרטנר, אומר שהוא לא נפגש עם סאוויריס, “וממילא זאת הייתה אפיזודה קצרה”. בתגובה לפרסום של כספית טען ברק בזמנו כי לא קיבל שכר או טובת הנאה  כלשהם עבור פנייתו, וכי כל פעולותיו היו חוקיות, גלויות וראויות.

דעותיו של סאוויריס לגבי ישראל מקוריות, ולא תמיד עולות בקנה אחד עם רצונותיו של המשטר המצרי. הוא תומך ביבוא גז ישראלי למצרים. לפני שלוש שנים, בהרצאה במכון בוושינגטון הוא אמר שאינו חושש מכך שמשטר האחים המוסלמים ייסוג מהסכם השלום עם ישראל. גם אם יעשו זאת, הוא אמר, הצבא המצרי לא רוצה מלחמה נוספת עם ישראל, ומלבד זאת, הצבא המצרי נשען על מערכות אמריקאיות, והאמריקאים לא יתירו לו להפעילן נגד ישראל.

הוא שב והכריז על עצמו כעל איש של שלום, אם כי עד ההתנתקות נמנע מלעשות עסקים עם ישראל. את מניות “האצ’יסון” רכש רק אחרי ההתנתקות. “אין לי שום דבר נגד ישראלים או יהודים”, הוא הסביר ל”ג’רוזלם פוסט” בעבר, “אבל הסכסוך הישראלי־פלסטיני מונע שיתוף פעולה עסקי בין ישראל ומצרים. מי שיעשה עסקים עם ישראל ייחשב לבוגד. זה עומד להשתנות. אחרי הנסיגה מעזה אעשה עסקים עם ישראל. אנשי עסקים ישראלים ומצרים יוכלו להיפגש בעזה”.

במהלך מבצע צוק איתן הזכיר סאוויריס את עזה בטוויטר, אם כי לא בצורה שניתן היה לחשוב שיזכיר אותה. עם כל המלחמה בעזה, הוא כתב, שכחנו את 200 הנשים הניגריות שנעלמו.
 

סאוויריס מכונה בתקשורת המצרית “נפוליאון”. כמוהו, גם סאוויריס קטן קומה, נחוש וחדור בתשוקה למדינתו. יש לו בתים בכל רחבי העולם, ולאחרונה קנה דירה באזור יוקרתי בלונדון בכ־50 מיליון דולר, אבל הבסיס שלו הוא מצרים. גם בתקופות שבהן היה מסוכסך עם המשטר, הקפיד להדגיש את הקשר העמוק שלו לעם המצרי.

כמו לא מעט אנשי עסקים, סאוויריס מעורב בחיים הפוליטיים של מצרים. הוא נעזר בנשיא המצרי חוסני מובארק כשנקלע לסכסוך עסקי עם חברת סלולר סורית לפני למעלה מעשר שנים, מה שלא הפריע לו לצאת נגד מובארק עם פרוץ ההפגנות במצרים. רוב העובדים שלו, הוא סיפר לתקשורת, יצאו להפגין ולסייע למפגינים בכיכר תחריר. הם חילקו תרופות, מערכות הגברה וציוד לוגיסטי.

“המשרד שלי, לא רחוק מכיכר תחריר, היה המשרד האחורי של המהפכה”, הוא התגאה. בראיונות לכלי תקשורת בעולם הוא שב ואמר שעל מובארק להתפטר, וקרא למפגינים לא לזוז מהכיכר עד אז. ביחד עם חבורה של אנשי עסקים, פוליטיקאים ואינטלקטואלים הוא הציע למובארק מוצא של כבוד: הנשיא המודח יקבל תפקיד טקסי עד להיערכות בחירות חופשיות. 

יצא נגד המשפחה. מורסי. צילום: רויטרס

כש”באל־ג’זירה” פורסם שמשפחת סאוויריס נמלטה ממצרים עם פרוץ המהומות, הזמין סאוויריס עיתונאים מערוץ הטלוויזיה שלו, או־אן־טי־וי, כדי שיצלמו את המשפחה נופשת באל־גונה, כפר הנופש שלה, על חוף הים האדום. “זה היה משמעותי”, הוא נזכר זמן מה אחר כך, “לאנשים יש אמון במשפחה, הם יודעים ששורשינו כאן. אם נסיך מהמשפחה בורח, המשמעות היא שהמצב גרוע”.

בחירתו של מוחמד מורסי לנשיא מצרים רק סיבכה עבור סאוויריס את המצב. הוא נוצרי קופטי, וכמו רבים מהנוצרים במצרים גם סאוויריס התנגד לעלייתו לשלטון של נציג האחים המוסלמים וכינה את משטרו של מורסי משטר פשיסטי, טען שהאחים המוסלמים יערבו דת ופוליטיקה וכי הם אינם פועלים על פי עקרונות הדמוקרטיה. כדי להמחיש את מה שהוא חושב על המשטר של האחים המוסלמים, הוא הפיץ בטוויטר תמונה של מיקי מאוס עם זקן ושל מיני עטויה ברעלה, והיה בין מייסדי מפלגת “המצרים החופשיים”, שהייתה מזוהה עם המיעוט הקופטי.

מורסי, מצדו, הוכיח שהוא מתלהב מהמשפחה ממש כפי שהיא מתלהבת ממנו. מס בגובה של מיליארד דולר הוטל על האח נאסף בטענה שביצע עבירות מיסוי חמש שנים לפני כן. המשפחה טענה לפטור ממס על העסקאות שנאסף ביצע, אך מורסי לא היה מוכן להקשיב. בסופו של דבר, כדי להרגיע את הרוחות, משפחת סאוויריס שילמה מיליארד דולר. אך מורסי לא הסתפק בכסף. צו האוסר על נסיעות הוטל על אב המשפחה אונסי ועל הבן נאסף. הם שהו מחוץ לגבולות מצרים ולא יכלו לשוב לבתיהם. ברשתות החברתיות החלו להופיע קריאות להחרמתו של סאוויריס. במשפחה ביקשו מנג’יב להפסיק לתקוף את המשטר, אך הוא סירב. “על פי האמונה הרווחת, המצרי הנוצרי הוא פחדן”, הוא אמר, “אבל יש נוצרים כמוני שמאמינים באמרה היהודית והמוסלמית ‘עין תחת עין ושן תחת שן’. אם מתקיפים אותי, אני אגיב. זו זכותי. אני בוטח באל, אם כי לפעמים מודאג”.

בחירתו של עבד אל־פתאח א־סיסי לנשיא מצרים חיסלה את הדאגות והחזירה את המשפחה למצרים. לאחרונה הודיע סאוויריס שהם מתכוונים להשקיע מאות מיליוני דולרים במיזמים שונים במצרים, בין השאר בתשתיות ובבית חרושת לסוכר. ערוץ הטלוויזיה שלו, שבימי מורסי סאוויריס כינה אותו “חרב נגד האסלאמיסטים”, הפך להיות כבשה רכה. לאנשים נמאס ממאבקים, מהפגנות ומזכויות אדם, הוא הסביר את המהפך, אבל הבטיח לשמור על רוח קרבית עיתונאית כשרכש את ערוץ התקשורת הצרפתי “יורוניוז”. “אני לא אכנע ללחץ של משטרים מדכאים ושל פוליטיקאים אירופים הקוראים לתקשורת המערבית להוות משקל נגד לרוסיה”, הוא אמר. “תחנת חדשות אמורה להיות חלון פתוח לכל הדעות”.

בחירתו חיסלה את הדאגות. א-סיסי. צילום: רויטרס

סאוויריס הוכיח בימים האחרונים שהוא מוכן לעשות את מה שרוב עשירי העולם הערבי כלל אינם מעלים בדעתם. ארבעה מיליון סורים נמלטו מסוריה מאז תחילת הקרבות, אך מדינות המפרץ העשירות מתעלמות מהפליטים. כשני מיליון סורים הגיעו לטורקיה, למעלה ממיליון שוהים בלבנון, לירדן הגיעו 600 אלף פליטים, לעיראק כרבע מיליון ולמצרים למעלה מ־100 אלף פליטים. 30 אלף פליטים ניסו להגיע לאירופה בשבועות האחרונים, מהם 3,000 טבעו בים התיכון. סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, כווית ובחריין לא שיכנו בתחומן אפילו פליט סורי אחד, אם כי כחצי מיליון סורים שוהים בכווית ובסעודיה, אולם אי אפשר לדעת מתי הגיעו.

נדיבות כמו זו שסאוויריס הפגין אינה קשורה למצב הכלכלי. בטורקיה, שם שוהים רוב הפליטים, ההכנסה השנתית לנפש מגיעה ל־20 אלף דולר. בקטאר, שלא קיבלה אפילו פליט אחד, ההכנסה השנתית לנפש עומדת על 143 אלף דולר לשנה. כמה ממדינות המפרץ תרמו לקרן של האו”ם המטפלת בפליטים הסורים, חלקן סכומים מזעריים. סעודיה תרמה 18 מיליון דולר, כוויית 304 מיליון דולר. כל מדינות המפרץ העשירות תרמו ביחד מיליארד דולר למען הפליטים הסורים. ארצות הברית לבדה, לשם השוואה, תרמה למעלה ממיליארד דולר.

סוכנויות הרווחה השונות הודיעו לאחרונה שהן נמצאות על סף פשיטת רגל כלכלית. פליטים סורים בלבנון מקבלים מזון בסכום של 13 דולר לחודש, מה שעלול לקרב אותם לקבוצות טרור קיצוניות, מזהירים ארגוני הרווחה. בימים האחרונים, מאז שתמונתו של הילד איילאן כורדי פורסמה, החלו רבים בכל רחבי העולם להציע סיוע כספי. אפילו ראש ממשלת פינלנד, יוהה סיפילה, מיליונר תקשורת כמו סאוויריס (אם כי בממדים צנועים יותר), הודיע שהוא ישכן בביתו בצפון פינלנד פליטים סורים בתחילת 2016.

סאוויריס הוא המעשי ביותר. “האיש שלא בורח מסיכונים”, כפי שהוא מכונה בתקשורת הכלכלית העולמית, שב והודיע שהוא לא מקבל את הצורה שבה העולם מתנהג לפליטים. “מתייחסים אליהם כמו אל עדר בקר”, הוא אמר, “צריך להתייחס אליהם כמו אל בני אדם”.